מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

אי צירוף משיבים רלוונטיים לתביעה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

מוסיפה העותרת כי היא פועלת מזה שנים במקרקעין בהסכמתה, בעידודה ובאישורה של המשיבה 2, ונודע לה רק במהלך חודש פברואר 2021 על התכנית ומשמעותה כאשר היתקבל אצלה מכתב התראה מהיזמים ומיד לאחר מכן גם תביעת פינוי (ת"א 27335-02-21, בימ"ש שלום קריית גת, להלן: "הליך הפינוי"), העתירה הוגשה מיד לאחר מכן ובהיתחשב במצב הבטחוני ועם קבלת תשובת הוותמ"ל ותיק הפירסום.
מכאן כי לעותרת אין כל יריבות מול רמ"י. טענות המשיבות 2 ו-3 (עריית קרית גת והועדה המקומית לתיכנון ובניה) המשיבות 2 ו-3 חוזרות על טענות המדינה לעניין הגשת העתירה בשיהוי ניכר, עתירה כנגד מעשה עשוי והסתמכות גורמים רבים על התכנית ואישורה, כך גם חוזרות המשיבות 2-3 על הטענות הנוגעות לאי צירוף משיבים רלוואנטיים לעניין, ועל כך כי לא נפלו פגמים בהליך הפירסום של הפקדת התכנית ואישורה.
...
לאור כל האמור לעיל, אין מקום לביטול התכנית.
דין הטענות באשר לגוף התכנון להידחות הן מהטעם שהן נטענו לראשונה בבית המשפט והן מהטעם שכידוע, בית המשפט אינו "מתכנן על" (ראו, בין היתר: עע"ם 317/10 ‏שפר נ' יניב, [פורסם בנבו] פס' 17 (23.8.2012); בג"ץ 3917/14 פורום הארגונים למען יער ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה תשתיות לאומיות, [פורסם בנבו] פס' 5 ו-32 (17.12.2014); בג"ץ 8077/14 עיריית יוקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, [פורסם בנבו] פס' 42 (22.12.2015)).
לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית, העותרת והמצטרפים ביחד ולחוד ישאו בהוצאות בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים 1 ו-7, 2 ו-3, 4 ו-5.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בקשת ההצטרפות של הגורמים המממנים: יש לציין כי מעבר לטענות המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף משיבים רלוואנטיים, הוגשה בקשה על ידי הגורמים המממנים להצטרף כמשיבות לעתירה, (להלן- הגורמים המממנים או המבקשים להצטרף) כמי שהעמידו את המימון שנידרש לשותפות שהוקמה לצורך רכישת המניות-המשיבה 4,שתמורת רכישת המניות שילמו הזוכות לשותפות באמצעות המימון שלהן את התמורה של 870 מיליון ₪ במעמד הסגירה והשלמת עסקת הרכישה ביום 25/8/21, המניות בזכיין ובמפעיל עברו לבעלות השותפות , החוב הקודם של הזכיין נפרע במלואו ביום 25/8/22 (הועברו כ-725 מיליון ₪ וכ-90 מיליון יורו לבנק הפועלים).
המשיבות מציינות כי כן הפעילו את מנגנון ההתאמה ,אמנם לא בסעיף שהעותרת טוענת שהייתה צריכה לעשות שכן האשמה בעיכוב לא הייתה באשמת מקורות, באופן, שלאחר הפעלת מנגנון התמורה, הסכום היה צריך לעמוד על 970 מיליון ₪ והוחלט להפחית כ-100 מיליון ₪ בגין כמחצית מהנזקים שנגרמו לזוכות עקב עלות הריביות שנגרמה עקב המילחמה באוקראינה, כך שהמחיר נקבע לסגירה על סך 870 מיליון ₪ ובנוסף חתמו הזוכות על ויתור תביעות ,שאין לזלזל בכך, בהיתחשב בכך שתביעתם הייתה להפחתה של 350 מיליון ₪ ולבסוף הופחת סכום של 100 מיליון ₪ בלבד.
...
