אי קבלה של בקשה לפטור מהתייצבות יום לפני הדיון

בו במקום ניתנה החלטתי שלפיה, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לשמוע את עדותו של הנהג, עוד מצאתי לפטור את נציג התובעת מהתייצבות לדיון, בהנתן הנוהג בתיקים אלה, בהם נחקרים הנהגים, באשר לאופן קרות התאונה.

בסעיף 3 להודעה, נכתב מפורשות: "כל צד יודיע מיהם העדים שברצונו לזמן לקדם המשפט, בצרוף בקשה לזימון העדים, עד 30 ימים טרם ישיבת קדם המשפט שנקבעה". הנתבע לא הגיש בקשה לזימון העד מטעם התובעת ויובהר כי אף לא עלה בדיון טעם משמעותי לשמיעת עדותו של נציג התובעת ולא הובהרה דיה נחיצותו לשמיעת הדיון.

אי התייצבות הנתבע לדיון, העידר תצהיר מאומת כדין וטופס ההודעה: לכתב ההגנה הוגש תצהיר לא חתום על ידי הנתבע, תוך שנירשם על גבי התצהיר "יאומת ביום הדיון". עוד וכאמור לעיל, הנתבע לא התייצב לדיון "מסיבות שלו". בעיניין זה יודגש כי לא הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון לא מבעוד מועד ואף לא במועד הדיון.

באשר להוכחת התיקון בפועל, או לכך כי יש לצרף קבלות על התשלום, אין לי אלא להפנות לפסק הדין המנחה בע"א (מחוזי-מרכז) 33147-11-14 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [23.2.15] (להלן: "אוטו שי").

...

יצוין כי אף לאחר ששמעתי את גרסתו של נהג התובעת וצפיתי בסרטון שצורף לכתב ההגנה, לא מצאתי כי יש להטיל אחריות ו/או אשם תורם על כתפיו של נהג התובעת, כמו גם לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע בכתב הגנתו, לפיה גורם זר מתערב הוא שגרם לכך כי הנתבע יסטה לעבר נתיב נסיעתו של נהג התובעת.

אני סבורה כי במקרה דנן, הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית.

בנסיבות אלה אני מוצאת לדחות את טענת הנתבע בעניין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבע, ישלם הנתבע לתובעת סך 7,509 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

כללי לפני תביעה במסגרת דיון מהיר.

בהחלטה מיום 7.5.21, בית משפט זה חייב את הנתבעת לשלם הוצאות התובע בסך של 1,200 ₪, עקב אי התייצבותה לדיון ההוכחות, זאת חרף זימונה כדין.

לשון ההחלטה הנו כדלקמן: "חרף מספר החלטות, הנתבעת לא פעלה להגשת תצהיר ורשימת מסמכים. בנסיבות אלה, תהיה הנתבעת מנועה מלהגיש מסמכים מעבר לאלה אשר צורפו לבקשת הרשות להיתגונן. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ בגין הצורך בהגשת בקשות בעיניין ובשל התמשכות ההליך. הצדדים יפעלו להגשת תצהירי עדות ראשית במקביל בתוך 45 ימים מהיום. עד אשר לא הוגש תצהירי עדות ראשית מטעמו, לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו." במהלך דיון ההוכחות ביקשה הנתבעת לצרף תצהירים וביקשה את אישורו של בית המשפט לעשות כן. לאור החלטה קודמת בעיניין הורה בית משפט זה שאין לצרף תצהיר ומסמכים כלשהם לכתב התביעה.

במסגרת נספח מיום 7.1.17 מוצגת קבלה על שיק דחוי בסך של 2,223 ₪ מעו"ד גדיר לתובע.

המשמעות היא שעורכת גדיר דיאב מעלה באמון שהתובע נתן בה. במסגרת נספח 14 לראיות התובע, מבקש התובע מבית המשפט, לפטור אותו מהחובה לצרף חוות דעת רפואית, וכן למנות מומחה רפואי מטעמו בתחום הכירורגיה, וזאת בשל חסרון כיס של התובע.

...

אני מקבל את גרסת התובע בעדותו כי הבקשה לא הוגשה על דעתו, ואני סבור שהבקשה הוגשה ביוזמת הנתבעת וזאת כדי לחסוך סכום זה מהסכום בסך של 3,500 ₪ ששולם לה בגין הוצאות.

מכל המקובץ מורה לקבל את התביעה כבמלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,785 ₪.

כמו כן מורה כי הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

החלטת הרשמת ביום 18.1.2023 היתקיים דיון לפני רשמת ההוצאה לפועל שבסופו קיבלה את בקשת המשיבה לחייב את המחזיק בסכום הצ'קים המעותדים, וזאת בהעדר התייצבות מטעם מי מהמערערים.

מחזיק הרוצה להבטיח עצמו מפני תשלום כפול, ואשר אינו יודע בודאות מה עלה בגורל השיק, יכול לפטור עצמו על-ידי הפקדת סכום השיק בבית המשפט או בלישכת ההוצל"פ (ע"א 533/87 הנ"ל).

לעניין זה די לציין שלפי הקבלות והחשבונית שהוגשו לרשמת, הצ'קים נמשכו ביום 1.10.2022, ואף שהצ'קים עצמם אינם קריאים לגמרי בחלק זה, נחזה לכאורה שמועד הדפסת פנקסי הצ'קים (המודפס בצד שמאל של הצ'ק, מתחת לסימן "₪") היה מאוחר לעיסקת רכישת הסחורה באופן שאומר דרשני (ככל שניתן לזהות, תאריך הדפסת הצ'קים הוא 10.10.22).

...

