אי צירוף תצהיר לבקשת רשות ערעור לבית הדין לעבודה פגם בכתב הטענות

לעניין הרחבת חזית נפסק בפס"ד בשא (ת"א) 6024/05 אדיורון מערכות מתוחכמות בע"מ נ' סקוט קונרדי(פורסם בנבו): "כבר נפסק לעניין הרחבת חזית כי " האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת , כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח (2) 145 וכן ע"א 759/76 צביה רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא (2) 169).

אולם נבדוק אף הפסיקה בעיניין זה. בהחלטה בעיניין ברע (ארצי) 55565-01-19‏ ‏ פנחס פורטל נ' עכו ביץ בע"מ, (פורסם בנבו) שם קובעת כב' השופטת לאה גליקסמן כך: "בבקשת רשות העירעור הבהיר המבקש כי מקובלת עליו קביעתו של בית הדין האיזורי שלפיה אין מקום במסגרת תצהיר עדות ראשית לציטוטי פסיקה. באשר למחיקת כל סעיף בתצהיר המכיל את המילים "על פי ייעוץ משפטי שקבלתי" נטען כי תקנה 521 (או תקנה דומה) לא מצויה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין לעבודה) ולא בכדי; בהיתחשב בפערי הכוחות ובפערי המידע בין עובד לבין מעסיק, יש לאפשר לעובד להעיד על פי ייעוץ משפטי שקבל בעניינים תחשיביים בנוגע לזכויותיו, שכן עובדים רבים מסתמכים בעדותם על התחשיבים שנערכו על ידי בא כוחם, ואי מתן אפשרות לעשות כן תיצור מצב שבו הדיון יהיה "נטול תצהיר עדות ראשית" מטעם העובד; קביעה נוקשה השוללת אפשרות של עובד להעיד בתצהירו על עניינים תחשיביים בהסתמך על ייעוץ משפטי שניתן לו עלולה ליצור חוסר שויון בין עובד התובע את זכויותיו ומסתמך על תחשיבי בא כוחו אך לא יהיה רשאי להצהיר על תחשיבים אלה, אל מול המעסיק אשר יהיה רשאי לצרף תצהיר מטעם חשבת השכר ו/או מנהלת החשבונות בעניינים תחשיביים; הפרקטיקה המקובלת במשך שנים בבתי הדין לעבודה היא שבמסגרת תצהירי עדות ראשית, ככל והדבר נוגע לסוגיות תחשיביות באשר לזכויותיו של העובד, נוהגים העובדים להצהיר על נכונות טענותיהם בהסתמך על ייעוץ משפטי שקבלו; נוכח האמור, אי החלת תקנה 521 בתקנות בית הדין לעבודה מהוה הסדר שלילי; לחלופין, אם אם מדובר בלקונה בתקנות, הרי שמכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 יש להחילה באופן שיביא לעשיית משפט צדק, ותוךהתחשבות בריכוך הכללים הראייתים, שלפיהם מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בהתייחס למשקל שיש ליתן לראיות לפניו, דהיינו מעבר מ"קבילות" ל"משקל".

העידר היתייחסות לכך יהיה בה משום פגם בתצהיר התובע אשר חייב להתייחס להתפתחות זו. אין בה הרחבת חזית אלא הזכרת ארוע חשוב ורלוונטי לתביעה.

...

לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת הצד שכנגד, מנימוקים שיפורטו להלן.

אולם, כעולה מהרישא להחלטת בית הדין האזורי, בית הדין קבע כי הבקשה מתקבלת "ככל שהיא מתייחסת לטיעונים משפטיים וציטוטי פסיקה שמקומם אינו בתצהיר עדות ראשית". לפיכך, בניגוד לנטען על ידי המבקש, בית הדין האזורי לא הורה על מחיקת הסעיפים בתצהיר שבהם העיד המבקש על פי ייעוץ משפטי שקיבל על תחשיב זכויותיו השונות, וברור כי סעיף 1 מתייחס לסעיפים שהם מפורטים טיעונים משפטיים וציטוטי פסיקה ולא עניינים תחשיבים.

אף לא "יעוץ משפטי" טענת הנתבעת 1 נדחית וישארו על כנם.

מהאמור ולאחר בדיקה, עולה כי אין הרחבת חזית בתצהיר התובע , טענה זו נטענה בעלמא ונדחית.

נוכח כל האמור תצהיר מתוקן של התובע יוגש עד ליום 10/11/22.

הצדדים נעתרו להצעת בית הדין, לפיה הבקשה תדון על בסיס כתבי הטענות, ללא צורך בקיום דיון בפניי.

