אי קבלת קנס מנהלי בדואר כנימוק להארכת מועד להישפט

סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות קובע:   "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להשפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי". תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986, (להלן: "תקנות העבירות המנהליות") קובעת כי הודעת קנס הנשלחת לכתובתו של הנמען בדואר רשום, נחשבת כאילו הומצאה לנמען כדין ביום העשרים לאחר המשלוח, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלם.

משהכרעתי לעיל כי המצאת הודעת הקנס למבקש היתה בגדר המצאה כדין, ומנגד משלא הצביע המבקש על כל נימוק ממשי שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להשפט, ולאור תכליתו של חוק העבירות המנהליות, הרי שדין הבקשה להדחות.

...

סעיף 13(ב) לחוק, מקנה לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, כפוף לקיומם של "נימוקים שיירשמו". בעפ"א 14/05 סיון תכשיטים בע"מ – מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.06), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה- הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי יפתח פתח בו כל דכפין ייטה ויכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המנהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות, ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט, הינם בבחינת היוצא מן הכלל " (ההדגשה במקור).

לאור האמור, הרי שטענתו של המבקש כי לא ידע על עובדת קיומו של הקנס אלא רק בסמוך למועד הגשת בקשתו מיום 15.7.10 דינה להידחות, ואין כל הצדקה לשיהוי הכבד בו נגועה בקשתו.

משהכרעתי לעיל כי המצאת הודעת הקנס למבקש היתה בגדר המצאה כדין, ומנגד משלא הצביע המבקש על כל נימוק ממשי שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט, ולאור תכליתו של חוק העבירות המנהליות, הרי שדין הבקשה להידחות.

המבקש טען בבקשה כי מעולם לא קיבל לידיו את הדו"ח בדבר הפרת הבידוד והוא נודע לו רק לאחר שקבל דואר רשום ובו דרישה נוספת לתשלום חוב על סך 7,500 ₪, או אז פנה ביום 1.8.21 לב"כ על מנת שייצגו בבקשה להארכת מועד להשפט.

" סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות מסמיך את בית המשפט לקיים משפט בעבירה מנהלית גם אם הודעת הנקנס על רצונו להשפט ניתנה באיחור, וזאת אם שוכנע שההודעה לא הוגשה במועד "בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה" או "מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". כפי שנפסק לא פעם, בית משפט הדן בבקשה להארכת מועד להשפט נידרש לשקול שיקולים דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין בהיעדר.

...

אשר על כן, מששוכנעתי כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו בבית המשפט אני מקבלת את הבקשה ומאריכה את המועד להישפט.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין עבירה בגינה קובע קנס מנהלי .

המשיבה ציינה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה אל המבקש בדואר רשום עם אישור מסירה וביום 1.2.21 צויין על אישור המסירה כי דבר הדואר "לא נידרש", תוך שהפנתה להוראות החוק ולפסיקה הרלוואנטית.

גם אם פעלה המבקשת בתום לב כשהגישה את הבקשה המחודדת הרי שלא התקבלה תשובה בהקדם בתוך ה 30 יום היה עליה להזדרז בהגשת בקשה לבית המשפט ובמקביל לפנות למשיבה בבקשה להזדרז עם תשובתה ולא לבנות על כך שתזכה להארכת מועד בהליך שיצרה.

ראו בעיניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הצבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, לא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להמנעותו המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, ולא הוצגו בפני טיעוני הגנה משכנעים או נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקשת הארכת מועד להשפט.

...

בעפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ- מדינת ישראל (12.3.06) נקבע כי : "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המינהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להשפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, לא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו המבקשת מלהגיש את הבקשה במועד, ולא הוצגו בפני טיעוני הגנה משכנעים או נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקשת הארכת מועד להישפט.

אשר על כן , הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

בפני בקשה להארכת מועד להשפט בגין הודעת תשלום קנס מינהלי קצוב וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו 1985 (להלן – "חוק העבירות המנהליות").

לטענת המבקש לא פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להשפט משום שלא קיבל את הודעת הקנס, ורק לאחרונה נודע לו על קיומו של הקנס לאחר שהוטל צו עיקול על חשבונו ומשמומש סך של 6,840 ₪.

בנוגע לטענה כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר הרשום: סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות קובע כי המצאת הודעת הקנס יכול ותהיה במשלוח דואר רשום למענו של אדם, עם אישור מסירה.

לאור כל האמור, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו. בחנתי אם בעיניינו של המבקש קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לקיים את המשפט על אף שהבקשה להשפט הוגשה בשיהוי רב. כאמור, העבירה המיוחסת למבקש היא הכנסה והוצאה של בעלי חיים ללא היתר.

...

לאור כל האמור, אני קובעת כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את הודעת תשלום הקנס מסיבות שאינן תלויות בו. בחנתי אם בעניינו של המבקש קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים לקיים את המשפט על אף שהבקשה להישפט הוגשה בשיהוי רב. כאמור, העבירה המיוחסת למבקש היא הכנסה והוצאה של בעלי חיים ללא היתר.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים ליתן למבקש את יומו, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

עוד ציין בימ"ש קמא כי לפי סעיף 8א(ו) לחוק, אשר עוסק בסמכותו של תובע לידון בבקשה לביטול שהוגשה באיחור, ואליו מפנה סעיף 13(א), רשאי ביהמ"ש בעת בחינת בקשה להשפט שהוגשה לאחר המועד, לידון בבקשה "בשל סיבות שלא תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". צוין כי לצד תנאים אלו קמה לביהמ"ש הסמכות לידון בבקשה להשפט גם אם הבקשה לא הוגשה במועד וזאת מנימוקים מיוחדים שיפורטו.

נטען כי ברגע שהמערערת ידעה על קיום הודעת הקנס היא פעלה באופן מידי ושלחה למשיבה בקשה לביטול הודעת הקנס ומשבקשתה לא קיבלה מענה פנתה לביהמ"ש בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להשפט.

כמו כן, כפי שציין בימ"ש קמא, גם אם היה ניתן להגיש בקשה להשפט לאחר דחיית הבקשה לביטול על ידי התובע, הרי שגם לגבי המועד בו נשלח דבר הדואר חלפו למעלה משלושים ימים והבקשה להארכת המועד להשפט הוגשה לאחר מכן, כאשר המערערת אף לא טירחה לשלם את הקנס למרות האמור בחוק לפיו בקשה לביטול קנס מינהלי אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס.

...

כן סבור אני כי על פני הדברים נראה שמדובר בזלזול חמור מצד המערערת בשלטון החוק ובהליכים המנהליים והמשפטיים.

כמו כן, המערערת לא הציגה לגופו של עניין בסיס לטענותיה כי פירקה את המבנה עוד טרם הטלת הקנס והראיות שהציגה המשיבה לעניין זה סותרות את טענותיה הבלתי מבססות של המערערת באופן שמצביע על כך שגם לו הייתה מתקבלת הבקשה להארכת מועד, סיכויי המערערת אינם גבוהים כלל.

על כן, הערעור נדחה.