"למען הסדר הטוב יובהר , כי למעט האמור בהודעה זו , העותרת עומדת על כל טענותיה, כפי שהועלו, בין היתר, במסגרת העתירה (והבקשה למתן צווי ביניים שנלוותה לה), בכתבי הטענות שהוגשו ובדיון שהתקיים, ואין לראות בהודעה זו ובאמור בה כהודאה של העותרת ו/או חזרה שלה מאיזה מטענותיה וזכויותיה". המשיבות, שאפשרתי להן להגיב על הודעת העותרת ,הזדעקו ומחו על הודעה זו, באופן שציינו כי העותרת עשתה שבת לעצמה ופעלה בניגוד להחלטתי בדיון בניסיון התחכמות נוסף מבית מדרשה ,בכך שפירטה ונימקה את הודעתה שלא ניתנה ברוח החלטתי ,תוך התייחסות לחלקים מהסעדים, עריכת מקצה שיפורים וניסוח מחדש של סעד ד' והוספת הסברים ,נימוקים וטענות ולכן יש להתעלם מהודעה זו, למחקה וליתן פסק דין בעתירה כולה, תוך חיוב העותרת בהוצאות משמעותיות, כולל גם בגין הודעה זו. בעניין זה ייאמר כבר עתה כי אכן מדובר בהודעה שאינה במקומה, שהינה בניגוד להחלטתי שיובהר על אילו סעדים עומדת העותרת אם אינה מבקשת פסק דין בכל סעדי העתירה, תוך ציון במפורש בהחלטתי שלא יהיו תוספות או פירוט או נימוקים להודעה זו. והנה, העותרת אכן עשתה דין לעצמה ,בקשה לעמוד על חלק מסעד ד' אך מנמקת ומפרטת ,בין היתר, את מבוקשה ואת המשמעות שהיא רואה לביטול ההחלטה על הפחתת התמורה .
בקשת ההצטרפות של הגורמים המממנים: יש לציין כי מעבר לטענות המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי צירוף משיבים רלוונטיים, הוגשה בקשה על ידי הגורמים המממנים להצטרף כמשיבות לעתירה, (להלן- הגורמים המממנים או המבקשים להצטרף) כמי שהעמידו את המימון שנדרש לשותפות שהוקמה לצורך רכישת המניות-המשיבה 4,שתמורת רכישת המניות שילמו הזוכות לשותפות באמצעות המימון שלהן את התמורה של 870 מיליון ₪ במעמד הסגירה והשלמת עסקת הרכישה ביום 25/8/21, המניות בזכיין ובמפעיל עברו לבעלות השותפות , החוב הקודם של הזכיין נפרע במלואו ביום 25/8/22 (הועברו כ-725 מיליון ₪ וכ-90 מיליון יורו לבנק הפועלים).
במקרה שלנו , בהתחשב בנסיבותיו, לא נפל פסול או פגם מהותי המצדיק את התערבות בית המשפט ,כאשר דווקא החלטה לקבל את העתירה ,אם הייתה מתקבלת, גם במתכונתה המצומצמת לאחר הודעת העותרת, הייתה לא סבירה , לא מידתית ולא אחראית ולכן דין העתירה להידחות.
התוצאה : לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה ,גם במתכונתה לאחר הודעת העותרת.
בהתחשב בהיקף הנרחב של התיק, בהתנהלות העותרת, כולל בהודעתה לבית המשפט ובהוצאות הניכרות שהיו לצדדים ,העולות בהרבה על ההוצאות שתיפסקנה, , אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה 1 הוצאות משפט בסך של 100,000 ₪ ולמשיבות 2-4 הוצאות משפט בסך של 100,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה: אי צירוף משיבים רלוואנטיים: במסגרת פסק הדין בהליך המקורי, שביטולו מתבקש בהליך דנן, נפסקו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 ₪, בשל השחתת הזמן השפוטי תוך פגיעה ביתר המתדיינים במערכת (פס' 65).
ואכן, בת"א (מחוזי-ת"א) 11258-08-22‏ יאיר אדי פריימן נ' הליכוד - תנועה לאומית ליבראלית‏, פס' 33 לפסק דינה של השופטת רביד (נבו 9.8.2022) נקבע כי: "אי צרופם של מי שעלול היה להפגע לו התקבלה התביעה וההחלטה הייתה נהפכת, מונעת את זכות הטיעון ממי שעלול להפגע ולכן אין מקום למתן פסק דין כמבוקש, על מנת שלא אמצא חוטאת בפגיעה בכללי הצדק הטבעי כלפי מי שלא עמדו לפני" (ההדגשות במסמך זה אינן במקור, י.ש).
...
