אי קבלת ערעורים על הטלת היטלים לסלילת כביש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 167/15 עע"מ 216/15 עע"מ 326/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערערים בעע"מ 167/15 והמשיבים 66-2 בעע"מ 216/15: 57-1. אהרון מלר ו-56 מערערים נוספים 58. דב ניסן 59. אורנקה נכסים והשקעות בע"מ 60. אוסטרלית נכסים והשקעות בע"מ 61. ניר עבודות חקלאיות בע"מ המערערים בעע"מ 216/15 והמשיבים 2, 10-7 בעע"מ 167/15: 1. יוסף צבי מלר 2. שושנה מדהלה 3. אברהם מדהלה 4. יחיאל מדהלה 5. מרים מדהלה המערערים בעע"מ 326/15 והמשיבים 70-67 בעע"מ 216/15: 1. אברהם ברנט 2. ליאורה ברטלר 3. מאיר ברטלר 4. שמואל ברטלר נ ג ד המשיבה 1: 1. המועצה המקומית גדרה המשיבים 6-3 בעע"מ 167/15: 3. אורי וילוז'ני 4. אברהם ויסמל 5. שלמה וילוז'ני 6. זוהר עובדיה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ז' בוסתן) בעת"מ 3105-03-13 מיום 8.12.2014. אריך הישיבה: י"א בטבת התשע"ט (19.12.18) בשם המערערים בעע"מ 167/15 והמשיבים 66-2 בעע"מ 216/15: עו"ד רפאל לוי אבשלום; עו"ד רועי לוי אבשלום; עו"ד נחל אוזלבו; עו"ד גלית נוימן בנדיקט בשם המערערים בעע"מ 216/15 והמשיבים 2, 10-7 בעע"מ 167/15: עו"ד שחר בן עמי; עו"ד עדי אדר בשם המערערים בעע"מ 326/15 והמשיבים 70-67 בעע"מ 216/15: עו"ד שמואל ברטלר; עו"ד מאיר ברטלר בשם המשיבה 1: עו"ד מאיר מירסקי ][]פסק-דין

נקבע כי חלקות המערערים הם בגדר "נכס חייב בהיטל" על פי החלופה השנייה שעניינה "שטח חקלאי במרחק של לא יותר מ-1000 מטרים מהכביש הנסלל". כן הובהר כי על פי הגדרת "נכס גובל" בחוק העזר ("כל נכס הגובל רחוב או קטע של רחוב בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב ובין אם אין גישה כאמור...") אין הכרח שתהיה גישה מאותו כביש לנכס לשם חיוב בהיטל.

בית המשפט ציין כי אין אמנם מחלוקת שהתוספת לחוק העזר אינה כוללת תעריף המתייחס ל"קרקע באיזור מבונה", אך בית המשפט קיבל את טענת המשיבה כי מדובר ב"שבוש לשוני" וכי התעריף בו חויבו המערערים הוא התעריף הנכון שכן "קרקע באיזור מבונה" עונה להגדרה בחוק העזר של "שטח בנוי חדש". מסקנה זו נתמכת, כך נקבע, הן מתכלית חוק העזר לגבות היטל סלילה מבעלי מקרקעין לרבות מבעלי מקרקעין ביעוד חקלאי והן מסקירת הגלגולים השונים של התיקונים לחוק העזר.

נקבע כי הכביש נמצא ברובו הגדול בתחום השיפוט של המשיבה, למעט מעגל תנועה שבקצה הכביש, ועל כן המשיבה הייתה מוסמכת להטיל חיוב בגין סלילתו.

בית משפט קמא קיבל כאמור את עמדת המשיבה כי המימון הממשלתי לא הובא בחשבון בקביעת התעריף מאחר שבעת עריכת התחשיב לא היתקבל ולא היה צפוי להיתקבל מענק ממשלתי, וכי גם בבחינה בדיעבד נמצא שהשפעת מרכיב זה זניחה ושולית ואין בה כדי לשנות את התעריף.

...