חרף האמור לעיל, ומסיבה שלא הובהרה ע"י המבקשת, הבקשה מושא הליך זה הוגשה רק ביום 20.10.22, ולא צורף אליה תצהיר לתמיכה בעובדות המופיעות בה. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – תקנות ביה"ד), קובעת כי נתבע אשר לא התייצב לדיון ובית הדין נתן פסק דין בהעדרו, קובעת כדלקמן: (א) בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל.

הגם שתקנה 50 יוחדה לנסיבות שבהן ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, מוסמך בית הדין לידון בכל בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד וזאת מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שאומצה בבית הדין לעבודה (ראו: בר"ע (ארצי) 27995-01-16 מיטל ז'אנו הראלי נ' יצחק איתן (פורסם בנבו, 12.4.2016).

פסק דין שניתן בהליך פגום יש לבטלו מחובת הצדק (Ex Debito Justitiae) ובית הדין כלל אינו נידרש לבחון את טענות הצדדים לגופו של התיק או לשקול את סכויי ההצלחה של התובע; באשר לביטול מתוקף שיקול דעת בית הדין, הדבר אפשרי גם מקום שבו לא שוכנע בית הדין כי נפל פגם המצדיק את ביטול פסק הדין מחמת הצדק.

...

התנהלות המבקשת, כמפורט לעיל, מובילה למסקנה כי מדובר בזלזול, ולמצער, בהתעלמות מוחלטת מהוראות החוק, מההלכה הפסוקה, וחמור מאלה, בהטעיה לכאורה של בית הדין בנוגע לכתובתה העדכנית של המבקשת.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית, ואני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך 4,000 ₪.

בנוסף, בשל התנהלותה כמפורט לעיל, תשלם המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד החלטתו של המשיב 2, בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי), בבר"ע 63319-06-23 מיום 8.7.2023, והחלטתו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (להלן: בית הדין האיזורי) בק"ג 70127-01-20 מיום 11.6.2023, במסגרתן התקבלה באופן חלקי בקשתה של המשיבה להוצאת מסמכים רפואיים שצורפו כנספחים לתצהיר העדות הראשית של העותר.

תחילה, העותר צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית בתחום התעסוקתי.

לדידו של העותר, החלטתו של בית הדין הארצי לדחות את בקשת רשות העירעור נותנת הכשר להתנהלות זו, ומובילה לכך שבית הדין האיזורי יצטרך להכריע בהליך על סמך תשתית ראייתית חסרה.

לא רק שעסקינן בסוגיה דיונית מובהקת, המצויה בגרעין הקשה של כלל אי-ההתערבות, אלא שהעותר אף לא הצביע על כל פגם משפטי שנפל לעמדתו בהחלטה השנייה או בהחלטה של בית הדין הארצי שלא ליתן לו רשות ערעור.

...

דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

סוף דבר: דין העתירה להידחות על הסף.

עובדות הרקע והשתלשלות הדיון העובדות הצריכות לעניין, שמרביתן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, עולות מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים והתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות, ובפרט מתשובתה הבהירה והמדריכה של המשיבה, הממונה על עיצומים כספיים במחוז ירושלים במשרד העבודה (להלן: המדינה).

לגוף העניין קבעה ועדת הערר כי המערערת לא צרפה למכתביה את האסמכתאות שאותן התבקשה לצרף לשם בחינת הקלות בשיעור העיצום.

בקשה להארכת מועד האמנם? על פי המערערת במכתב מיום 4.12.2016 היא פנתה לממונה בבקשה להארכת מועד להגשת טענותיה ביחס לכוונת החיוב, ובהמשך הגישה כתב טענות כנגד הכוונה להטיל עליה עיצום כספי נושא תאריך 16.1.2017 (שצורף גם כנספח 3 לבקשת המערערת).

קביעות ועדת הערר שמכתבי המערערת למשיבה מיום 4.12.2016 ומיום 16.1.2017 הוגשו לאחר חלוף המועד; שספק אם הטעמים המנויים בהם מהוים טעמים מיוחדים להארכת מועד; שמסקנת המערערת בדבר זניחת כוונת החיוב עומדת בנגוד למפורט בהחלטת הממונה ובחוק; שהמערערת לא נקטה בשום צעד מאז חודש 2/2018 בקשר להחלטת הממונה נימצאות במיתחם הסבירות ולא מצאתי בהן פגם, גם לאחר שעיינתי בטענות המערערת.

בקשת רשות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.

...

