אי ציות לתמרור עצור שגרם לתאונת דרכים קטלנית

ראיות לעונש לנאשם 56 הרשעות בתעבורה (ת/2), העבירה הראשונה משנת 1984 והאחרונה מיום 5.12.2011, רובן ברירות קנס, העבירות כוללות נהיגה שלא במהירות המותרת, חציית שטח הפרדה, נהיגה במונית שלא הותקנה בה לוחית עם פרטי הנהג בעברית ובלאטינית, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 לפקודה, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה כשברמזור אור אדום ועוד עבירות מסוג זה. במסגרת הטיעונים לעונש מיום 1.6.2016 העיד מטעם המאשימה שלמה קמחי, בעלה של המנוחה, שסיפר בתאור נוגע ללב כי המנוחה הייתה הציר המרכזי של המשפחה ושל החברה בה הם גרים, תיאר במסמך שכתב (ת/1) כי המנוחה נהרגה לאחר שחזרה ברכב עם חברים מהרצאה, בהלוויה שלה הישתתפו קרוב ל-1,000 אנשים, וכן כי הייתה בריאה ונמרצת והיא חסרה מאד לבני משפחתה.

לתמיכה בטענותיו הפנה לפסקי דין שונים, לטענתו לפי הפסיקה יש 3 כללים מנחים בסוגיית הענישה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות, כאשר הראשון הוא שיש לגזור על הנאשם שחוטא בעבירה זו עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת בשל שקולי הרתעה וחומרת העבירה, השני הוא כי נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית והשלישי הוא כי רף הענישה יוכתב בעיקר על פי דרגת הרשלנות בה חטא הנאשם, אשר הביאה לתוצאה הקטלנית (כך הפנה לע"פ 6755/09 אלמוג נגד מדינת ישראל (16.11.2009), להלן – עניין אלמוג).

...

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובהתחשב בעונש המזערי הקבוע בחוק, אני קובע כי העונש ההולם במקרה זה הוא מאסר במתחם שבין 6 חודשי מאסר בפועל שיכול ויבוצעו בעבודת שירות לבין 24 חודשי מאסר בפועל ובנוסף אני קובע כי יש לפסול מלנהוג במתחם שנע בין 6 ל-16 שנות פסילה.

בנסיבות אלו, לרבות באשר למצבו הבריאותי של הנאשם, כמפורט במסמכים הרפואיים ובתסקיר שירות המבחן, אני סבור כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם ענישה ברף הנמוך של המתחם שתבוצע בעבודות שירות, תוך שילוב של העמדת הנאשם במבחן מצד אחד והרחקתו מנהיגה לתקופה ארוכה מצד שני.

סיכום לאור האמור לעיל ובהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: · 6 חודשי מאסר בפועל בהם ישא הנאשם בדרך של עבודות שירות.

במקרה הראשון, העוררת גרמה לתאונה קטלנית בשל אי ציות לתמרור עצור.

הרשעותיו של הנאשם כוללות עבירות שימוש בטלפון (מספר הרשעות), אי ציות לתמרור עצור (מספר הרשעות), מהירות, אי חגירת נוסע וגרימת שתי תאונות דרכים מהשנים 1997 ו-1994 כאשר בתאונה משנת 1994 הנאשם הורשע בין היתר בסטייה מנתיב תחבורה.

...

בהתחשב בשיקולים לקולא ולחמרא, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהטלת מאסר שהנאשם יישא מאחורי סורג ובריח.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים.

ככל שקיים פיקדון במסגרת התיק, אני מורה על החזרתו לידי הנאשם, וזאת בכפוף לכל דין ו/או עיקול.

בית המשפט דחה את הערר, בקובעו כי בסוגיית פסילת רישיונו של נהג המואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית המחוקק שינה את גישתו.

לחזקת המסוכנות הנשקפת מן העורר מצטרף עבר תעבורתי של 59 עבירות תנועה, הכוללות עבירות של אי ציות לתמרור עצור; מהירות מופרזת; נהיגה ברמזור אדום, ואי ציות לכיוון התנועה.

...

איני רואה מקום לסטות מקביעה זו. הבוחן קובע כי העורר לא עצר את רכבו לפני הכניסה לצומת, למסקנה זו הגיע הבוחן תוך הסתמכות על סימני בלימה ועל המהירות בה נסע העורר עובר לתאונה.

קיימות גם ראיות באשר לפציעתו של המנוח, אשר על פי הנטען הביאה בסופו של דבר למותו.

סוף דבר, הערר נדחה.

בע"פ 6755/09 "ארז אלמוג נ.מד"י" [פורסם בנבו] נפסק זה מכבר כדלקמן (ציטוט): "נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עיקרון קדושת החיים והן שקולי הרתעה. השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על ידי אנשים נורמאטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות". (סוף ציטוט).

ובאשר למיקום העונש ההולם בתוך המיתחם ראוי שאתן את הדעת להיבטים הבאים: מדובר בנאשם אשר הנו נהג ותיק מאד (מ-1974) ועברו התעבורתי תקין ( 2 הרשעות קודמות – האחת בעבירת מהירות והשניה בעבירת אי ציות לתמרור "עצור" בצומת) וללא עבר פלילי.

...

