אי צירוף פוליסת ביטוח לכתב תביעה ואי צירוף מסמכים אחרים

התובעת כלל לא צירפה את פוליסת הביטוח שהיא מיסמך היסודי למערכת היחסים שמול המבטחת בכתב התביעה נרשמו בין היתר הטענות הבאות : א. רק לאחר שהמבטחת קבלה לידיה חוו"ד שמאי ויקטור עידן מטעם התובעת ניתנה תוספת לשעור הפצוי הראשוני ב. התובעת נאלצה למכור את הרכב למרבה במחיר כדי למזער נזק כספי.

ד. הגג נילקח למרפדיה אחרת שלא נימסרו פרטיה בכתב ההגנה זאת לא צוין בצורה בהירה האם הגג ניזוק ובאיזו ולא צורפה תמונה שלו או כל מיסמך אחר המתייחס לחקירת השריפות והנזק לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ומשאין המדובר במחדל שלא ניתן לתקנו בהוצאות, ולטובת הבנת התמונה מיקוד הדברים ולפנים מהדין, ובלא שברורה התאמה להליך זה מצאתי להורות כדלהלן: תבהיר התובעת את העידר ההצהרות הנדרשות בטופס.

...

לטענת המוסך דין הטענות הנוגעות לאיכות התיקון להידחות ואחר התיקון היו אירועים נוספים.

ד. הגג נלקח למרפדיה אחרת שלא נמסרו פרטיה בכתב ההגנה זאת לא צוין בצורה בהירה האם הגג ניזוק ובאיזו ולא צורפה תמונה שלו או כל מסמך אחר המתייחס לחקירת השריפות והנזק לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ומשאין המדובר במחדל שלא ניתן לתקנו בהוצאות, ולטובת הבנת התמונה מיקוד הדברים ולפנים מהדין, ובלא שברורה התאמה להליך זה מצאתי להורות כדלהלן: תבהיר התובעת את העדר ההצהרות הנדרשות בטופס.

למען הסדר הטוב יצוין, כי התובעת 1 (הנתבעת שכנגד) היא המבטחת של התובעת 2, אשר שילמה לטענתה תגמולי ביטוח לתובעת 2, בהתאם לפוליסת ביטוח שבין הצדדים ותובענה זו היא בבחינת 'תביעת שבוב' בהתאם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (שתיהן ייקראו להלן – "התובעות").

במסגרת עדותו – הודיע ב"כ התובעת כי: "לא זימנו את הטכנאי שטיפל בשער, לשם זה יש הערכת דעת של שמאי שהעריך את הנזק על סמך אותם מסמכים, הקבלות, הצעות מחיר, והוא מצא אותן סבירות." יוער , כי לעדותו של מר זהבי לא צורפו מסמכים אשר גילויים לא נעשה במועד, ובפרט לא מצאתי בראיות התובעת אישור כי שער הגלילה המדובר – עומד ב"תו התקן" של מכון התקנים בישראל ואף שום מיסמך כזה או אחר - לא צורף לכתב התביעה המתוקן.

...

תוצאות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר שלא.

אינני מקבל את טענת התובעות בסעיף 13 לסיכומיהן לפיה עומדת למבוטחת הגנה מכוח הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין מחמת שאינה מתחזקת באופן ישיר את שער הגלילה החשמלי אלא עושה זאת באמצעות חברה חיצונית.

סוף דבר אשר על כן, משהגעתי לכלל מסקנה, כי שני הצדדים לא הרימו את הנטל הנדרש בדין האזרחי – דינן של התביעה והתביעה שכנגד - לדחייה.

הנתבעת טענה כי התובעת לא צרפה חוות דעת רפואית על מנת להוכיח את מצבה הרפואי וכי הוא עונה להגדרת "מקרה ביטוח" לפי תנאי הפוליסה נשוא התביעה, ומשכך מנועה היא להעלות טענות שברפואה שלשיטתה מקימות מקרה ביטוח החל מחודש נובמבר 2016.

בפוליסה לא צוין כי גילוי המחלה כולל גם קביעה כי קיים בגוף המבוטחת גידול או מחלה אלא נקבע במפורש כי "גילוי" הוא ע"י "איבחנה חד משמעית של רופא אשר אושרה על ידי המבטח על גילוי מקרה הביטוח" איבחנה ה"נתמכת בהוכחות מעבדתיות או אחרות כנדרש בהגדרת מקרה הביטוח".

בכתב התביעה נטען כי בחודש 11/2016 התובעת אובחנה כסובלת מסרטן שד. מעיון במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובעת עולה כי המסמך הרפואי היחיד מחודש 11/16, הוא מועד קרות "מקרה הביטוח" לפי גרסת התובעת, הוא אישור רפואי של רופא מישפחה הנושא כותרת "הפניה לרפואה יועצת" מתאריך 9.11.16 ובו הומלץ על המשך בירור על ידי בדיקת אולטרסאונד ובדיקת רופא כרורג, נוכח גוש שהתגלה בבדיקת ממוגרפיה.