יישום אמת מידה זו בענייננו מוביל למסקנה שאין מקום להתערב בהחלטת הרשמת לדון בהיעדר הצדדים ולהורות על חיוב המחזיק בסכום הצ'קים.

המסקנה העולה מהחומר שלפניי היא שהמחזיק לא תמך את טענותיו העובדתיות בתצהיר, ולכן תשובתו נעדרה מלכתחילה תשתית עובדתית כלשהי לתמיכה בה. בנסיבות אלו היה מקום לקבל את עמדת המשיבה, שנתמכה בתצהיר מטעמה, ולחייב את הצד השלישי בלא צורך בבירור עובדתי נוסף.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הערעור נדחה.

תחילה יצוין כי אכן המבקשת לא זומנה לדיון מיום 7.6.23, והגם שיש טעם של ממש בנימוקי פסק הדין, אשר ניתן על יסוד הציפייה כי המבקשת תפעל בזמן סביר לברר מה עלה בגורל בקשתה שלה, כמו גם על יסוד תגובת המשיבה המציבה שאלות ממשיות באשר לטענות ההגנה של המבקשת, הרי שיש לטעמי לתת משקל ממשי להעדר הזימון.

עוד נכונה טענת המשיבה כי הצהרת המבקשת בתצהיר ההיתנגדות לפיה לא מסרה שיקים למוסך המשיבה אינה נכונה שכן בעבר שילמה המבקשת למשיבה בשיק ע"ס 3,000 ₪ בעבור שירות שניתן לה. כן, נכונה טענת המשיבה כי על פי הקבלה שהוצאה על ידה השיקים נימסרו לה כמה חודשים לפני מועד גניבת פנקס השיקים הנטען ע"י המבקשת.

הנציג יהיה פטור מהתייצבות ככל שתוגש לבית המשפט לא יאוחר מ – 7 ימים לפני קדם משפט התחייבות בכתב, כי נציגיהם הבקיאים בפרטי התובענה ומוסמכים להחליט בעיניינה יהיו זמינים בטלפון בשעת הישיבה המקדמית.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את חקירת המבקשת לפני וכן את סיכומי הצדדים, והגם שיש טעם בעמדת המשיבה כי גרסת המבקשת ולו בחלקה קורסת לנוכח החומר הקיים, מצאתי כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין ועל מתן רשות להתגונן למבקשת, וזאת תוך ביצוע איזון, ע"י הותרת הסך של 2,000 ₪ שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט, כעירבון כספי.

עם זאת, בשים לב לנימוקי פסק הדין, ומשנראה כי נותרו עניינים שלא פורטו בשלב זה די הצורך ע"י המבקשת, אני מורה כי הסכום שהפקידה המבקשת בקופת בית המשפט בסך 2,000 ₪, יוותר מופקד כערובה כנגד מתן הרשות להגן.

בהתאם לתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") תידון התובענה במסלול של דיון מהיר ולפיכך אני מורה כדלקמן: התובענה נקבעת לישיבת קדם משפט לפני ביום 7.2.24 בשעה 12:30.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף20 (ו) לתקנות אני מורה לתובעת להגיש בתוך 30 יום כתב טענות משלים לבקשה לביצוע שטר המפרט את נסיבות התביעה השטרית באופן הנדרש בהתאם לסעיפים 11(1) ו- 11(3) לתקנות.

לאחר הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לפטור מתשלום אגרה.

דיון והכרעה אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") הטיל המחוקק על המעסיק חובה למסור לעובד הודעה על תנאי העסקתו או שינוי בהם, ואף הגדיר באופן מפורט את תוכן ההודעה על תנאי העבודה.

הכחשת התובע כי קיבל את תלושי השכר, (בכתבי טענותיו וגם בדיון המוקדם, ראו עמ' 4, ש' 6), נסתרה בעדותו עת אישר כי קיבל את תלושי השכר בזמן אמת – "כל הזמן קבלתי משכורת קבועה ותלושים – היה הסכם, מתי שאתה רוצה, לבקש ויוציאו לי. כשביקשתי, קבלתי. בתחילת שנה, כשאשתי היתה צריכה לקבל טופס 106." עמ' 14, ש' 12-11.

ראו דברי אלי, עמ' 21, ש' 12-3, בתשובה לשאלה לגבי מעורבותו בסיום עבודתו של התובע – "היה בעיות של החתמת כרטיס והיו על כך פיצוצים. ביקשנו למען הסדר, לראות החתמת כרטיס אם היה או לא. כרמל אומר ככה. אמרתי שנעשה החתמת כרטיס לראות מתי הגיע, ליפתור את הבעיה. כרמל אמר אז שגם חוקית מחויב להחתמת כרטיס אחרת זה הפרת חוק. הייתי פחות מודע לחלק הזה. כל זה התחיל לפני השיחה... כמה חודשים לפני, הערות שלי ושל חיים עם כרמל על מתי הגיע התובע, היו כל מיני ויכוחים על זה ובאנו בטענות לכרמל. היו כמה שיחות. פעם הגענו להסכם שכן יחתים כרטיס ופעם לא עשה את זה. או שבאנו למקום ולא החתים כרטיס, ישבנו במשרד ודיברנו על זה אחרי שהיו פיצוצים.

בדיון המוקדם הסביר בא כוח התובע כי התובע התייצב לאירועים מתי שקראו לו עמ' 5 ש' 12-10.

...

לא מצאנו כי עומדת לזכות התובע יתרה לתשלום.

על כן, אנו דוחים רכיב תביעה זה. לסיכום רכיבי התביעה – אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות רכב, – נדחים בזאת.

מצאנו כי טענות התובע היו מוגזמות, חסרות תום לב ונוגדות את ההסכמות מצדו לתנאי העבודה והשכר בכל תקופת העבודה, בחלקן הודה בעצמו.