אי ציות לתמרור נתיב תחבורה ציבורית בחושך

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש שלא כדין בנתיב שיועד וסומן בתמרור כנתיב תחבורה ציבורית , עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961.

בחקירתו הנגדית מסר שבעת האירוע היה די חשוך, והוא הבחין בכל התמרורים והסימונים על הכביש.

תמרור 203 כשלעצמו אינו "מחולל " נת"צ. התמרורים " המחוללים" נת"צ הם 501 ו-503 ולהם חובה על המשתמש בדרך לציית.

...

ככל שנוגע לטענות הנאשם לגבי התמרור המטעה בעת הכניסה לנת"צ אני דוחה את טענת הנאשם.

אינני מקבל את טענת הנאשם לפיה תמרור זה הוא מטעה.

טענה נוספת שהעלה הנאשם היא לגבי " דרך המילוט " מנת"צ. לעניין זה אשיב שמקובלת עלי עמדת המאשימה לפיה נתיב המילוט של הנאשם נמצא בפנייה שמאלה לרחוב לואי פסטר.

סוף דבר לאחר שבחנתי את הראיות ואת הטענות המשפטיות שהועלו אני מוצא שהמאשימה עמדה בנטל הנדרש להוכחת אשמתו של הנאשם.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

הנאשמת טענה בדיון ההקראה כי "הדבר היחיד שיש לי שמסמן שמדובר בנתיב תחבורה ציבורית זה חץ שלא נראה בבירור בלילה. חסם אותי רכב בדיוק בשנייה שיכולתי לראות את התמרור". בדיון ההוכחות ציינה הנאשמת את קיומו של רכב שניצב על החץ כאפשרות, לא כעניין שבעובדה " היה חשוך. היה גשם. יכול להיות שעמד לפני רכב שעמד על החץ. החץ מחוק..." [ ההדגשות אינן במקור].

אם ירדתי לסוף דעתה, אי פירסום מדיניות האכיפה מביא למצב בו שני נהגים עוברים את אותה עבירה של אי ציות לתמרור בנגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה אך בעוד שהנהג הראשון משכיל לצאת מנתיב התחבורה הציבורית לפני נקודת האכיפה האלקטרונית ועל כן לא נרשם לו דוח, חברו הנוסע בדיוק כמוהו בנתיב התחבורה הציבורית לכל אורכו וחולף על פני נקודת האכיפה האלקטרונית מבלי לצאת מהנתיב - יקבל דוח.

...

למרות שטענות אלה שובות לב אין בידי לקבלן.

בהינתן טעם ענייני להבחין בין עניינו של נהג שהשלים את כל הנסיעה בנתיב התחבורה הציבורית לבין מי שנקלע לנתיב תחבורה ציבורית בעל כורחו ועשה "כל שניתן " על מנת להימנע מן העבירה יציאה מהנתיב בהזדמנות הראשונה אין בידי לקבל את טענת האכיפה הבררנית.

לאור האמור אני מרשיע את הנאשמת בעבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

עקב כך נרשם לו דוח על עבירה לפי תקנה 22 (א) התעבורה (אי ציות לתמרור).

הפקחית עומתה עם טענת הנאשם לפיה לאחר כניסה לרחוב מרמורק "הסימון על הכביש לבן, טיפונת צהוב, בלילה אי אפשר לראות את זה. היא נישאלה אם בעת הארוע החצים היו צבועים לבן או צהוב ..." ועל כך השיבה " הסימנים היו ברורים תמיד, החצים היו מסומנים, כאשר הוצבו מצלמות הסימון נצבע בצבע צהוב וברור לעין... ( ע' 4 ש' 5-6). העדה נישאלה ביחס לתמרור המסמן נתיב תחבורה ציבורית לגביו נטען כי הוא מוסתר על ידי עמוד חשמל המוצב לפניו [ נ/3] . היא ציינה כי "הוא לא הראשון כי יש לפניו עוד תמרורים, זה אחד מהם הוא נמצא במיקום מטעה" ( ע' 4 ש' 15).

הנאשם העיד כי פנה ימינה מרחוב רוטשילד לרחוב מרמורק בלי לשים לב "לשלט הראשון שלטענתי לא היה שם". לדבריו, גם בהמשך הדרך ברחוב מרמורק "לא שמתי לב לשלט של התחבורה הציבורית, היה חושך ירד גשם. היה שלט אחד שהיה מוסתר שלא ראיתי אותו. המשכתי לנסוע ופניתי שמאלה לאבן גבירול" [ ע' 6 ש' 11-16].

...

היעדר שילוט בפניה לרחוב מרמורק הנאשם טען בדיון ההקראה וכך העידו גם הוא ואביו בדיון ההוכחות כי בכניסה מרחוב רוטשילד לרחוב מרמורק לא קיים שילוט המתריע בפני נהגים על כי הם נכנסים לנת"צ. אין בידי לקבל טענה זו. הפקחית העידה ועדותה מהימנה עלי כי במסגרת סיורי שגרה אותם היא עורכת במקומות בהם היא אוכפת היא בוחנת את מצב התמרור וכי "התמרור כן היה קיים.." ( ע' 3 ש' 25-26).

אכן, אני סבור כי יש ממש בטענת הנאשם לפיה התמרור הנראה בנ/3 עשוי להיות נסתר לפחות חלק מהזמן לעיניהם של חלק מהנהגים.

לסיכום, הוכח כי במועד הרלוונטי פנה רכב הנאשם ימינה משד' רוטשילד לרחוב מרמורק תוך התעלמות משילוט רלוונטי שהתריע מפני כניסה לנתיב תחבורה ציבורית.

הנאשם טען כי לא הבחין בחצים צהובים על הכביש אך לא הוכיח טענה זו. למרות ההתרעה שניתנה לנאשם לפני כניסה לנתיב התחבורה הציבורית וגם סמוך לאחר מכן המשיך הנאשם בנסיעה וכך עבר את העבירה שיוחסה לו. לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירה על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בצירוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

העד הסביר שיתכן שלא הבחין בכך משום שהחניון התת-קרקעי הנו חשוך (עמ' 147 לפרוט').

...

ראיות המאשימה-פירוט יובהר כי נוכח ירעת המחלוקת הרחבה אותה פרש הנאשם ובה אחז, אין מנוס מהתייחסות מפורטת לראיות שהובאו על מנת לבחון באופן מדויק ערכן ומשקלן.

מסקנה זו נבנית, הן על פי תיאור כללי של הרכב, שאין חולק לגביו מבחינת סוגו (מאזדה 2), צבעו (כחול) ונושא מדבקת אוויס, שזהו תיאור משותף לרכב הנאשם ולרכב המעורב בתאונה, הן בהסתמך על דגימת הדנ"א, והן על פי רישום מספר הרכב המעורב.

עדות הבוחנים, בדבר מיקום מציאת הדגימה ממנה הופק דנ"א ואופן נטילתה, מקובלת עליי לחלוטין.

ראית הדנ"א קושרת, אם כן, את הרכב בו נהג הנאשם לתאונה לרבות הפגיעה הפיזית במתלונן ולא באה כל ראיה סותרת שיש בה כדי לקעקע או לפגום במסקנה זו, גם לא ברמה של ספק סביר.

מנגד, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בצירוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה, זאת לאחר שקם בסיס לביצוען של עבירות אלה כמפורט לעיל.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: הפקודה), בצרוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בנגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

העד הסביר שיתכן שלא הבחין בכך משום שהחניון התת-קרקעי הינו חשוך (עמ' 147 לפרוט').

...

ראיות המאשימה - פירוט יובהר כי נוכח יריעת המחלוקת הרחבה אותה פרש הנאשם ובה אחז, אין מנוס מהתייחסות מפורטת לראיות שהובאו על מנת לבחון באופן מדויק ערכן ומשקלן.

מסקנה זו נבנית, הן על פי תיאור כללי של הרכב, שאין חולק לגביו מבחינת סוגו (מאזדה 2), צבעו (כחול) ונושא מדבקת אוויס, שזהו תיאור משותף לרכב הנאשם ולרכב המעורב בתאונה, הן בהסתמך על דגימת הדנ"א, והן על פי רישום מספר הרכב המעורב.

עדות הבוחנים, בדבר מיקום מציאת הדגימה ממנה הופק דנ"א ואופן נטילתה, מקובלת עליי לחלוטין.

ראית הדנ"א קושרת, אם כן, את הרכב בו נהג הנאשם לתאונה לרבות הפגיעה הפיזית במתלונן ולא באה כל ראיה סותרת שיש בה כדי לקעקע או לפגום במסקנה זו, גם לא ברמה של ספק סביר.

מנגד, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: הפקודה), בצירוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה, זאת לאחר שקם בסיס לביצוען של עבירות אלה כמפורט לעיל.