ברם מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא, הנתמכת גם על ידי משרד הפנים, כי מדובר בשיבוש לשוני טכני, וכי פרשנות תכליתית המבקשת להגשים את תכליתו הגלויה והברורה של חוק העזר מובילה למסקנה שהתעריף לפיו חויבו הוא התעריף הנכון החל בענייננו.

מסקנה זו מתיישבת גם עם הכלל הפרשני לפיו יש להעדיף פירוש המקיים את החוק (בענייננו - את סעיף 6(ז) לחוק העזר) על פני פירוש המרוקן אותו מתוכן (ראו למשל: ע"א 156/83 מנהל מס שבח מקרקעין נ' שרבט, פ"ד לז(4) 443, 448 (1983); בג"ץ 333/85 אביאל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד מה(4) 581, 596 (1991)).

b) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ק. אניספלד), שניתן ביום 21/9/18, ב-ת"א 54300-08-10 לפיו התקבלה חלקית תביעת המשיבה להשבת היטלי פיתוח שגבתה ממנה המערערת, כך שהמערערת חוייבה להשיב למשיבה אגרת הנחת צנרת מים בסך 167,216 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק הדין.

בחיוב נכללו שלושה רכיבים: · אגרת הנחת צנרת מים · היטל ביוב · היטל סלילת כבישים המשיבה שילמה למערערת ביום 11.3.10 את היטלי הפתוח כנדרש בהודעת החיוב הנ"ל. ביום 31.8.10 הגישה המשיבה את תביעתה כנגד המערערת בטענה שהיא שילמה את היטלי הפיתוח מחמת אילוץ ותחת מחאה וזכאית להשבת מרבית הסכום.

המערערת מלינה על כך, שבית משפט קמא קבע, שבמועד בו הונפקה הודעת החיוב (6.12.09), לא קמה העילה לחייב את המשיבה באגרת הנחת צנרת, למרות שהצנרת כבר הייתה מונחת במועד זה. לטענת המערערת קביעה כזו, משמעותה, מתן פטור לבעלים של הנכס , מחובת תשלום אגרה הקבועה בחוק, ואשר הוטלה על הבעלים כדין.

...

נוכח כל האמור ניתן לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, ולדחות את הערעור, וכך אנו אכן מחליטים.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור, בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, מתוך הפיקדון שהפקידה המערערת בבית משפט זה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, ואילו את יתרת הפיקדון תחזיר מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת, ככל שלא הוטל עליו עיקול.

ראשית, נטען כי העידר עידכון התעריפים מאז שנות השמונים מנתק את הקשר בינם לבין עלותן האמתי של עבודות הפיתוח ועל כן מהות ההיטלים היא הטלת מס. שנית, נטען כי קרן פיתוח כבישים (הטענה רלוואנטית להיטל הסלילה בלבד) נוהלה בנגוד לדין.

נפח הבניה לחיוב בהיטל סלילה – הפחתת החיוב בו ניתן היה לחייב את בעלי הזכויות הקודמים מהות הטענה - לטענת החברות היה מקום להטיל על טוטנהאור היטל המגלם את מלוא נפח הבניה הפוטנציאלי בהתאם לתכנית ביניין העיר הרלוואנטית וזאת בהתאם לקבוע בסעיפים 5 ו-6(ב) לחוק העזר.

בסיכום, אני מקבל את טענת החברות לפיה לצורך חישוב היטל הסלילה נידרש היה להפחית, בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק העזר, מנפח הבניה החדש נפח של 24,343 מ"ק (חלף 10,064 מ"ק שהופחתו) אשר שיקף את מלוא פוטנציאל הבניה בעת חיוב טוטנהאור, וזאת בהתאם להוראת סעיפים 5-6 לחוק העזר.

ערעור על פסק דין זה נדחה (עע"מ 10578/07, 1075/07 ג'רוזלם גולד הוטל בע"מ נ' עריית ירושלים (5.7.2009)).

אין לקבל טענה זו. משמעות טענה זו היא החלת התעריף שאושר בשנת 2012 באופן רטרואקטיבי ללא כל עגון[footnoteRef:13].

...

[12: חיזוק למסקנה זו נמצא בהלכת "אל עמי" באופן הבא, בית המשפט שם קבע כי לא ניתן להטיל חיוב משלים במקום בו חלף זמן בלתי סביר בין הטלתו לבין "תחילת הסלילה". ככל שהיה סובר כי חוק העזר מלמד על בחירה בחיוב חד פעמי הייתה השאלה שעמדה שם לדיון מיותרת.

איני מקבל טענה זו. בעניין "ארקו" דן בית המשפט בסמכות עירייה להתקין חוק עזר המחיל מנגנון הצמדה לחישוב תעריפי היטלים באופן רטרואקטיבי.

אין די במסקנה זו בכדי להחיל באופן רטרואקטיבי היטל שאושר בשלב מאוחר יותר וזאת אף ללא הסמכה בחוק.

עיקר הסכום שלהשבתו עתרה התובעת הורכב מאגרות והיטלי פיתוח בהם חויבה התובעת על-ידי הנתבעת בגין מכירת נכס מקרקעין המצוי בחלקה 24 בגוש 10072, לרבות היטלי סלילת כבישים, אגרת הנחת צנרת מים והיטל ביוב.

התובעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר התקבלה בחלקה, באופן שלא מנע את עצם הגשת ההודעה לצד שלישי.

שלישית, הצדדים השלישיים העלו טענת היתיישנות נגד מבוקשה של הנתבעת להשית עליהם את התשלום שעליו נסבה התובענה.

...

ביום 19.3.2015 התקבל הערעור במובן זה שנקבע על-ידי ערכאת הערעור כך: "אנו מורים על החזרת התיק לבית משפט קמא, הן לצורך בירור היעדר זכות העמידה של המערערת והן לצורך בירור טענת המערערת בדבר אי חוקיותו של התשלום שנדרש ממנה [...]". הדיון הוחזר לבית-משפט זה לצרכי בירור שתי השאלות הללו, זאת בשונה ממלוא היקף המחלוקת אשר הצטיירה מכתבי-הטענות.

מאחר שאין מקום להתיר הגשת הודעה לצד שלישי בנימוקים אחרים, אני מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.

הנתבעת תשלם לצדדים השלישיים את הוצאות הבקשה דנן בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ).

מאחר שלא החל בירור ההודעה לצד שלישי לגופה, ונוכח מחיקתה, אני מורה על השבת האגרה ששולמה בגינה לנתבעת, באמצעות בא-כוחה – והכל בכפוף לתקנות.

בשנת 2020 ביצע את העבודות הבאות ללא היתר: בניית מבנה בן קומה אחת מבנייה קשיחה בשטח של כ-340 מ"ר, בניית חומה היקפית בגובה 2.5 מ' ובאורך 69 מ', בריכת שחיה בשטח של כ-105 מ"ר ובעומק עד 3 מ', סלילת כביש אספלט באורך 68 מטר וברוחב 5.35 מ', בשטח כולל של כ-364 מ"ר, וגדרות עשויות עמודי בטון וקירות בלוקים עם חפוי אבן דקורטיבית באורך 133 מ' ובגובה 2.5 מ' התוחמים את הכביש שניבנה.

לאחר מכן, הטיל קנס בסך 300,000 ש"ח. הנאשם ערער לבית המשפט המחוזי, שם הוקל המיתחם כך שנוע בין 150,000 ₪ ל-400,000 ₪.

לאחר זאת, הטיל על הנאשם קנס בסך 80,000 ₪, כפל אגרה בסך 36,047 ₪, והיטל השבחה בסך 116,052 ₪.

על גזר הדין הוגשו ערעורים הדדים, ובית המשפט המחוזי קבע כי דין ערעור הנאשם להדחות, בעוד שערעור המדינה יתקבל בחלקו.

...

לאחר בחינה ולנוכח הענישה הנוהגת, אני סבורה כי יש להטיל קנס הגבוה מסכום הערובה, אך באופן מדוד.

בעניין הצו הנדרש, אני סבורה כי משהוגשה תכנית שאינה מסמנת את המבנה להריסה, יש לאפשר לנאשם פרק זמן סביר לצורך הכשרה.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 180,000 ₪.