חמור מכך, אפילו נגרמה התאונה ע"י אי ציות להוראות ע"י התובע שהיה בעל ניסיון בעבודה זו, הרי שהוכח כי לתובע לא סופקו תנאי עבודה ראויים באופן שיתמרצו אותו שלא להחליף תבנית עת המכונה עדיין בחשמל.
נוכח מסקנתי לעניין ההתרשלות לא מצאתי להדרש לטענה החלופית של התובע כי היתנהלות הנתבעת מהוה אף הפרת חובה חקוקה, אך דומה כי גם מנימוק זה היה מקום להטיל על הנתבעת אחריות, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי קוימו ההוראות של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט – 1999.
במקרה זה נקבע לעיל כי היה על המעביד, כפי שנקבע, לנקוט צעדים כדי להקטין את הסיכון לעובדים, אך הוא לא עשה כן.
עם זאת הוכח כי התובע במודע הפר הוראות שניתנו לו בנוגע להפעלת המכשיר בעודו מחובר לחשמל, וניתן לומר כי הנו אחראי באופן כלשהוא ליצירת הסיכון לעצמו (ע"א 435/85 מחמור נ' אטדגי פ"ד מא (4) 524 (19.11.87).
...
באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרפואים והתרופות שיצרוך התובע בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה הוא שייך מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובע לא יידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.
בנוסף, מקובלת עלי הטענה כי בגין הפגיעה נאלץ ויאלץ התובע לעשות שימוש רב יותר במידה מסוימת במוניות וברכב פרטי שלא לטיפולים רפואיים, ובראש נזק זה ראוי לפסוק לו סכום גלובאלי, אותו אני מעריך לעבר ולעתיד בסך של 3,500 ₪ לכל תאונה.
ניכויים:
יש לנכות אשם תורם כאמור לעיל וכן את תשלומי המוסד לביטוח לאומי
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעות 1- 2 , 3-4 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
תאונה 1:
נתבעות 1-2
הפסד שכר לעבר: 104,438 ₪
הפסד שכר לעתיד: 72,172 ₪
הוצאות רפואיות לעבר: 2,500 ₪
הוצאות רפואיות לעתיד: 4,500 ₪
הוצאות נסיעה: 3,500 ₪.