לאור טענותיו העובדתיות הסותרות של אברהם, הכריע בית המשפט המחוזי בפסק הדין המקורי (פס' 51) כי: "המסקנה מכל האמור היא שיש להעניק למבקשת, הגברת אהרון, סעד הצהרתי ולפיו ביריאן רכש את הנכסים בנאמנות עבורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם ההלוואה והנאמנות, ועל כן בעלותו בנכסים היא בכפוף לנאמנות לטובתה, אשר תנאיה הוגדרו במסמך". עם זאת, הטעים בית המשפט בפסק הדין המקורי (פס' 48) כי: "הנסיבות הקשורות לאי קיום ההסכם – ובכלל זאת, פינוי חברת דיאדורה, והנזק שנגרם לכאורה לאהרון בשל כך – כלל לא נתבררו במסגרת ההליך דנן. בתשובתו להמרצת הפתיחה לא טען בריאן כי אהרון הפרה את הסכם ההלוואה והנאמנות עמו, אלא כי הסכם כזה לא היה ולא נברא. בהתאם, נסיבות הפרת ההסכם (ובכלל זה השאלה האם הופר, ועל ידי מי מהצדדים) לא נפרסו לפני בית משפט זה כדבעי, וממילא אין אפשרות להכריע בהן, או בטענות הנשענות על בסיסן". ולפיכך, הבהיר בית המשפט המחוזי בפסק הדין המקורי (פס' 53) כי: "אין בסעד האמור לעיל כדי להכריע באופן ממצה בזכויות הצדדים ביחס לנכסים, לאור טענותיהם ההדדיות להפרות של הסכם ההלוואה והנאמנות שנערך ביניהם בשנת 2005 בשנים שלאחר מכן. ודוק, אין חולק כי לאחר שהנכסים נרכשו על ידי ביריאן מכונסי הנכסים בהתאם למוסכם בין הצדדים, לא פעלו הצדדים בהתאם לאמור בהסכם ההלוואה והנאמנות. ואולם, כמובהר לעיל, הנסיבות והטעמים שהובילו לכך שנויות במחלוקת עזה בין הצדדים, כאשר כל צד מאשים את רעהו באשר התרחש. כאמור, טענות אלו לא יכולות להיבחן בהליך שלפניי, מאחר שהתשתית הראייתית והמשפט הדרושה לליבונה לא הובאה לפניי [...] ממילא, לא טענו הצדדים בכתבי טענותיהם לגבי משמעותם המשפטית של האירועים הללו, בשים לב לזכויותיהם והחובותיהם על פי הסכם ההלוואה והנאמנות. טענות אלו, להבדיל מהטענות ביחס לסיכומים שהושגו ביניהם בשנת 2005, ואשר גובשו לכדי הסכם הלוואה ונאמנות מחייב, יישמרו איפוא לצדדים". למעשה, למרות שאברהם ידע, עוד בתחילת ניהולה של התובענה, כי קיים הסכם הלוואה ונאמנות בין הצדדים (עובדה שמתחזקת נוכח עדותו החדשה של דניאל אודות ההסכמות שנרקמו בין הצדדים במצב בו ההלוואה לא תוחזר) – הוא בחר לדבוק בגרסה אחרת, פעם אחר פעם, לפיה הסכם הלוואה ונאמנות כזה מעולם לא התקיים (ר' והשוו: תמ"ש (משפח'-ב"ש) 53120-02-11‏ ‏א.ע נ' נ.ע (נבו 5.5.2015)).
הדברים מקבלים משנה תוקף, לנוכח החלטתי מיום 26.2.2023 לפיה: "לא ברורה לי העילה שביסוד התביעה [...] גם ביסוד בקשה למשפט חוזר קיימים כללים ובניהם גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן. בהתאם למפורט בתביעה, היו ידועות העובדות הנטענות, לכל המאוחר בעת הליך הגישורי. אני מתקשה אפוא להבין את עילת התביעה". למעשה, כאשר התביעה נדונה במלואה כבר בשתי ערכאות שונות, כשבכל ערכאה טרח אברהם להציג גרסה עובדתית שונה לאירועים הנטענים, ברור כי לא היה מקום להגיש תביעה נוספת, המבוססת על גרסה אחרת לחלוטין (ע"ר (מחוזי-חי') 23058-02-10‏ ‏ אלקובי רוחמא נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז חיפה‏, פס' 17 לפסק דינו של השופטת וסרקרוג (נבו 2.6.2010)).
ענייננו איפוא בתביעת סרק ולפיכך אני מורה על דחייתה.
הנני מחייב את אברהם בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 10,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

משיבות 2 ו-3 הגישו את עמדותיהן, כשעמדת משיבה 2 הייתה כי ההיתר ניתן כדין וכי הוא תואם את הוראות התב"ע, ומשיבה 3 טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל שהוי, בשל מעשה עשוי ובשל אי צירוף משיבים רלוואנטיים לשיטתה.