קביעות ועדת הערר שמכתבי המערערת למשיבה מיום 4.12.2016 ומיום 16.1.2017 הוגשו לאחר חלוף המועד; שספק אם הטעמים המנויים בהם מהווים טעמים מיוחדים להארכת מועד; שמסקנת המערערת בדבר זניחת כוונת החיוב עומדת בניגוד למפורט בהחלטת הממונה ובחוק; שהמערערת לא נקטה בשום צעד מאז חודש 2/2018 בקשר להחלטת הממונה נמצאות במתחם הסבירות ולא מצאתי בהן פגם, גם לאחר שעיינתי בטענות המערערת.

לנוכח האמור דין הערעור להידחות, ומשהגעתי לתוצאה זו מתייתר מאליו הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות אלה וכן בשל מצב החירום השורר בארץ, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ראשית נטען כי המבקשת לא צרפה תצהיר לבקשה לתיקון ודי בטעם זה על מנת לדחותה.

בקשת רשות העירעור ותמצית טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור, לה צורף תצהיר התומך בעובדות בקשת התיקון, נטען כי דחיית בקשת התיקון עלולה להביא לעיוות דין, שעה שהראיות החותכות אשר צורפו לכתב ההגנה המתוקן מצביעות בבירור על כך שהרכיב המרכזי אותו תובע המשיב, החזר הקיזוזים שנעשו משכרו, הוא למעשה השבת הלוואות שנטל המשיב מהמבקשת, ועל כן הוא נעדר עילת תביעה.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק, החלטנו, ללא היתנגדות הצדדים לאחר שניתנה להם האפשרות לעשות כן ומשסברנו כי זכותם של בעלי הדין לא תפגע, לידון בבקשת הרשות כבערעור, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין) ולקבל את העירעור.

אולם, לאור העובדה כי דיון ההוכחות קבוע ליום 27.12.2023, תיקון כתב ההגנה בשלב זה הוא פגם שניתן, בנסיבות המיוחדות של העניין כפי שיבואר להלן, לרפוי בפסיקת הוצאות משמעותיות מבלי לעכב את ניהול ההליך, כך שיתאפשר לבית הדין במועד שנקבע לישיבת ההוכחות לידון בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ולהגיע לחקר האמת (השוו: רע"א 7466/17 ‏אסיסקוביץ נ' מועצה אזורית הר חברון (20.12.2017); בר"ע (ארצי) 25180-06-19 דיוטי פרי חנות מזון (2007) בע"מ - ברויטמן  (13.1.2020).

בשולי הדברים נעיר כי אמנם בנגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, לא קיימת בתקנות בית הדין חובת הגשת תצהיר לתמיכה בטענות עובדתיות המועלות בהליכי ביניים (ראו: ע"ע (ארצי) 36731-09-12  כנעאן - מיפעל מתכת חניתה בע"מ. פסקה 44 (17.1.2013) והאסמכתאות שם; בר"ע (ארצי) 51197-09-19 מסקטל – מגדל חברה לביטוח בע"מ. פסקה 16 (23.1.2020)), אך "ככלל, עת מדובר בבקשה לתיקון כתב טענות (כתב תביעה או כתב הגנה), ומועלות בה טענות עובדתיות להצדקת הבקשה לתיקון בעיתוי בו הוגשה, יש מקום שהמבקש את התיקון יגיש תצהיר לתמיכה בטענות אלה, ככל שאינן עולות מהחומר שבתיק. ויובהר: התצהיר התומך בבקשה צריך להתייחס לטענות העובדתיות שביסוד הבקשה לתיקון כתב הטענות, ולא לטענות העובדתיות המועלות בכתב הטענות המתוקן, שכן אין לקיים הליך הוכחות בתביעה במסגרת הבקשה לתיקון כתב טענות" (בר"ע (ארצי) 6254-12-14‏ פיטרמן – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. פיסקה 26 (6.10.2015)).

...

בנסיבות העניין ועל מנת למנוע פגיעה של ממש במבקשת, מצאנו לקבוע כי כתב ההגנה המתוקן יתקבל לתיק, בכפוף לחיוב המבקשת בהוצאות משמעותיות שמטרתן בין היתר הרתעה מפני תכסיסנות דיונית (השוו: בידני תעשיות.

על המבקשת היה אפוא לתמוך טענותיה העובדתיות לעניין נסיבות גילוי הטעות הנטענת ועיתוייה בתצהיר, אך בהתחשב במכלול הנסיבות – ובהן בין היתר: צירוף התצהיר לבקשת רשות הערעור, קבלת הבקשה חרף דחיית הסברי המבקשת לעניין עיתוי התיקון והחיוב בהוצאות משמעותיות – לא מצאנו לדחות את בקשת רשות הערעור עקב אי הגשת תצהיר תומך לבקשת התיקון.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור מתקבלת בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 18 לפסק הדין.