אי ציות לאות של שוטר במדים מחמת טעות

נימוקי העירעור המערער, שלא חלק על דברי העדים ושב על כך מספר פעמים גם בדיון שבפניי, טען כי בית משפט קמא שגה בארבע קביעות: בקביעה שהיה כאן "אי ציות"; בקביעה שהיה שוטר במדים; בקביעה שהיה על המערער לדעת שמדובר בשוטר; בקביעה שהמערער היתעלם היתעלמות מכוונת או לפחות רשלנית מהאות שנתן לו השוטר.

ככלל, נהג נידרש לציית לכל הוראה סבירה של שוטר במדים, והוראה לעצור בצד הדרך היא בדרך כלל הוראה הגיונית ואף מתחייבת.

...

בחינתו של המעשה לאור התנאים הללו אמורה להוביל למסקנה אם במעשה קל ערך עסקינן.

מאחר שהשוטר ביקש מהמערער לעצור בצד אך ורק כדי שיוכל להזדהות בפניו כשוטר, ומשלא קמה כל סיבה נוספת לכך, ולא ניתן כל צו אופרטיבי אחר, סבורני כי לא בוצעה כל עבירה, לא כל שכן עבירה של אי ציות, וככל שהייתי קובע אחרת - המסקנה המתחייבת במקרה זה הינה כי מדובר בעניין ציבורי פעוט, כך שאין זה ראוי להכתים את המערער בהרשעה בפלילים.

לאור המקובץ, בין אם הוכחה לפנינו, ולו ברמת הספק הסביר, ההגנה של "טעות במצב הדברים", ובין אם ההגנה של "זוטי דברים", הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולזכות הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כנגד המבקש הוגשה, ביום 21.6.20, בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1966, זאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות לאות שוטר במדים, נהיגת רכב בהיות הנהג שיכור, נהיגה ברכב ללא ביטוח, ונהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל שנתיים.

בהחלטת הפסילה צוין שהפסילה החלה מיום הפסילה עד תום ההליכים, קרי, מיום 9.12.15 (בטעות נרשם 9.1.15) והונפק ביום זה אישור הפקדה.

...

כעולה מפסיקת בית המשפט העליון, ככלל אין לאפשר יציאתו לעבודה של מי שנתון במעצר בפיקוח אלקטרוני, שכן יציאה מעין זו, לשעות ארוכות, חוטאת למטרת הפיקוח וסותרת את מהותו, היותו של המבקש בסטטוס של מעצר עד תום ההליכים.

נוכח האמור לא מצאתי להיעתר לבקשת הסנגור לפתיחת חלון ליציאה לעבודה.

הבקשה נדחית.

אי ציות לאות שוטר במדים בנגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961.

לבסוף אמר "אני סך הכל בן אדם, טועה, אני עשיתי דבר לא טוב, ולמדתי לכל החיים". דיון מיתחם העונש ההולם הערכים המוגנים שנפגעו בעבירות שביצע הנאשם הם הגנה על שלום הציבור וביטחונו, כיבוד שילטון החוק והחלטות שיפוטיות, שמירת הסדר הצבורי, וחלוקת הנטל הכלכלי הכרוך בטיפול רפואי בנפגעי תאונות דרכים על כלל ציבור הנהגים על ידי תשלומי ביטוח.

...

החוק כאמור אינו משאיר שיקול דעת רב לבית המשפט ביחס לדרך בה צריך לפעול, ולאור לשון החוק אני סבור כי יש לפסול את הנאשם לצמיתות בהתקיים תנאי הוראת סעיף 40א(א)(2) לפקודה.

לאור האמור, אני קובע כי יש לפסול את הנאשם על פי האמור לצמיתות.

סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם לעונש מאסר בפועל בן 13 חודשים.

ביום 19.4.2023 הוגש נגד המבקש, רביב אניסימוב, כתב אישום המייחס לו מספר עבירות: עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של אי ציות לאות שוטר במדים לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); עבירה של נהיגה מעל המהירות המותרת לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה; עבירה של נהיגה ברכב שאין עליו רישיון רכב תקף לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

תחילה אעיר, כי אפילו הייתי מניח, לטובת רביב, כי בית המשפט המחוזי אכן סטה מעקרונות היסוד של דיני המעצרים – ולהלן אבהיר כי איני סבור כן – לא היה בדבר כדי לכונן "הלכה גורפת", כדברי רביב; לכל היותר, היה זה יישום שגוי של הדין הקיים.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערור, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבה.

רביב רואה בשורות קצרות אלה משום קביעת כלל גורף, על-ידי בית המשפט המחוזי, שלפיו תקום חובת מעצר עד תום ההליכים בנסיבות כגון דא, מבלי להותיר מקום לשיקול דעת בעניין, מה שיוביל, דה-פקטו, לייתור "הדיון [במעצר] בכל מקרה בו אדם נוהג ללא רישיון כאשר מרחף מעל ראשו מאסר מותנה, שכן, בהתאם לכלל הנ"ל שנקבע, מדובר במעצר חובה". משכך, לשיטת רביב, מתן הרשות לערור בעניינו חשובה כדי לבלום כלל זה, "בטרם תשתרש הלכה גורפת המנוגדת לכל עקרונות היסוד של דיני המעצרים". אין בידי לקבל דברים אלה.

בקשת רשות הערר נדחית אפוא בזאת.

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו זאת לאחר שכתב אישום הוגש כנגדו ובו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה, אי ציות לאות שוטר במדים שהורה לו לעצור, סרוב למתן דגימה לבדיקת אלכוהול ומכוחה נהיגה במצב של שיכרות, נהיגה בכיוון הפוך בכביש חד סיטרי, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח ואי ציות לתמרור 428.

לאחר שקראתי את מזכרו של השוטר דדון מרדכי, קראתי את חקירתו של המשיב, וצפיתי בשלושת סירטוני מצלמות הגוף, להלן החלטתי: ראייה מרכזית בתיק זה המבססת יחד עם מזכרו של השוטר דדון מצב של ראיות לכאורה כנגד המשיב נובעת מסרטון המרדף של השוטר דדון אחר הדמות שיצאה מהרכב החשוד.

המדובר בדמות שלבושה באותם הבגדים מבחינת סוגם וצבעם כפי שתועד בסירטון הווידאו, ולכן הסיכוי לטעות נמוך מאד בעיני.

...