...

נוכח המסקנות אליהן הגעתי לעיל כי מועד קרות "מקרה הביטוח" הוא 24.1.2017, וכי הפוליסה בוטלה כדין בהתאם לבקשת התובעת בתאריך 31.12.2016, הוכח כי בעת קרות " מקרה הביטוח" הפוליסה לא הייתה בתוקף ועל כן דין התביעה להידחות.

טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והועלתה לראשונה רק בתצהיר התובעת ובסיכומיה, ומשכך מהווה הרחבת חזית ועל כן היא נדחית.

  סוף דבר: התביעה נדחית.

טענת המשיבות; לטענת המשיבות, יש להורות על ביטול היתר ההמצאה מהטעמים שיפורטו להלן: למבקשות לא עומדת עילת תביעה רצינית מהטעם שמפוליסת הביטוח של המבקשת 2 אשר צורפה לכתב התביעה עולה כי תקופת הביטוח מתחילה כשנה וחצי לאחר תום תקופת האירועים הנטענים והפוליסה למועדים הרלוואנטיים לכתב התביעה לא צורפה.

כן נטען כי אין רלוואנטיות לענייננו לציפיות הסבירות של הצדדים משום שלא המבקשות הן אלו שרכשו את המוצר מהמבקשות ובכל מקרה, המבקשות בעצמן מנהלות עסקים בהיקפים רחבים גם בארץ וגם בחו"ל. גם השיקולים הציבוריים אינם מצדיקים היתדיינות בבית המשפט בישראל: אין בעניינינו צרכן או צד נחות מהאחר או פערי כוחות בין הצדדים; התביעה אינה מעוררת שאלות רוחביות הרלוואנטיות לגורמים נוספים המצויים בישראל וכיו"ב; בירור התביעה יטיל נטל כבד על בית המשפט לנוכח החלת הדין המהותי הנידרש במקרה דנן – הדין האמריקאי; המסמכים המצורפים להליך רובם בשפה האנגלית לרבות פוליסות הביטוח; גם המומחים והעדים הנדרשים להליך דוברים אנגלית; גם ההסכם בו היתקשרה החברה הישראלית הוא באנגלית.

...

מעבר לכך, סבורני כי גם לחברות ישראליות – גדולות ככל שיהיו – ישנה ציפייה ליהנות משירותיהם של בתי המשפט בישראל עת נגרם להן נזק מאותו מוצר שנרכש ושימש אותן בשטחי המדינה.

סוף דבר; אשר על כן, הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

החלטתי נתנה בכובעי כרשמת.

בפרק ה"ממצאים" של חוות דעתו, ציין רס"ר אבוחצירה, בין היתר, כי "מוקד הדליקה נראה בתא מנוע" וכי "תבנית בעירה של המוקד באיזור מצבר הרכב". מסקנתו הייתה כי "כשל חשמלי הוא הגורם לדליקה בתא מנוע". כמו כן, צרפו התובעים לכתב התביעה חוות דעת של השמאי מר חיים אפשטיין ("השמאי"), שהעריך את ניזקי הרכב, שהוכרז אובדן כללי, לאחר ניכוי ערך השרידים, בסך של 78,850 ש"ח. התובעים טענו בכתב התביעה, כי יש להחיל בנסיבות העניין את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("פקודת הנזיקין") (הדבר מעיד על עצמו), דהיינו, על הנתבעים הנטל להוכיח שלא התרשלו.

אי צירוף מסמכים מהותיים לתביעה: התובעים לא צרפו מסמכים מהותיים, לרבות ספר טיפולים, פוליסת ביטוח, קבלה בגין המצבר הקודם; מכתב הדרישה; תנאי אחריות; קבלה בגין שרידי הרכב ועוד.

כאשר נישאל רס"ר אבוחצירה באופן ישיר האם הוכח, לשיטתו, כי השריפה נגרמה כתוצאה מכשל במצבר, השיב: "חד משמעי, אני לא יכול להוכיח, אני לא מהנדס חשמל" (עמ' 10 ש' 11-10) ואף הוסיף, כי אינו יכול לשלול כשל חשמלי ברכיב אחר של הרכב (עמ' 10 ש' 15-14).

...

ניתוק הקשר הסיבתי בנוסף לכל האמור לעיל, אוסיף שגם אם הייתה תשתית ראייתית כלשהי לכך שהנתבעים 2-1 או מי מהם הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים, הרי שיש יסוד לטענתם כי נותק הקשר הסיבתי בין הפרת החובה הנטענת ובין הנזק: ראשית, בשל חלוף הזמן.

די בכל האמור לעיל על מנת להביא לדחיית התביעה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דין התביעה להידחות.