אי ציות לתמרור איסור חניה

יש להבהיר כי אין נפקא מינה באם ביקש נהג הנתבעת להחנות או לעצור את רכבו בחניה המצויה בסמוך לאבני שפה הצבועות באדום לבן, שכן בכל מקרה מדובר בהפרה של תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 בשל אי ציות לתמרור ד- 15.

לפי הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל -1970, משמעותו של תמרור זה היא: "אבני שפה צבועות אדום לבן. אסורה כל עצירה או חניה בכביש אלא אם דרוש הדבר למילוי הוראות כל דין. אסורה כל עצירה למעט לאוטובוס הנוסע בקוו שירות". צא ולמד, כי במקום בו אבני השפה מסומנות באדום לבן, אסורה חניה ואף עצירה של הרכב.

...

ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי יש לקבל את התביעה.

הגם שיש קושי בכך שהתובעת לא הביאה ראיה שיתכן שבשקידה ראויה הייתה יכולה להציגה, עדיין לא מדובר בעד שבשליטתה אלא בנוסעים אקראיים באוטובוס, וממילא סבורני כי די בראיות שהוצגו בפניי ובאמינותן, כדי לבסס את תביעת התובעת.

מכלל האמור, אני קובעת כי יש להעדיף את גרסת נהג התובעת באשר לנסיבות קרות התאונה.

לאור האמור אני קובעת כי במקרה דנן יש להטיל את כל האחריות לקרות התאונה ולנזקיה על הנתבעת וכי אין לייחס לנהג התובעת אשם תורם לקרות התאונה.

ואלו העובדות הרלוואנטיות לבצוע העבירה: המאשימה ייחסה לנאשם עבירה של אי ציות לתמרור 433 (האוסר עצירה) בעוד בנסיבות המקרה, תיאר השוטר נסיבות קרות העבירה ככאלה העולים כדי אי ציות לתמרור 432 (האוסר חנייה).

...

באשר לתנאי הרביעי אני סבורה כי בשל העובדה כי בפניי גרסה מול גרסה ואין פירוט באשר להיות ההפרעה לתנועה, הפרעה ממשית לתנועה, התרשמתי כי הנאשם עמד בתנאים המצטברים של הסעיף וחנייתו שם הייתה מותרת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו, הריני לקבוע כי קיים ספק שהנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

  דו"ח 2 – מספר 14112267480 – מיום 23.5.16, עבירה של אי ציות לתמרור 43, המורה על איסור חניה בצד הדרך בו מוצב התמרור.

...

אוסיף כי לא נעלמה מעיניי זכות הגישה לערכאות, מכוחה זכאי נאשם בפלילים שיינתן לו יומו בבית המשפט להתגונן כראוי מפני האישום המיוחס לו. עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת וסבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן, כאמור, על זכות זו לסגת מפני שיקולים נוספים, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח שמירה על המועדים שנקבעו בדין.

סיכומו של דבר – מגמת הפסיקה היא שלא לאפשר פתיחת שערי ביהמ"ש בפני כל מי שמאחר בהגשת בקשה להארכת מועד להישפט, אלא רק במקום בו הוכח כי קיימות נסיבות חריגות המאפשרות מתן אורכה כאמור.

בנסיבות דנא לא הוצגו בפני נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להישפט ועל כן הבקשה נדחית.

בתגובה חזר הנאשם על טענותיו ואף צרף תמונות של המדרכה והאיזור בו חנה מימין לה. עוד הוא מפנה לאמור באתר הערייה ולפיו הכשירה הערייה חנייה לנוסעים לסיני באתר שדה התעופה הישן ופינתה רכבים או הנפיקה 287 דוחות לרכבים החונים לאורך  רצועת החוף הדרומית של העיר - תוך אי ציות לתמרורים המורים על איסור חניית לילה על שפת הים.

...

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות בהן הואשם (שלושה דוחו"ת חנייה) מהנימוקים שיפורטו להלן:   כתב האישום לנאשם נמסרו 3 הודעות תשלום קנס (לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) בגין העמדת/החנית רכב על המדרכה בארבעת גלגליו – בניגוד לסעיף 5(ד)(17) לחוק העזר לאילת (העמדת רכב וחנייתו) ה'תשמ"ג-1983 (להלן - החוק)[footnoteRef:1], כדלקמן: הודעה מתאריך 18.8.2019 בשעה 17:51; הודעה מתאריך 19.8.2019 בשעה 05:35; והודעה מתאריך 21.8.2019 בשעה 12:45.

תכלית החוק היא, בסופו של דבר, רווחת הציבור ובטחונו, ואין לגזור על הציבור גזרות שאינן ברורות דיין.

(1) לגבי חניה או העמדת רכב במקום חניה מוסדר – דרגה א' (2) לגבי עצירה, חניה או העמדת רכב במקום אסור לחניה, כמפורט בחלק ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, שהיא גם עבירה לפי חוק העזר האמור, כלהלן: מספר סדורי מספר תקנה פירוט נוסף לעבירה דרגת הקנס 1 22 (א) אי ציות לתמרורים ב-28 [כיום 432] עד ב-30, ב-58 ד-14 עד ד-18 ו-ד-21 למעט באזור קנס מוגדל ב' הבעיה במקרה זה התעוררה משום שבהודעת הקנס נרשם כי נעברה עבירה לפי סעיף 5ב1 לחוק העזר שגובה הקנס בגינה עומד על 105 שקלים, בעוד שהקנס שהוטל, בגובה 250 שקלים, תואם חניה במקום אסור לחניה על פי תקנות התעבורה.

...

בתשובתה, טענה העירייה כי יש לדחות את בקשת האישור על הסף, וזאת מכמה טעמים: ראשית, שכן הבקשה עוסקת בעונש פלילי שנגזר על המבקשת בגין עבירת קנס, ושהמבקשת הודתה בביצועה, הורשעה על פי הודאה זו ובחרה לשלם את הקנס.

העירייה טענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת ובאי כוחה לגמול ושכר טרחה כייוון שהמבקשת לא פנתה אליה פנייה מוקדמת, ויש לקחת עניין זה בחשבון, לרעת המבקשת.

בדנ"מ 5519/15 יוסף אחמד יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (פורסם בנבו 2019), דנה כב' הנשיאה אסתר חיות בשאלה האם יש להטיל חובת פנייה מוקדמת, יצירת הפסיקה, בטרם הגשת תובענה ייצוגית נגד רשות (פס' 48 לפסק דינה: "על מנת להעמיד הלכה על מכונה ואף שהדבר אינו נדרש לכאורה בהינתן המסקנות שאליהן הגעתי לעיל, אני סבורה כי חוק תובענות ייצוגיות קובע הסדר שלילי בכל הנוגע להטלת חובה כללית לפנייה מוקדמת טרם נקיטת הליך ייצוגי נגד רשות וכי סעיף 9 לחוק הוא ההסדר החלופי שראה המחוקק לקבוע בהקשר זה. בכך אין כדי לשלול את שיקול הדעת המסור לבית המשפט על פי הוראות החוק השונות לבחון ולהביא בחשבון בכל מקרה נתון על פי נסיבותיו את ההשלכות שיש לייחס להעדר הפניה המוקדמת." לאור האמור, לא הייתה חובת פנייה מוקדמת.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כמו גם את התובענה עצמה.