אי ציות לאות עצור שנתן שוטר בניגוד לתקנה 23 א' 2

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל עבירות של נהיגה בזמן פסילה - בנגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ברכב ללא ביטוח - בנגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי; נהיגה באופנוע ללא קסדת מגן – בנגוד לתקנה 119 ג' בתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "התקנות") ואי ציות לשוטר במדים או שוטר שהזדהה – בנגוד לתקנה 23 (א)(1) לתקנות.

הנאשם לא ציית להוראת השוטרים, אשר צעקו לעברו "עצור מישטרה", זאת כשהם מזוהים עם כובע זהוי משטרתי.

בנסיבות אלה, אני מוצא הצדקה להשארת מיתחם הענישה ללא שינוי ככל שהדבר קשור לרכיב המאסר, וביחס לרכיב הפסילה בפועל, יורחב המיתחם עד לחמש וחצי שנות פסילה בנסיבות המתוארות לעיל הכוללות אי ציות לאות שוטר במדים.

נכון כי בשל לקות שמיעתו, התקשה הנאשם להתמיד ולשתף פעולה באופן מלא עם קבוצות שניבנו לצורך טפול בעבריינות תעבורה, אך גם שירות המבחן התרשם בסופו של יום בשינוי התפיסתי שעבר הנאשם, וסבר כי הפיתרון הענישתי לא מצוי במקרה זה בשליחתו אל מאחורי סורג ובריח אלא בהמשך לווי ופקוח במסגרת צו מבחן אגב ביצוע של"צ. לא ניתן להיתעלם מכך שהנאשם שהה תקופה ארוכה במעצר מאחורי סורג ובריח שכן מדובר במחיר כבד אותו שילם הנאשם מייד לאחר ביצוע עבירה זו. 33 ימי מעצר לאדם צעיר בן 23, אינו עניין של מה בכך.

...

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, אין דעתי כדעת ההגנה ואני סבור כי לא ניתן להסתפק בתקופת הפסילה שריצה הנאשם עד היום במסגרת פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

אין זה נכון בעיני להימנע גם מהרחקתו מיכולת נהיגה, וככל שהנאשם אכן עבר שיקום ממשי, עליו יהיה להוכיח זאת בהימנעותו מנהיגה לכל אורך תקופת הפסילה שתיגזר עליו בפרשה זו. החלטתי לגזור על הנאשם תקופת פסילה מוחשית באה בין הייתר כדי לאזן את הענישה ולתת מענה לעקרון ההלימה הקבוע בחוק לפיו כאשר המדובר באירוע שני של נהיגה בזמן פסילה (עם מאסר מותנה בר הפעלה ברקע) רק במקרים נדירים מאד תינתן ענישה מקלה.

בית המשפט רושם לפניו בנוכחות הנאשם כי הנאשם הבין את ההסבר שניתן לו. מכל האמור לעיל הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מורה על הארכת עונש מאסר מותנה כפי שנגזר על הנאשם בתיק פ"ל 7608-08-16 ביום 17.8.16 בבית משפט זה וזאת למשך שנתיים נוספות.

בסופו של יום יוחסה לנאשם עבירה של אי ציות לאות שוטר במדים בנגוד לתקנה 23(א)(1) בתקנות התעבורה יחד עם עבירה על תקנה 51 בתקנות, עבירות לגביהן אין בראשונה חובת פסילת רישיון, ובשנייה קבע המחוקק חובת פסילת מינימום של 3 חודשי פסילה.

אף שכל עבירה בפני עצמה מייצרת מיתחם שספק אם מגיע לרכיב של מאסר בפועל, שילוב של נהיגה בקלות ראש, יחד עם אי ציות לאות שוטר, כאשר אין לנהג רישיון נהיגה תקף והוא נוהג במהירות בלתי סבירה ולאחר מכן מסרב לתת שם ומען, כל אלה מציבים את הפרשה במיתחם ענישה שנע בין 3 וחודשי מאסר ועד שנה מאסר בפועל.

הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בבצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין או עבירה של אי ציות לאות שוטר במדים והכל תוך 2 שנים מהיום.

מתקופת המאסר יקוזזו ימי מעצרו של הנאשם בפרשה זו (לטענת ב"כ הנאשם היה עצור הנאשם מיום 22.6.20 עד 2.7.20 – שב"ס יבחן טענה זו ויבצע הקזוז בהתאם לרישומיו) הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו בכלא באר-שבע מחר – 27.10.20 בשעה 08:00.

...

בנסיבות אלה ובהתאם לכלל אחידות הענישה כאשר משווה אני פרשה זו לעפ"ת 72826-06-20 (חיפה) חליל נגד מד"י (להלן – פרשת חליל) , ובהנתן כי בפרשה זו ביצע הנאשם מרדף פרוע ומסכן חיים אך מנגד אין לחובתו 149 הרשעות כפי שהיה בפרשת חליל, הגעתי למסקנה כי פסילה בת 9 חודשים בפועל תשקף את משך הפסילה הראויי לצד המאסר בפועל.

לשני רכיבי ענישה אלה יתווספו עונשים צופי פני עתיד שיחב ייצרו תמהיל ענישה שיענה על עקרון ההלימה בפרשה זו. לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: קנס בסך 500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

הנני גוזר על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין או עבירה של אי ציות לאות שוטר במדים והכל תוך 2 שנים מהיום.

כתב האישום הראשון, בתיק הנוכחי (תת"ע 1064-09-21), מייחס לנאשם עבירה מיום 4.3.21 בשעה 22:40 בדרך יפו בחיפה, פינת דוגית, בגין אי ציות לאות שנתן לו שוטר במדים, בנגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה.

