אי צירוף החלטה מערערת מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי

הנני מוצאת לפתוח הנמקתי להכרעתי, תוך פירוט האופן החסר בו ניסח המערער את עירעורו ובכלל כך בפרט תוך השמטה מתוך העירעור של החלטות רלוואנטיות שניתנו על ידי המפקחת – אשר לא זו בלבד שלא צורפו לערעור, כפי הנידרש על פי הדין, אלא שאף תוכנן לא נזכר במסגרתו.

בהתנהלותו זו הפר המערער את הוראת תקנה 419 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984(אשר עמדה בתוקפה במועד הגשת ערעור זה) (לעניין זה ראו קביעות בית המשפט העליון ברע"א 6828/04 עו"ד דויד מרטין נ' ארנולד פוליטנסקי (נבו 14.09.2004)).

...

לאור כל האמור, נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטה ולפיה המערער אמנם לא התייצב לדיון ומשכך, דין הערעור להידחות.

לאחר ששמעתי את טענותיהם של הצדדים, כמו גם עיינתי בכלל החומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ולהלן יפורטו טעמי.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט – הערעור נדחה.

בהקשר זה יש לתמוה על אי צירוף ההחלטה מיום 2.11.09 בידי המערערת, והדבר אינו אלא נדבך נוסף בחוסר תום הלב בניהול ההליכים המשפטיים בידי המערערת ובהצגת העובדות באופן חלקי וחד צדדי, בנגוד לחובה המוטלת על בעל דין בהתאם להוראות תקנה 3(ב) לתקנות סד"א, התשע"ט-2018 (להלן – "תקנות סד"א").

...

בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות מטעם זה בלבד, אך מעבר לדרוש אוסיף כי אף לו היה הערעור מוגש במועד – דינו דחייה לגופם של דברים.

כאמור, אני סבורה כי המערערת שוגה בטענותיה, ואבהיר טעמיי: 5.1 ראשית, עצם קיום הדיון ביום 24.2.16 (וניהול ההליך בת"א 926-09-08 לאחר שניתן צו הכינוס ביום 24.1.11) נעשה בניגוד להוראת סע' 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובעת כי משניתן צו כינוס לא ינוהלו הליכים משפטיים בידי כל נושה "אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע", כאשר משמעות הדיבור 'בית משפט' בסע' 20 לפקודה הוא בית המשפט של פשיטת הרגל.

אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את הערעור.

ביום 3.2.2022 הורתה הרשמת ש' עבדיאן למערערים להבהיר מדוע לא צרפו לערעור את הנתבע, בנגוד להוראות תקנה 136(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

כן טענה התובעת, במידה רבה של צדק, שבבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי ביטול עיכוב ביצועו של פסק הדין קמא יביא לפינוי הנתבעת וילדיה מביתה, אולם בפסק הדין קמא לא נקבעה כל קביעה בעיניין זה. ביום 28.2.2022 הגישה הנאמנת על נכסיו של הנתבע, עו"ד אמירה נהיר (להלן: הנאמנת), בקשה להצטרף כמשיבה בעירעור, והודעה מטעמה שהיא מיתנגדת לעיכוב הבצוע מהטעמים שנאמרו בתגובת הנתבעת (יוער, כי ההודעה הוגשה על-אף שטרם התקבלה החלטה בנוגע לצירופה של הנאמנת כצד לערעור).

באשר לאכסניה המשפטית הנכונה למקרה דנן, מבלי לחלוק על מסקנתו של בית משפט קמא כי העיסקאות הפיקטיביות שנעשו בין המערערים למשיב 2 בטלות בשל היותן חוזה-למראית-עין, ברצוני להוסיף ולהעיר כי בטלות העיסקאות הללו – אשר, כאמור, נועדו להבריח את נכסו של הנתבע מנושיו – נובעת גם מהיותן מנוגדות לתקנת הציבור, כפי שמצווה בסעיף 30 לחוק החוזים.

...

מסקנה זו מעוגנת בשכל הישר ושוללות מניה וביה כל אפשרות של התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא.

על אף שגבולות הגזרה אשר מפרידים בין חוזה-למראית-עין לבין חוזים בלתי חוקיים ואלו שמנוגדים לתקנות הציבור אינם תמיד ברורים (ראו: **** פרידמן "אי חוקיות וחוזה למראית עין" הפרקליט לג 152 (1981); וכן איל זמיר ומיכאל כהן "חוזה פסול, חוזה למראית עין או חוזה פסול למראית עין?" משפטים מה 251 (2015)), סבורני כי הפעלתו של סעיף 30 לחוק החוזים במקרים כגון זה שלפנינו, שבמרכזם מעשה רמייה, היא הדרך המועדפת – זאת, בין היתר, לאור ההשלכות אשר יכול שתהיינה לכך בעניינים שונים, לרבות העסקה האמיתית שמסתתרת מאחורי החוזה למראית-עין פסול והחרגת חובות החייב מההפטר (ראו: סעיף 175(א)(2) לחוק חדלות פירעון).

