אי קיום הקראה לנאשם במועד

במועד שנקבע להקראה בתיק ולאחר שבית המשפט מינה את הסניגוריה הציבורית לייצג את הנאשמת, עתרה הסנגורית לביטול כתב האישום מחמת אי קיום זכות השימוע בעיניינה של הנאשמת ובהתאם להוראת סעיף 60א לחסד"פ וכמחוייב בעבירות מסוג פשע.

...

טענה ב"כ המאשימה, כי הטעות שבכתובת הייתה טעות סופר, שנעשתה בתום לב. שוכנעתי כי אכן המדובר בטעות סופר שנעשתה בתום לב. לא מצאתי, כי הסעד המתאים, בנסיבות העניין, הינו ביטול כתב האישום.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מאפשרת למאשימה לערוך לנאשמת שימוע בדיעבד ותעשה כן בלב פתוח ובנפש חפצה.

הנני קובעת התיק לתזכורת צדדים לתאריך 11.09.17 שעה 11:30.

לבטל את עונש המאסר המותנה שהוטל על המערערת, כמפורט בסעיף 1 לעיל, ובמקומו להטיל על הנאשמת צו מבחן למשך 12 חודשים (כתקופת התנאי) מיום מתן פסק דין זה, במסגרתו תשתתף בטיפול ביחידה לטפול באלימות שבמקום מגוריה.

התשובה על כך היא כדלקמן: ראשית, כפי שכבר צויין לעיל, אין מחלוקת על כך שהסנגור הודה בשם המערערת בעובדות כתב האישום; שנית, המערערת לא טענה כלל לעניין הפגם האמור לעיל (בעיניין אי קיום הקראה כדת); שלישית, בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל לא נגרם למערערת עוות דין (השוו לסעיף 215 לחסד"פ).

...

להלן: "הלכת אבן". יחד עם זאת סעיף 71א(ב) לחוק העונשין קובע כדלקמן: "מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן... כדין צו מבחן" מה הקריטריונים להימנעות מהרשעה? עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (פד"י נב(3) 337, תוך שהוא מציין כדלקמן (סעיף 7 לפסה"ד): "הימנעות מהרשעה אפשרית ... בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים... ". הקריטריונים האמורים שנקבעו בהלכת כתב אומצו במהלך השנים על ידי הערכאות השונות, והפכו למאורות דרך לאורם מכוון עצמו בית המשפט בשאלת ההימנעות מהרשעה.

בסוף דבריו טען הסניגור כי "באם בית המשפט סבור שיש לדחות את הטענה של זוטי דברים, אבקש להפנות את הנאשמת לקבלת תסקיר, שיבחן אפשרות של הימנעות מהרשעה". לאחר דבריו האמורים של הסניגור, נרשם מפי בא כוח המאשימה כי אין למאשימה התנגדות להפניית הנאשמת לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בטרם הרשעה, "יחד עם זאת איננו מתחייבים לקבל המלצות שירות המבחן. אנו עומדים על הרשעה". מיד לאחר מכן כתב בית המשפט קמא "פסק דין" שבו פירט את נימוקיו מדוע הוא דוחה את הטענה בדבר זוטי דברים.

רק לאחר כל האמור לעיל, "בתום הטענות לעניין העונש יגזור בית המשפט את דינו של הנאשם" (סעיף 193 לחסד"פ).

אנו מורים למזכירות בית המשפט לשלוח העתק מפסק דין זה לשרות המבחן למבוגרים.

לטענת הסנגור, על אף שהמצאותו של סנגור בעת הקראת כתב אישום היא פרמטר חשוב בעת שוקלים חזרה מהודאה, אולם במקרה שבנדון כלל לא היתה הודאה, לא צולם חומר החקירה לפני שניתנה תשובה בשם הנאשם על ידי הסנגור הקודם, ולא גבו מהנאשם הודעה קודם הגשת כתב האישום, יש לקבל את בקשת הנאשם לחזרה מהודאה.

טענותיו של הסנגור לנימוקים מיוחדים נסובו בעיקר על אי קיום הדין ביחס להקראת כתב האישום, וכפירת הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום, ואי צלום חומר החקירה.

...

בתגובתו טען ב"כ המאשימה כי יש לדחות את הבקשה.

כך גם אין כל השלכה לאי עיון הסניגור הקודם בחומר החקירה, קודם להקראת כתב האישום, משאין חובת ייצוג בתיק זה. הסניגור פעל עפ"י דרכו המקצועית בייצוג הנאשם, ואין כל בסיס ראייתי לפסול דרך זו. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאנו נימוקים מיוחדים להתיר לנאשם חזרה מהודאה.

אשר על כן, הבקשה לחזרה מהודאה, נדחית.

אני קובעת דיון הוכחות להיקף הבניה בלבד ליום 12/9/19 משעה 10:00 עד שעה 11:00.

בדיון טען הסנגור כי הנאשם לא היה מיוצג במועד הקראת כתב האישום, ב"כ הקודם של הנאשם קיבל את חומר החקירה, על אף שבקש, רק יום לפני הדיון שהתקיים ביום 10/1/18, הוא עצמו קיבל את חומר החקירה מב"כ הקודם של הנאשם רק ביום 12/2/18.

טענותיו של הסנגור לנימוקים מיוחדים כוונו בעיקר בשל עתוי הגשת הבקשה, ובשל אי קיום הדין ביחס להקראת כתב האישום.

...

בתגובתו טען ב"כ המאשימה כי יש לדחות את הבקשה על הסף.

טענות הסניגור, שנדחו כולן, מביאות למסקנה כי מדובר בשימוש לרעה בזכויות הנאשם.

העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאנו נימוקים מיוחדים להתיר לנאשם חזרה מהודאה.

אשר על כן, הבקשה לחזרה מהודאה, נדחית.

הכרעת הדין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.

הסיבות לדחייה היו בקשות הנאשם לדחיית דיון לשם הסדרת ייצוג וכן בקשות ב"כ הנאשם לדחיית הדיון עקב המצאותו של הנאשם בחו"ל. טענות ב"כ הנאשם בדבר אי יכולת קיום דיון הקראה בהעדר הנאשם סתרו באופן מפורש את האמור בייפוי כח שהוגש לתיק ביום 13.5.2019 בו נרשם בחתימתו של הנאשם כי בא כוחו רשאי לייצגו בהעדרו.

מיתחם העונש ההולם נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מיתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצוו התאמה שניתן לגבי בינוי שאינו רחב הקף שאינו כלכלי ובהנתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא: · מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים; · עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין; · קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס - כחלופה למאסר מותנה; · דחיה של 3-12 חודשים בבצוע צו ההתאמה.

...

עם זאת, בהעדר ראיות סבורני כי אין עילה להפחתת סכום הקנס מטעם זה. בהקשר זה יש גם לציין כי בשום שלב לא הובהר מטעם ההגנה מה תכלית הבינוי ובפרט לא נטען כי הבינוי הכרחי לנאשם או למשפחתו, בבחינת קורת גג יחידה.

גם לאחר הפעלת התחייבות (הפעלה שהיא חובה בהתאם לסעיף 76 לחוק העונשין והפסיקה) סבורני כי הקנס הכולל המוטל על הנאשם אינו אמור לחרוג מהעונש ההולם.

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום 17.6.2020 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.