בדבר הטענה לפטור מהגשת חוות דעת בשל העובדה כי הנזק לו עותרת התובעת במסגרת תביעה הוא בעקרו לא ממוני, טוענות הנתבעות כי על פי ההלכה (עניין פלוני), על מנת להוכיח התרשלות בגינה נגרם נזק לא ממוני, על התובע לצרף חוות דעת רפואית לתביעה בתמיכה לטענות ההתרשלות והקשר הסיבתי.
מנגד, דחיית בקשתו של תובע לפטור אותו מצרוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו ולמנות מומחה מטעם בית המשפט, עלולה לחסום את דרכו לערכאות.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בשים לב להלכה בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות דעת רפואית וככל שזו לא תוגש על ידה, דין התביעה – סילוק על הסף.
בעניין עזבון אייזנבך סיכם בית המשפט את הטעמים לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה כך: "בית משפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו כאשר עלה בידו להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב כלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען ואין מדובר בתביעת סרק". (ההדגשות אינן במקור)
בעניינו, ממקרא כתב התביעה נראה כי על אף העדר חוות דעת רפואית, מספר הפרוצדורות הרפואיות והניתוחים שעברה התובעת, על מנת לוודא כי רחמה ריק משאריות שליה, נראה על פניו כטענה ראויה שיש לידון בה, ולפיכך איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין יסוד לתביעה וכי מדובר בתביעת סרק טורדנית וקנטרנית.
באשר לטענת התובעת למתן פטור מצירוף חוות דעת, שעה שהנזק לו היא עותרת במסגרת כתב התביעה הינו ברובו נזק בלתי ממוני, אפנה לעניין פלוני, פסקה 8 לפסק הדין שדנה בטענה זו ודחתה אותה:
"בתביעת נזקי גוף בגדרה התובע מסתפק אך ורק בנזק בלתי ממוני, אין בהכרח חובה לצרף חוות דעת רפואית. כך, לדוגמא, מקום בו מדובר בתביעה בגין תקיפה או תאונת עבודה (ראו למשל רע"א 235/16 דנציגר נ' חרל"פ, פסקה 6 (נבו, 10.7.16). אך כאשר בתביעה לרשלנות רפואית עסקינן, כמו במקרה דנן, הרי שעל מנת להוכיח התרשלות בגינה נגרם נזק לא ממוני, על התובע לצרף חוות דעת רפואית לתמיכה בטענות ההתרשלות והקשר הסיבתי".
אשר על כן, הבקשה למתן פטור מהגשת חוות הדעת לתמיכה בכתב התביעה נדחית.