מה גם, שבמסגרת הליך תביעת הפיצויים לפי סעיף 197 לחוק שהגיש העותר, נערכה ביום 1.08.19 חוות דעת מטעם שמאית מייעצת ובה נסקרה בהרחבה בקשת ההיתר שהגישה משיבה 3, ובא כוחו של העותר אף נכח בדיון בו נידונו ההתנגדויות לתכנית, בכלל זה היתנגדותו של מר דן תיכון שהעלה טענות זהות לטענות שהעלה העותר ביחס לגובה הבניין והסתרת הנוף הנטענת.
...
העותר הוא בעל דירה מס' 22 שבקומת הקרקע בבניין ברח' האייל 75 בירושלים (להלן: "דירת העותר"), ולטענתו, בניין מס' 11 הבנוי על מגרש 104 נבנה בחריגה מהגובה המותר, והתוצאה היא שהנוף מדירתו מוסתר על ידי בניין זה. בתמצית, מדובר בערר שהוגש ביום 3.08.21, בטענה כי על אף שההחלטה למתן היתר התקבלה ביום 11.04.19 וההיתר הוצא ביום 10.12.19, הבקשה ונספחיה לא פורסמו לשכנים בבניינים הסמוכים ועל כן רק עם התקדמות הבנייה גילה העותר כי הבינוי חורג מהגובה המקסימלי שנקבע בתב"ע, חריגה אשר הוגדרה בהוראות התב"ע, כך לטענת העותר, כסטייה ניכרת.
אכן, אין לאפשר מצב בו תועלה בבית המשפט טענה הסותרת טענה שהועלתה קודם לכן גם במסגרת הליך מנהלי (ראו: ע"א 8430/06 שבתאי נ' ספני (3.11.08)).
מכלול הנסיבות סביב העלאת הטענות במסגרת ההליך בנושא הפיצוי, בפרט כשבניגוד לטענת משיבה 1, לא ניתן פיצוי לעותר בגין הסתרת הנוף, מביא למסקנה כי אין מקום לעשות שימוש במסגרת זו בעילת ההשתק, לכאן או לכאן (השוו: ע"א 4170/14 כהן נ' כהן (14.01.16); בע"מ 2158/16 פלוני נ' פלונית (1.05.16); ע"א 135/16 המוסד לביטוח לאומי נ' רוזנטל (7.03.17); בע"מ 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005)).
בשים לב לכל האמור העתירה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

ערר אשר הוגש על-ידי התביעה הצבאית לועדת הערר על החלטות הועדה (להלן: ועדת הערר) היתקבל, ונקבע כי העותר ישוב לרצות את יתרת מאסרו במלואה.
בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה 2, פרקליטות המדינה, את תגובתה המקדמית לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה להדחות על הסף מהטעמים הבאים: (1) אי-צירוף משיבים רלבאנטיים – העותר לא צירף לעתירה את מפקד כוחות צה"ל באיו"ש והפרקליטות הצבאית באיו"ש, הגורמים אשר מנהלים את ההליך נגד העותר; (2) העותר לא פירט בעתירתו את התשתית העובדתית שיש בה כדי לבסס את טענותיו בדבר פניות לועד הערר.
...
בהתאם להחלטתי, הגישה המשיבה 2, פרקליטות המדינה, את תגובתה המקדמית לעתירה, ובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: (1) אי-צירוף משיבים רלבנטיים – העותר לא צירף לעתירה את מפקד כוחות צה"ל באיו"ש והפרקליטות הצבאית באיו"ש, הגורמים אשר מנהלים את ההליך נגד העותר; (2) העותר לא פירט בעתירתו את התשתית העובדתית שיש בה כדי לבסס את טענותיו בדבר פניות לוועד הערר.
בפרט, נטען כי טענת העותר לפיה נעשו פניות לוועדת הערר לא נתמכה באסמכתאות, ופניות אלה, ככל שהיו, לא נמסרו לפרקליטות הצבאית; (3) ככל שטרם הוגשו בקשות בכתב לוועדת הערר, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-מיצוי הליכים; וכן (4) בהיעדר החלטה אשר דוחה את בקשת העותר להקדמת מועד הדיון, ככל שהוגשה בקשה כזו, לא ניתן להעניק לעותר את הסעד אשר התבקש בעתירה, ולכל היותר ניתן להורות לוועדת הערר לתת בהקדם החלטה בבקשת העותר.
דין העתירה להידחות על הסף.
סוף דבר, העתירה נדחית בזאת על הסף.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו