אין בין ההליך לפתיחה (או אי פתיחה) של קרן פנסיה (בתקופה הנדונה או לאחריה) – כל קשר או עניין (ודאי כך, כי במועד הנטען, לא ידע התובע כי הנכוי האמור משכרו, לא הועבר לקרן פנסיה – ואך ברי כי לא אמור היה באותה עת לעבור .
ברי כי ההיתחייבות מתייחסת להתנהלות האמורה, עד לאותה תקופה, והתחייבות התובע כלפי מעסיקתו, החברה, כי ישפה אותה אם יתְבע – דא עקא, הענין עלה, נדון וממש ממש לא שוכנעו כי עסקינן היה ב"הפתעה" עבורו!
ובהקשר זה – אין שחר לטענתו כי לא הפרישו לו בתלוש ספטמבר 2012 (נ/4) (כַּשְאלה שהוצגה לו), אלא קיזזו – שהרי ממש לא מצאנו "קזוז" בתלוש זה, אלא דוקא הפרשה משכרו, כמתחייב מהדין (ראה משבצת "נכויי חובה", ומאידך, המשיכו לשלם לו תשלום מעסיק לקרן הישתלמות, מגולם).
כך, לא היה מקום לכל השאלות בענין אי פתיחת הקופה בפועל אלא חודשים רבים אח"כ – שהרי עסקינן בעת האירוע הנטען, כשחזקה על התובע כרו"ח, מנהל כספים בחברה במשך 12 שנה, כמי שהיה אחראי על "ביצוע הפרשות סוציאליות" (ניכוי מס במקור), העברת השכר וכו' – שיָדע כי הכספים לקרנות אינם מועברים ביום בו נוכו מהמשכורות .
...
דא עקא, ממש לא שוכנענו כי הופתע מהתשובה שקיבל בבנק, שהרי הענין לובן בינו לחברה, טרם חתימתו על כתב ההתחייבות ולא שמענו ולא שוכנענו, כי "אולץ" לחתום עליו או כי עסקינן היה ב"אקדח לרקתו" (ואף לא כי חזר בו מהתחייבותו, במהלך החודש שלאחר חתימתו!).
[לא מצאנו להתייחס לטענות שהועלו כנגד התובע (על תשלומים אחרים שאישר לעצמו/על קבלת 20,000 ₪ משכורת לבנק וכו' – משאינם נצרכים לענייננו, הגם שיכול שיהא בהם לבסס טענת העדר מהימנות.
כך יש להזכיר כי עלה מהעדויות כי הגם שכעס בשיחה הנדונה – גם בעבר כעס ואף הרים קולו,לא אחת, תוך שהיו לו גם חיכוכים לא מעט עם חן עוד מ-2010!!
לאחר ששקלנו כל אלה – לא שוכנענו בהתרחשות ארוע או ארוע חריג שבעקבותיו, בגינו – לקה התובע, כטענתו, בהעדר איזשהי ראייה מוכחת לחריגות ואף לתחושותיו בעקבות שיחה כאמור – אין לנו אלא לדחות התביעה.