סוף דבר – הערעור נדחה.

התגובה לתשובה במסגרת התגובה לתשובה נטען כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את היתר ההמצאה, בין היתר, בשל אי צירוף תצהיר עדכני לתמיכה בטענות העובדתיות הכלולות בתשובה לבקשה (צורף, פעם נוספת, התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה, משנת 2019)\ כמו גם בעדר התקיימותם של איזה מתנאי תקנה 500 לתקסד"א 1984.

כן נטען לחוסר תו"ל מתמשך של המערער, בין היתר, נוכח אי גילוי מידע רלוואנטי והתעלמותו מציוציו הקודמים, מהפרותיו את הסכם המשתמש, מההתראות שקבל, לרבות השעיית חשבונותיו באופן זמני, ומפסק הדין שניתן כנגדו בהליך דומה אותו ניהל מול פייסבוק (על אף הרלוואנטיות שלו לעניין והוראות ת' 10(11) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקסד"א 2018")).

במקרה דנן, עת עסקינן בעתירה למתן סעד בדמות היתר המצאה מחוץ לתחומי מדינת ישראל, היה על המערער, בפשטות, לפרוס בפני בית המשפט (כב' השופטת גלר) את מלוא המידע הרלוואנטי להליך ולבקשה, זה אשר לכאורה מיטיב עמו וזה שאולי פחות, וכל זאת על מנת לאפשר לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת המבוססת על התמונה העובדתית המלאה.

...

התגובה לתשובה במסגרת התגובה לתשובה נטען כי יש לקבל את הבקשה ולבטל את היתר ההמצאה, בין היתר, בשל אי צירוף תצהיר עדכני לתמיכה בטענות העובדתיות הכלולות בתשובה לבקשה (צורף, פעם נוספת, התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה, משנת 2019)\ כמו גם בעדר התקיימותם של איזה מתנאי תקנה 500 לתקסד"א 1984.

לאחר שחזרתי ועיינתי בהודעת הערעור ובתשובה, על נספחיהן, ובהחלטת כב' הרשם קרשן, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

טענות המערער העירעור מופנה נגד ארבע קביעות עיקריות בפסק הדין: ראשית, לדעת המערער, בית משפט קמא היתעלם משאלת הפצוי נוכח קביעת חוות דעת מומחה הנדסית שצורפה לכתב התביעה, אשר לא הוכחשה ולא הופרכה, לפיה נגרמה ירידת ערך בשל גובה חנייה המנוגד לתקן; שנית, לדעת המערער, שגה בית משפט קמא בהכריעו לעניין מידות החניה; עת היתעלם מחובתה החוקית של המשיבה לצרף להסכם המכר מטעמה את תשריט ומפרט החניה, ולא זקף זאת לחובת המשיבה; שגה בית משפט קמא שעה שלא פירש את ההיתחייבות העולה מהתמליל לפיה נאמר כי "יהיה לך פה מקום לבית מלאכה" כהתחייבות למתן חניה ברוחב שהוא משמעותית גדול מעבר לגודל של חניה רגילה בבניין; שלישית, לדעת המערער, משהעמיד בית משפט קמא את המועד החוזי למסירה ל-31.03.2015, שגה עת זקף לזכות המשיבה, בנגוד לחוק המכר, 60 ימים כתקופת "גרייס" בחישוב הפצוי בגין איחור במסירת הדירה; המערער סבור כי תקופת ה'גרייס' מתבטלת במקרה של הפרה משמעותית במסירה מעבר לתקופת ה'גרייס'.

זאת, בנגוד לתקנות 152-153 תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקסד"א 2018"), ומבלי שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין נשוא העירעור, העירעור ונספחיו, כתבי הטענות והסיכומים שעמדו בפני בית משפט קמא, החלטתי לדחות את העירעור, על פי הוראות תקנה 138(א)(1) לתקסד"א-2018, מבלי לבקש את תגובת המשיבות, שכן לא מצאתי כי בפסק הדין של בית משפט קמא נפל פגם המצדיק היתערבות בנסיבות העניין.

המערער סומך טענה זו על הבטחות מנהל המשיבה, מר נוטקביץ', בדבר שימושים שונים אפשריים בחנייה; עוד שב המערער על טענותיו בדבר אי צירוף תשריט החנייה להסכם המכר.

...

דין טענת המערער ברכיב זה להידחות.

סיכומו של דבר לאור המפורט לעיל, לא מצאתי להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה.