קבוצה מספר 1 – אי מתן העלאת שכר בסך 1,750 ₪:
"מינהלי תחנה או מינהלי מיתחם, נוכחים או לשעבר, של החברה אשר בתאריך 1.4.2016 עבדו בחברה כמנהלי תחנה או מינהלי מיתחם והחל ממועד זה או בסמוך לו קיבלו העלאה בשכר בסך 1,750 ₪ לחודש בד בבד עם ירידה בשיעור דומה בבונוסים שהם קיבלו".
קבוצה מספר 2 – אי תשלום זכויות סוציאליות על עמלות:
"מינהלי תחנה, נוכחים או לשעבר, של החברה אשר בתאריך 6.2.2012 או במועד כלשהוא לאחריו עבדו בחברה כמנהלי תחנה וקיבלו עמלות בגין מכירות חודשיות ו/או בונוס בגין הצבת מתקן למכירת תרופות ללא מירשם".
קבוצה מספר 3 – אי מתן העלאת שכר בסך 200 ₪:
"עובד, אשר במועד חתימת הסכם קבוצי 2016 עבד בחברה מעל לעשור שנים או שבמהלך תקופת ההסכם הקבוצי הגיע הותק שלו לעשר שנות עבודה בחברה, ולא קיבל מאותו מועד תוספת חודשית לשכרו הבסיסי בסך של 200 ₪".
קבוצה מספר 4 – תשלום הוצאות נסיעה בחסר:
4.1 "עובדים, למעט מינהלי תחנות ומנהלי מתחמים, נוכחים או לשעבר, אשר עבדו בחברה פחות מ-24 חודשים ואשר נדרשו לעבוד במספר תחנות דלק, באיזורי נסיעה שונים, וקיבלו החזר לפי עלות של כרטיס נסיעה חופשי חודשי באיזור נסיעה אחד".
4.2 "עובדים, למעט מינהלי תחנות ומנהלי מתחמים, נוכחים או לשעבר, אשר עבדו בחברה פחות מ-24 חודשים ואשר נדרשו לעבוד במספר תחנות דלק, באיזורי נסיעה שונים, ועבדו פחות מ-15 ימי עבודה בחודש וקיבלו החזר לפי חלק יחסי מעלות של כרטיס נסיעה חופשי חודשי באיזור נסיעה אחד".
קבוצה מספר 5 – אי מסירת הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה:
"עובדי החברה, נוכחים או לשעבר, אשר לא קיבלו הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה מהחברה".
היתייחסות לעילות התובענה הייצוגית
אי מתן העלאת שכר בסך 1,750 ₪
לפי סעיף 4.1 להסכם קבוצי 2016: "מנהל תחנה או מנהל מיתחם, כהגדרתו בסעיף 3.7 להסכם 2010 (להלן: "מנהל תחנה/מיתחם"), יהא זכאי החל מיום 1.4.2016 לתוספת חודשית לשכרו הבסיסי בסך של 1,750 ₪ ברוטו".
כמו כן, נטען שנידרש רף גבוה כדי להראות שארגון העובדים אינו מתפקד ואינו מגן על זכויות העובדים, ומשום כך יש להחיל את החריג הפסיקתי שנקבע בבג"ץ 1893/11 האירגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', 30.8.2015 (להלן – בג"ץ ארגון מפעלי השמירה) המאפשר ניהול תובענה ייצוגית גם בסיטואציה בה מדובר במקום עבודה מאורגן.
עוד נפסק כי "כאשר ארגון העובדים אינו פועל להגנה על זכות הסכמית אין הדבר מלמד בהכרח כי אינו מתפקד", אולם "במקרה זה יש להעביר את נטל ההוכחה אל ארגון העובדים, במסגרת אישור התובענה הייצוגית, על מנת שיוכיח כי חוסר הפעולה הוא תולדה של החלטה ושיקול דעתו". בסופו של יום, על "בית הדין לעבודה להתרשם האם ארגון העובדים שקל את הנושא, את העיתוי לפעולה ואת דרכי הפעולה החלופיות, והאם בשים לב לכל אלה קיבל החלטה שהביאה בחשבון את זכויותיהם של העובדים הנוגעים בדבר".
הפנייה המוקדמת שנעשתה להסתדרות
כאמור, טרם הגשת בקשת האישור פנו המבקשים לחברה ולהסתדרות (העתק המכתבים צורף כנספחים 12(1)-12(2) לבקשת האישור).
הועד וההסתדרות דואגים לרווחת העובדים לרבות באמצעות חלוקת שי בחגים, הענקת הטבות שונות ועוד.
...
משכך, נוכח תחולתו של המחסום הסטטוטורי הקבוע בפרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגית – בקשת האישור נדחית.
לסיכום
דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להידחות, נוכח תחולתו של המחסום הסטטוטורי הקבוע בפרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגית.
בענייננו, נוכח מהות התובענה הייצוגית והיקף ההתדיינות בבקשה לאישור, אנו קובעים שיש לחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין של החברה בסכום כולל של 20,000 ₪.