לטענתו, בעבירת אי הציות לאות שוטר מדובר במסכת עובדתית שונה מזו שבגינה הועמד לדין בגין עבירת המהירות, באופן שבו הסתיימה עבירת המהירות והמבקש נעצר על ידי השוטרים ובכך למעשה נקטעה שרשרת הארוע, ומרגע זה ואילך פעולותיו של הנאשם יצרו ארוע חדש.

...

ראו בעניין זה התייחסותו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 938/14 עזאמי נ' מדינת ישראל (3.4.2014), שם בחן השופט את מבחן הסיכון הכפול שנקבע בפסיקה וקבע כי כתב האישום הנוסף בעניינו של המבקש שם "אין בו כדי להעמידו בסיכון כפול, שהרי מדובר בעבירות שונות, על אף שהתרחשו באותו אירוע". מכיוון שקבעתי במקרה הנדון כי אין המדובר באותו מעשה, הרי שדין טענת הסיכון הכפול להידחות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום בתיק הנוכחי.

אם כן, לאור השיהוי והפיצול האמור, שלא ניתן להם הסבר מתקבל על הדעת, ושיש בהם כדי לחשוף את הנאשם בפני סנקציות נוספות מול גופים נוספים (משרד הרישוי), אני מורה כי ככל שהמאשימה תעמוד על המשך הניהול של התיק הנוכחי, היא תחויב בהוצאות בסך 1,500 ש"ח, אשר ישולמו לנאשם עד ליום 31.3.22.

האישום: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 20.05.20 בשעה 19:40 נהג ברכב פרטי BMW לבן מס' רשוי 87-750-54 בכביש 5714 מצפון איזור יד חנה כשתוקף הרישיון נהיגה פקע ב21.05.2007 בנגוד לסע' 10 (א) לפקודת התעבורה ולא ציית לאות שנתן לו שוטר בנגוד לתקנה 23(א) (2) לתקנות התעבורה.

עת/1 הפעיל אמצעים והחל בנסיעה מבצעית לכיוון הרכב תוך שהוא מציין כי בשלב זה לא הצליח לזהות את לוחית זהוי היות והניידת אינה מסוגלת להגיע למהירות של הרכב אך שמר על קשר עין עד אשר הרכב פנה ימינה לכביש 57 , בשלב זה איבד את קשר עין למספר רגעים אך כאשר פנה הוא גם ימינה הבחין שוב ברכב כשהוא מגיע לרמזור הפנייה שמאלה לכיוון קלנסוואה ונעצר ברמזור אדום.

...

כמו כן אינני מקבלת טענת הנאשם כי הוא לא התייצב לתחנת המשטרה, בהזמנה לדין וכתב אישום מתאריך 23.5.20 חתימת על קבלת הדו"ח והנאשם לא הכחיש את חתימתו, הנאשם לא הסביר כיצד הגיע ההזמנה לדין וכתב האישום לידיו, לא מסר פרטי עו"ד שפנה למשטרה, האם העו"ד שלו הוא זה שקיבל את ההזמנה לדין וכתב האישום.

כמו כן אינני מקבלת טענת ב"כ הנאשם כי בכתב האישום לא צוין מקום ביצוע העבירה, מעיון בכתב האישום מודפס שהוגש בתיק ונחתם ע"י התובעת לילך קמינסקי בתאריך 15/6/20 רשום מקום ביצוע העבירה: כביש 5714 מצפון אזור יד חנה.

על כן הנני קובעת כי קיום חקירה תחת אזהרה איננו תנאי בל יעבור להגשת כתב אישום בעבירות נשוא האישום.

על כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

אי ציות לאות שוטר במדים בנגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961.

בתאריך 26.07.22 (תוך כדי מעצרו בתיק זה) נגזר דינו של הנאשם בתיק פלילי ת"פ 23255-06-18 שעניינו הסעת תושב זר השוהה שלא כדין ב – 3 הזדמנויות שונות בשנים 2018-2019, הפרעה לשוטר, נהיגה פוחזת, נהיגה כשרישיון הרכב פקע והסעת נוסעים מעל הרשום ברישיון הרכב.

מתוך כתב האישום בתיק זה בסעיף 7 לכתב האישום: "אותה עת הנאשם לא ציית לאוון שנתן לו שוטר במדים, בכך שלמרות כריזת השוטר אלעד לבקוביץ לנאשם לעצור את רכבו, הנאשם המשיך בנסיעה ונמלט מהשוטרים עד לעצירתו בהמשך הדרך בתוך שדה, או אז יצא מהרכב וניסה לר ימלט רגלית לכיוון הכביש עד לעצירתו על ידי השוטרים" ניתן לראות כי היתנהגותו פורצת הגבולות של הנאשם אינה קשורה "רק" לנסיעה בפסילה, אלא גוררת אחריה גם היתנהגות מסכנת חיים בעקבות כך. בשל היתנהגותו העבריינית החוזרת של הנאשם, יש ליתן משקל משמעותי לשיקולי הגמול וההרתעה, ולהעדיפם על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

...

החוק כאמור אינו משאיר שיקול דעת רב לבית המשפט ביחס לדרך בה צריך לפעול, ולאור לשון החוק אני סבור כי יש לפסול את הנאשם לצמיתות בהתקיים תנאי הוראת סעיף 40א(א)(2) לפקודה.

לאור האמור, אני קובע כי יש לפסול את הנאשם על פי האמור לצמיתות.

סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל אני דן את הנאשם לעונש מאסר בפועל בן 13 חודשים.