אי צירוף הודעה לבקשה ערוכה לפי טופס 25

הנתבע העיד עוד כי הוא החתים את התובע על טופס הסכמה לטפול ושאלון רפואי, במסגרת המסמכים שהוגשו לפני וסומנו נ/1.

בעקבות כך ניתנה על ידי החלטה ביום 05.01.2020 המתריעה לנתבע כי עליו להודיע מדוע אין לחייבו בהוצאות בשל מחדלו זה. תחת זאת הודיע הנתבע באותו יום כי הוא אינו מצליח להגיע להסכמות עם התובע ובין היתר, חזר על בקשתו לסילוק התובענה בשל אי צירוף חוות דעת רפואית.

תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מורה כדלקמן: רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

...

הנתבע טען כבר בהגנתו כי הואיל וטענות התובע מתמקדות במישור הרפואה היה עליו לצרף לתביעה חוות דעת ומטעם זה ציין כי יש לדחות את התביעה על הסף.

עוד ציינתי כי "למען הסר ספק – טרם מונה מומחה מטעם בית המשפט ועל-פי הוראות החוק והתקנות על התובע להגיש חוות דעת רפואית ו/או בקשה לפטור מהגשתה ככל שיש בפיו נימוקים לכך – במועדים שקבעתי". עוד ציינתי באותה החלטה כי "המזכירות תעביר העתק החלטתי מיום 06.01.2020 לתובע ותבהיר את תוכנה טלפונית". ביום 20.01.2020 הודיע הנתבע כי הוא עומד על בקשתו למחיקת התביעה ומתנגד למינוי מומחה מטעם בית-המשפט.

במסגרת החלטתי מיום 06.01.2020 אף הבהרתי שבהיעדר הודעה מתאימה, ישקול בית-המשפט להפסיק את ההליכים.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה.

עוד נטען כי לבקשה לא צורפה הודעה ערוכה לפי טופס 25 בהתאם לתקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

...

סוף דבר לאור כל האמור, לא השתכנעתי כי נפל פגם הנובע מהעדר המצאה כדין למבקשת וכן לא השתכנעתי כי למבקשת הגנה אפשרית מפני התביעה.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המבקשת תשלם לנאמן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום.

זו לשון התקנה: "(א) בקשה לבצוע תביעה תהיה ערוכה לפי טופס 1ה שבתוספת הראשונה.

(ב)  על אף האמור בתקנה 15(א), היתנגדות, בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות או בקשה או תגובה לבקשה בענין בקשה לבצוע תביעה מהסוגים שעליהם יודיע שר המשפטים בהודעה שתפורסם ברשומות, יגיש הנתבע ללשכה שאליה הוגשה הבקשה או ללשכה שליד בית המשפט שאליו ניתן היה להגיש את הבקשה לבצוע התביעה כתובענה לפי תקנות סדר הדין, אילמלא הוגשה ישירות לבצוע בהוצאה לפועל לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק (להלן – לישכת ההגשה)".

לאור הנתונים שנמסרו על ידי הנתבע במסגרת היתנגדותו, לרבות בתצהיר שצורף בתשובה לבקשת הבצוע, דומה כי לבית משפט זה אכן קנויה סמכות מקומית בהתאם לתקנה 7(א) לתקנות סדר הדין החדשות, נוכח מקום מגוריו או עסקו של הנתבע.

...

בתשובה לבקשה טען הנתבע כי יש לדחות את בקשת התובעת להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, מאחר והגיש את התנגדותו לבקשת הביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים ולא בחיפה, וכי ההתנגדות הועברה כדין, על פי תקנה 109ב(ב) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל").

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, להידחות.

לפיכך, דין בקשת התובעת להידחות.

וראו למשל: רע"א (מחוזי-ירושלים) 25454-01-19 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אלי אינון אוחנה [פורסם בנבו] (1.5.19) : "שאלה נוספת המתעוררת בהקשר זה, היא מה הדין מקום בו מגיש הזוכה (התובע) לבית המשפט הנעבר בקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר? במקרה כזה, אם מוצא בית המשפט כי לא נתונה לו סמכות לדון בתביעה, רשאי הוא להעבירה לבית המשפט המוסמך. ואולם, אם מוצא בית המשפט כי קיימת לו סמכות מקומית לדון בתביעה, על פי אחת החלופות שבדין, עליו להותיר את הדיון אצלו ולא להעביר את התביעה לבית משפט אחר המוסמך אף הוא. כאמור, במצב דברים זה, ובניגוד למצב בו מוגשת תביעה מלכתחילה לבית המשפט, לא תינתן עדיפות לבחירת התובע דווקא (השווה רע"א (נצ') 33705-11-18 חוסרי נ' ממאדור. קום בע"מ [פורסם בנבו] (3.1.19); רע"א (נצ') 25607-01-19 בית הספר תגליות בע"מ נ' מימון [פורסם בנבו] (15.1.19))". אשר על כן הבקשה להעברת הדיון בהיעדר סמכות מקומית נדחית.

איפשרתי למבקש להשיב לדברים וזה טען בתמצית, כי: · היה זה המשיב שלא צירף תצהיר.

תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן: "התקנות"), מסדירה את אופן הגשת הבקשה לאישור פסק בוררות, כדלקמן: "בעל דין הרוצה באישור פסק בוררות על ידי בית המשפט, יגיש בקשה על כך בצורת הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת, ויצרף עותק של פסק הבוררות חתום על ידי הבורר ומספר העתקים נוספים כמספר המשיבים לשם המצאה לכל משיב". היינו, אין צורך בהגשת תצהיר.

...

"עוד נזכיר כי לאישור פסק בורר לא נקבע מועד התיישנות, בין היתר מפני שאישור פסק הבורר בבית-משפט אינו תנאי לתוקפו. פסק הבורר עומד בפני עצמו, ורק כאשר מבקש זוכה להעניק לו מעמד של פסק דין, למשל, לצורך ביצועו בהוצאה לפועל, יש להגיש תביעה לאישור פסק הבורר בבית המשפט וזאת בשונה מבקשה לביטול פסק בורר, שמצריך החלטה שיפוטית" עוד ראו, הפ"ב (י-ם) 8200-02-13 שלמה סלמון וענונו נ' צור אדם בע"מ (18.8.13): "ראשית אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה מכוח הוראה שיורית בחוק ההתיישנות יש להסיק כי בחלוף שבע שנים לא ניתן להגיש בקשה לאישור פסק בורר. זאת, משום שחוק הבוררות אינו מגביל את בקשת אישור פסק הבוררות בזמן, וכן לא חלה לגביה תקופת ההתיישנות הרגילה, משום שהיא אינה בגדר "תביעה", אלא דומה היא יותר לבקשה לפסק דין הצהרתי (פרופ' אוטולנגי, עמ' 914 לספרה הנ"ל)".

דין הטענות בדבר שיהוי להידחות: בעמ' 915 לספרה מציינת פרופ' אוטולנגי, כי: "הגם שהבקשה לאישור איננה מוגבלת בזמן, כאמור, יכולה להיטען מניעות מצד המבקש לאשר את הפסק, אם במרוצת השנים שחלפו מאז ניתן התעלם ממנו, לא פעל על פיו, תוך התעלמות ממנו וכד'". בפסיקה נקבע, כי לצורך הוכחת טענת השיהוי, יש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו; כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה.

אלא שמבלי לגרוע מן האמור, שיהוי קיים, ולא שוכנעתי כי בנסיבות העניין לא יכול היה המבקש להגיש את בקשתו לאישור פסק הבוררות במהלך השנים (גם אם אין מדובר בשיהוי מאיין).

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

בהתאם לסע' 8 להסכם ההיתקשרות (צורף כנספח לכתב התביעה) הנתבעת רשאית לסיים את ההסכם מכל סיבה שהיא "בהודעה מוקדמת לצד השני של 30 יום מראש" (סע' 8.1 להסכם); עוד הוסכם כי "כל צד יהיה רשאי לסיים את ההסכם בהודעה מוקדמת של 15 יום, במידה והצד השני הפר את הסכם זה ולא תיקן את ההפרה לאחר שנמסרה לו הודעה בכתב על ההפרה האמורה" (סע' 8.3 להסכם).

אני ער לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה (סע' 20) כי תצהיר ערוך לפי נוסח טופס 5 יכול שיינתן על-ידי מי שאינו בעל דין אלא על-ידי אדם אחר (סע' 79(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018).

תצהיר כזה מטעם בעל הדין בלווי הסבר לא צורף.

על-פי הוראות הטופס: "(אם המצהיר אדם אחר – יש לפרט את זהותו, זיקתו לעובדות שבכתב הטענות, והטעמים לכך שהוא נותן את התצהיר במקום בעל הדין)". וכך ככל שביקשה התובעת לבסס את כתב התביעה על תצהירו של מר אודלובסקי, הרי שמאחר שהוא אינו תובע/נתבע/צד שלישי, היה עליו לציין – כפי שציין – כי הוא מי שנתן את השירותים בפועל מטעם התובעת; אלא שעוד היה עליו לפרט הטעמים שהוא נותן את התצהיר במקום בעל הדין – קרי מדוע הוא, שאינו עובד החברה ואינו נושא תפקיד בה, מגיש תצהיר במקום התובעת שלכאורה הפרו את ההסכם מולה.

...

יוצא אפוא שמשלא חתם בעל תפקיד בתובעת ו/או לא הבהירה התובעת מדוע מוגש התצהיר בידי מר אולדובסקי ו/או לא הוצג ייפוי כוח של התובעת למר אולדובסקי לנהל את התביעה, הרי שאין לתובעת כל תצהיר תמיכה בעובדות כתב התביעה שהוגש וזאת בניגוד לתקנה 79(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

התוצאה: מכל האמור, לאור תקנה 61(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי ובין היתר מכוח סמכותי לפי סע' 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, לאור מחדלי התובעת היורדים לשורשו של עניין ובכלל זה הימנעות גורפת של בעלי התובעת ו/או בעל תפקיד בה לחתום על תצהירים, להבהיר החתימה על ייפוי הכוח ולהתייצב בבית המשפט למרות הזדמנות נוספת שניתנה, אני מוצא להורות על דחיית התביעה.

בהתחשב בסכום התביעה ושכ"ט מינימלי מומלץ ובהתחשב בהתייצבותה המיותרת של הנתבעת לדיון מיום 10/11/22 תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.