סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, קובע כדלקמן:
"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו".
משמעות הסעיף היא שאין דנים מי שעמד בסיכון של הרשעה בשל אותו מעשה.
אומנם עולה מכתב האישום השני (התיק הנוכחי) כי לאחר שהנאשם התבקש להציג רישיונות, הוא לא ציית לאות שנתן השוטר, ברח ונסע במהירות מעל המותר, אולם בגין מהירות זו בחלק השני של הארוע הוא לא נמדד במכשיר המדידה ולא קיבל דו"ח או הזמנה לדין, אלא בגין המהירות בחלק הראשון של הארוע בלבד, שם מהירותו נמדדה באמצעות מכשיר הממל"ז.
יתרה מכך, באשר לטענתו של ב"כ הנאשם כי אי הציות להוראת שוטר מצוין גם כן בתאור נסיבות המקרה של עבירת המהירות שבה הורשע, יש לציין כי נסיבות המקרה המפורטות בדו"ח אינן מהוות חלק מעובדות כתב האישום.
...
ראו בעניין זה התייחסותו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 938/14 עזאמי נ' מדינת ישראל (3.4.2014), שם בחן השופט את מבחן הסיכון הכפול שנקבע בפסיקה וקבע כי כתב האישום הנוסף בעניינו של המבקש שם "אין בו כדי להעמידו בסיכון כפול, שהרי מדובר בעבירות שונות, על אף שהתרחשו באותו אירוע".
מכיוון שקבעתי במקרה הנדון כי אין המדובר באותו מעשה, הרי שדין טענת הסיכון הכפול להידחות.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום בתיק הנוכחי.
אם כן, לאור השיהוי והפיצול האמור, שלא ניתן להם הסבר מתקבל על הדעת, ושיש בהם כדי לחשוף את הנאשם בפני סנקציות נוספות מול גופים נוספים (משרד הרישוי), אני מורה כי ככל שהמאשימה תעמוד על המשך הניהול של התיק הנוכחי, היא תחויב בהוצאות בסך 1,500 ש"ח, אשר ישולמו לנאשם עד ליום 31.3.22.