בהקשר זה יצוין כי בהתאם להודעות שהוגשו לבית הדין על ידי עו"ד איתן צפדיה (להלן: "עו"ד צפדיה"), אשר ייצג את נתבעים 1-6 בתביעה המוקדמת, נתבעות 1 ו- 6 היו בהליכי פירוק כבר במועד הדיון בתביעה המוקדמת, ואילו כנגד נתבע 2 ניתן צו כנוס נכסים ביום 21.3.2018 (ר' הודעת עו"ד צפדיה מיום 19.11.2018 וכן הודעתו מיום 27.3.2019 אליה צורף נספח מאתר כונס הנכסים הרישמי).
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר היתנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.
זה המקום לציין כי עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר כי :" כאמור, הסכם הפשרה נחתם אך ורק בשל הצהרת ב"כ הנתבע 2 במעמד החתימה בדיון – כי אינו מצוי בהליכי פשיטת רגל". עם זאת עיון בפרוטוקול הדיון מיום 15.10.17 בתיק ס"ע 56066-07-15 מעלה כי ב"כ הנתבע 2 לא אמר דברים אלו ודבריו היו: "אני שוחחתי עם הנתבע 2 שנתן את הסכמתו להסכם הפשרה".
שנית, הסכם הפשרה בעיניינו של התובע הושג במהלך הליך שפוטי, לאחר קיום משא ומתן בו היה התובע מיוצג.
כל מה שנטען בכתב התביעה הנו כמצוטט:" 11. חרף הסכמות הצדדים, ובכוונת זדון של ממש ,לא עמד הנתבע 2 בתשלום הסכם הפשרה ולמעשה, התברר לח"מ בדיעבד כי הנתבע 2 מצוי עוד מחודש 5/17 בהלך פשיטת רגל ובנגוד להתחייבות בא כוחו ,ומשכך אף לא ניתן לפעול כנגדו בהלכי הוצאה לפועל". קרי התובע לא טען דבר בנידון אל מול הנתבעת 7, קרי התובע לא טען כי הנתבעת 7 או ב"כ נתבעת 7 ידעו על כך שהנתבע 2 נמצא בהליכי כנוס או פש"ר במועד חתימת הסכם הפשרה.
...
משכך שוכנענו כי נוכח האופן בו נוסח הסכם הפשרה לפיו חיוב הנתבעת 7 הינו במופרד ולא ביחד ולחוד, כפי שפורט לעיל, הרי שניתן להפריד את הסכם הפשרה לחלקים, ולכן שוכנענו כי בנסיבות העניין גם אם הופר חלקו של הנתבע 2 בכך שחלקו לא שולם, הרי שאין בכך עילה לביטול של החיוב מול הנתבעת 7.
שוכנענו כי שיהוי זה יש לזקוף לחובת התובע ולמסקנה שאין לבטל את הסכם הפשרה, כפי שכבר הובהר בפסיקה שאוזכרה לעיל: "כמו כן, קיימת במקרים כאלה חשיבות גדולה לשאלת מועד פנייתו של הצד שמבקש לבטל את ההסכם לבית המשפט, כאשר לעיתים עשויה התביעה להידחות עקב שיהוי ניכר בהעלאת הטענה, אף אם הוכח קיומו של פגם בכריתה" (ר' פרשת דדון).
סוף דבר
לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, דין התביעה להידחות.