אי קיום צו בית משפט עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המייחס לו עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה"), ביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה.

...

בית המשפט העליון הוסיף וקבע : "כפי שציין בית משפט השלום, כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל (רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה לחומרה במידה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל (26.03.2007), נדחה ערעורו של נאשם על העונש שהוטל עליו, כלל 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪, וזאת בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר. עפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)), אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל, על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

כאשר מניעותו של הנאשם לבצע עבודות שירות נובעת מנסיבות שאינן תלויות בו או ברצונו הטוב, אלא אך בשל מצבו הבריאותי שאליו הוא נקלע שלא באשמתו אני סבורה כי לא יהיה זה צודק או הוגן לגזור עליו חלף מאסר בעבודות שירות, מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, בעניין זה אפנה לרע"פ 1/09 ג'וג'ו אסרף נ' מדינת ישראל, (17.03.2010): "נציין כי במובן הערכי אין מצבו של אדם עם מוגבלויות צריך לדעתנו להיות שונה לרעה מזה של כל אדם, לא רק בשל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח-1998, המדבר (סעיף 2) ב'זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים', אלא בשל חובת הגינות שאינה טעונה חוק, והיא מעוגנת בערכים אנושיים בסיסיים. הרי לא יתכן, כי אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר". הדברים מצאו ביטוי בפסיקה ענפה בה דובר בנאשמים אשר בית המשפט מצא תחילה כי העונש הראוי להם הוא מאסר בעבודות שירות, אולם בשל מצבם הבריאותי שבעטיו הם נמצאו כלא כשירים להשמה בעונש זה , בתי משפט בסופו של דבר השיתו עליהם ענישה מקלה יותר בדמות מאסר מותנה.

בענייננו הגם שבנסיבות ביצוע העבירות וכן בנסיבות הנאשם אני סבורה כי עונש של מאסר בפועל שלא בעבודות שירות קרי מאסר בפועל יש בו כדי להוות פגיעה שאינה מידתית בעניינו של הנאשם ולפיכך, אני מוצאת לנכון לקבוע את עונשו של הנאשם הרף התחתון של מתחם העונש ההולם.

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור הנאשם עבירה על פי פרק י' של חוק התכנון והבניה ויורשע בה. קנס בסך של 55,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו.

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום המייחס לו עבירות של ביצוע שימוש חורג במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204(א) ו- (ג) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה"), ביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה.

...

בית המשפט העליון הוסיף וקבע : "כפי שציין בית משפט השלום, כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל (רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה לחומרה במידה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל (26.03.2007), נדחה ערעורו של נאשם על העונש שהוטל עליו, כלל 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪, וזאת בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר. עפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)), אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל, על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

יחד עם זאת ולאחר שאני סבורה שיש לשקול שיקולי הרתעה בתוך מתחם העונש ההולם, אני סבורה שהעונש המתאים הוא עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה.

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 2 חודשים.

בהתאם לחוות הדעת של הממונה אני קובעת כי הנאשם יתייצב לתחילת העבודות ביום 30.8.22 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות קנס בסך של 30,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתו.

רקע כנגד המבקש ואחר (להלן: "האחר") הוגש כתב אישום והם הורשעו על פי הודאתם הודאתם בעובדות כתב האישום המייחס להם עבירות של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ועבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204(א) ו- (ג) לחוק התיכנון והבניה.

...

לפיכך טוענת המשיבה יש לדחות את הבקשה.

המשיבה טענה בדיון כי אין מקום להיעתר לבקשה, בשל נסיבות ביצוע העבירות וכן נסיבות המבקש שכבר נלקחו בחשבון במסגרת השיקולים לגזירת העונש.

אמנם, על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות ולעשות כל שניתן על מנת להימנע משליחתו של נאשם למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ובוודאי נכון הדבר ככל שמדובר במי שאין לו כל יכולת כלכלית, אך יחד עם זאת כאמור לא שוכנעתי שאין ביכולתו של הנאשם לשלם את הקנס בשיעורים שנקבעו.

החלטה באשר לנשיאת מאסר חלף קנס בדרך של עבודות שירות נוגדת את מטרות המאסר ולפיכך לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

נוכח הזמן שחלף מאז נגזר דינו של הנאשם אני קובעת כי הקנס בסך של 120,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו ישולם ב – 70 תשלומים חודשיים ורצופים ושווים החל מיום 28.11.22 ובכל 28 לחודש שלאחר מכן וזאת על מנת לאפשר למבקש להיערך בהתאם.

כתב האישום כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי קיום צו בית משפט – עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבניה") ועבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204 (א) לחוק התיכנון והבניה.

...

בית המשפט העליון הוסיף וקבע : "כפי שציין בית משפט השלום, כאשר מדובר בהפרה של צו שיפוטי, מדיניות בתי המשפט היא להחמיר בענישה, ובנסיבות המתאימות – להטיל עונש של מאסר בפועל (רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל (2.1.2013)). זאת, כאשר מתרשם בית המשפט כי הטלת קנסות ועונשים מותנים אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ונדרשת פנייה לאפיקי ענישה חמורים יותר. בענייננו, על אף שניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את הפרות החוק שביצע, במסגרת פסק הדין משנת 2002, הוא התעלם מהצווים השיפוטיים והמשיך בסורו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה לחומרה במידה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל (26.03.2007), נדחה ערעורו של נאשם על העונש שהוטל עליו, כלל 45 ימי מאסר בפועל, קנס בסך של 7,500 ₪ והתחייבות בסך של 10,000 ₪, וזאת בגין הפרה ראשונה של צו הריסה לתוספות לבית מגורים בשטח כולל של 308 מ"ר. עפ"א 61189-07-13 חט'יב נ' ועדה מקומית בקעת בית הכרם (1.4.14)), אישר בית המשפט המחוזי בחיפה גזר דין של 90 ימי מאסר בפועל, על מי שהורשע באי קיום צו שיפוטי להריסת בית מגורים.

לאור האמור, בשים לב לנסיבות העבירות אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירות נע בין קנס כספי בסכום של 30,000 ₪ ועד 50,000 ₪ בנוסף לעונשים נלווים, לרבות מאסר בדרך של עבודות שירות .

לאור האמור ולאחר שנתתי משקל למכלול השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בן 1 חודש.

בהתאם לחוות הדעת של הממונה אני קובעת כי הנאשם יתייצב לתחילת העבודות ביום 29.03.2023 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות השירות קנס בסך של 40,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום נוסף בבית המשפט השלום בעכו תיק עמ"ק 20837/06 וזאת בגין אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, בגין אי הריסת הבניה נשוא ת"פ 6832/01 ביום 31.12.2006 הורשע הנאשם ונגזר דינו.

...

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לזיכוי הנאשם בשל טענה של "אין להשיב לאשמה.

בשל צאתי לשבתון אני קובעת להמשך שמיעת ראיות הגנה וסיכומים בעל פה ליום 4.1.24 בין השעות 10:00 ועד השעה 12:00 .ככל שישנם עדי הגנה הם יוזמנו למועד זה. כמו כן יהיה הנאשם ערוך לעדותו ככל שיבקש להעיד.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותזמנם למועד שקבעתי.