אי קבלת קנס כנימוק להארכת מועד להישפט

המערער הגיש את הבקשה להארכת מועד להשפט (להלן: "הבקשה"), לבית משפט קמא, במסגרתה טען המערער שמעולם לא קיבל את הדוחות או כל מכתב או פניה אחרת אודותיהם, ולאחרונה קיבל דרישה להפקיד את רישיונו לאור רישום נקודות לחובתו, ולאחר שערך בדיקה התברר כי אין אישורי מסירה.

בבקשה להארכת מועד צוינו עובדות, שלא נתמכו בתצהיר על ידי המערער כגון אי קבלת הודעות הקנס, ביצוע העבירה על ידי נהג אחר ואלה טענות עובדתיות שיש צורך להוכיח ואין מקום שבקשות מסוג זה תשארנה ללא תמיכה בתצהיר כנדרש.

לסיכום, אני סבור כי יש מקום לדחות את העירעור שעה שהמערער לא ביסס כל נימוק המצדיק את הארכת המועד לא בחלופה הצדקה לאי הגשת הבקשה במועד ולא בחלופה של עוות דין.

...

בית המשפט העליון אישר לא אחת את המסקנה לפיה קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן האורכות המבוקשות לאחר שהקנס שולם, ראו רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.11.08)); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.08).

לסיכום, אני סבור כי יש מקום לדחות את הערעור שעה שהמערער לא ביסס כל נימוק המצדיק את הארכת המועד לא בחלופה הצדקה לאי הגשת הבקשה במועד ולא בחלופה של עיוות דין.

מכל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.

בבקשתה להארכת מועד להשפט טענה המבקשת, כי הרכבים נמכרו לאחרים, אך טרם הושלם הליך העברת הבעלות; ומשכך פנתה בבקשה לעירייה להסבת הודעות הקנס על שם הנהגים שנהגו ברכבם, אשר נדחתה בנימוק כי הודעות הקנס הפכו חלוטות.

בית משפט לעניינים מקומיים דחה את בקשת המבקשת להשפט באיחור, בקובעו כי לא עלה בידיה להפריך את "חזקת המסירה", הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד–1974 (להלן: תקנות סדר הדין הפלילי), שכן לא הוכיחה כי אי קבלת הודעות הקנס נבעה מסיבות שאינן תלויות בה. ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 15.12.2020.

...

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב–יפו (השופט צ' קאפח) בעפמ"ק 38840-11-20, מיום 15.12.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב–יפו (השופט ד' סעדון) בהמ"ש 43925-08-20, מיום 5.11.2020, שלא להיעתר לבקשתה להארכת מועד להישפט.

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 3.10.2022 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 01.01.2023, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

בפני המבקש עמדו 90 יום על פי החוק להגשת הבקשה להשפט והוא לא עשה כן. טענה בדבר איבוד דוח אינה מהוה נימוק להארכת המועד להשפט.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " המבקש לא הוכיח כלל בטענותיו כי יגרם לו עוות דין בשל אי קבלת הבקשה מעבר לאמירה זו. זאת וועד, טענה כללית כי המבקש כופר בבצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עוות דין הצדיקה הארכת מועד להשפט (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 19.3.2021 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 27.6.2021, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " טענה בדבר אי קבלת זימון, אינה עולה כדי עוות דין ואינה מהוה נימוק להארכת המועד להשפט.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בגוף הדוח צוין כי העבירה בוצעה בתאריך 6.7.2022 וכי המועד האחרון להגשת בקשה להשפט הנו 04.10.2022, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " טענה בדבר אי קבלת זימון, אינה עולה כדי עוות דין ואינה מהוה נימוק להארכת המועד להשפט, בודאי מקום בו המבקש לא הוכיח טענתו בדבר הגשת בקשה להשפט בדוח נשוא הבקשה דנן.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.