בע"פ 2918/13 "אחמד דבס נ. מד"י" [פורסם בנבו] היתווה בית המשפט העליון את הדברים העקרוניים הבאים לעניין מלאכת גזירת הדין (ציטוט) : "... בית המשפט נדרש לקיים בחינה תלת שלבית לצורך גזירת העונש: בשלב הראשון עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי – אובייקטיבי. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים; (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; ו-(4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ט' לחוק (סעיף 40 ג'(א) לחוק העונשין). בשלב השני נדרש בית המשפט לבחון האם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד' ו-40 ה' לחוק (סעיף 40 ג'(ב) לחוק). ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, שבגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתחום המתחם שקבע. בשלב זה נדרש בית המשפט לשקול נסיבותיו האישיות של הנאשם לקולה ולחומרה – אלו המפורטות בסעיף 40 י"א לחוק, כמו גם נסיבות אחרות ככל שמצא שהן רלוונטיות (סעיפים 40 ג'(ב) ו-40 יב' לחוק)..." (ציטוט מ-ע"פ 2913/13 אחמד דבש נ' מד"י, [פורסם בנבו] מפי כב' השופט ע. פוגלמן).

"יודגש, כי בית משפט זה קבע, לא אחת, שעל מנת לבער את נגע תאונות הדרכים מן הראוי להשית על הנהגים המורשעים בגרימת מוות ברשלנות בנסיבות אלו, עונש מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה ממושכת (ע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 24.3.2011)), וזאת על אף נסיבותיהם האישיות (ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 16.11.2009); רע"פ 2955/12 פלונית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 26.6.2012)). בראי הלכה זו, לא חרג בית המשפט לתעבורה מנורמת הענישה המקובלת, בהטילו על המבקש, בין היתר, עונש של עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילת רשיון לתקופה של 11 שנים". (סוף ציטוט) .

ובהמשך (שם)(ציטוט): "מסכים אני להכרעתה של חברתי המשנה לנשיא ולהערותיה של חברתי השופטת ברק-ארז. בסופו של יום, מקום שקופחו חיי אדם ברשלנותו של נהג,המדיניות השיפוטית היא ענישה במאסר בפועל, תוך קביעת אורכו בהתאם לנסיבות התיק.." ברע"פ 7913/07 אברהם רמז נ. מד"י הביע בית המשפט העליון את הדברים הבאים (ציטוט) : "אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש. בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם עברייני התנועה. עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.3.2007)). מעשהו של המבקש חמור מאוד. בהתנהגותו הרשלנית הוא יצר סכנה בכביש שקיפדה חייו של המתהלך במעבר חצייה אשר לו זכות הקדימה על פי חוק". גם ברע"פ 8992/14 רפאל נ. מד"י חזר וציין בית המשפט העליון (ציטוט) : "יודגש, בהקשר זה, כי בית משפט זה קבע, לא אחת, כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות, הינה השתת עונש מאסר בפועל. בכך ניתן ביטוי לערך קדושת החיים ולשיקולי ההרתעה". לכשהגעתי בתיק זה לכלל מסקנה כאמור לעיל לעניין רף רשלנותו של הנאשם כנהג במקרה שבפני, ולכשקובעת הפסיקה כי אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא כאמור דרגת הרשלנות , אזי , העונש המתבקש כאן הוא, עם כל הצער, מאסר בפועל.

לאור המצוי בפני אני סבור כי מתחם העונש ההולם הינו בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל , ופסילת רשיון נהיגה לתקופה שבין 10 ל- 18 שנים.

ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מד"י [פורסם בנבו] נאמרו על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט א. רובינשטיין) הדברים הבאים (ציטוט): "... אך הגיוני הוא כי גזר דין המבוסס על הודיה יקל במידת מה עם הנאשם...ביחס לגזר דין באותו כתב אישום שניתן לאחר שמיעת הוכחות, שאינו זוכה ל'הנחת הודיה' כמקובל". לסיכום : מלאכת גזירת הדין היא מלאכה של איזונים.

לאחר כל אלה , ובשים לב לשיקולים לחומרא ולקולא , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים : קנס בסך 15,000 ₪ או 150 ימי מאסר בתמורה.

רקע כנגד המשיב הוגש בתאריך 1/5/14 כתב אישום, המייחס לו את העבירות של גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 וסעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה,נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 21(ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: "התקנות") וסעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודת התעבורה, נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2), (3) לפקודת התעבורה ואי ציות לתמרור עצור, עבירה לפי סעיפים 22(א) לתקנות ו-62(8) לפקודת התעבורה.

דיון והכרעה: פסילת רישיון עד תום הליכים- המסגרת המשפטית: בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי נקודת המוצא בעבירת גרימת תאונת דרכים קטלנית היא פסילת רישיון.

...

ב"כ המשיב טען להעדר ראיות לכאורה, דין הבקשה להידחות.

אני סבורה כי המשיב הרים נטל זה. מן הכלל אל הפרט: המשיב נוהג כאמור משנת 1990, לחובתו 5 הרשעות תעבורה מסוג ברירת קנס, העבירה האחרונה משנת 2010.

על רקע נסיבות ביצוע העבירה כנגזרת של עוצמת הראיות, ובשים לב לתשתית הראייתית הלכאורית כפי שהבהרתי בהחלטתי זו, כמו גם נוכח עברו התעבורתי של המשיב המעיד, כי תאונה זו אינה ביטוי לדפוס נהיגתו, שוכנעתי כי על אף התוצאות הטראגיות והכואבות של התאונה, סתר המשיב את חזקת המסוכנות העומדת לחובתו, ועמד בנטל השכנוע בדבר העדר מסוכנותו במידה המצדיקה פסילת רשיונו עד תום ההליכים נגדו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לפסילת המשיב עד לתום ההליכים – נדחית.