אי פסיקת פיצויים לפיטורים ללא שימוע

התובעת שהועסקה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת 1 עתרה בתביעתה לשלוש עילות - תשלום הפרישי פצויי פיטורים, פצויי הלנת שכר, ופצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע.

בפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל – נ.א.ס.ס. נוירומקולר סטיליולשין סיסטמס בע"מ, (19.11.08) נקבע ע"י בית הדין הארצי כי בנסיבות אותו מקרה, שבו פוטר עובד במסגרת צמצומים, אין לפסוק לו פיצוי (אם כי הדבר קיבל ביטוי בפסיקת ההוצאות), זאת מן הנימוקים הבאים: "..... בנסיבות העניין, אין בפגם שנפל כדי להצדיק פסיקת פיצוי כספי למערער. פיטוריו בוצעו משיקולים עינייניים וסבירים, ובמסגרת צמצומים שנעשו בחברה. העובדה כי החברה נתונה בקשיים כלכליים היתה ידועה למערער עוד טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו. על פי קביעת בית הדין האיזורי החברה נהגה בתום לב ובהגינות כלפי המערער, ועל כן אין לחייבה בפצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש". בע"ע (ארצי) 30226-06-13 קופת חולים מאוחדת - מיכאל בונדר (3.9.18), נקבע ע"י בית הדין הארצי כי: "ההבנה שההחלטה על שינוי מבני - ובעניינינו מיקור חוץ של המחלקה הסיעודית במרכז לדיור מוגן בו עבד המשיב - היא החלטה שבסמכות המעסיק ובתור שכזו איננה עומדת לבקורת ולבחינה על ידי בית הדין לעבודה (כל עוד לא עומדים בבסיסה שיקולים פסולים – ובעניינינו אין טענה לשיקולים שכאלה) - איננה פוטרת את המעסיק מהחובות המוטלות עליו במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינו לבין עובדיו, בדרך ליישום ההחלטה על שינוי מבני. כך לדוגמא, ההחלטה שיקבל המעסיק על הצורך בפיטורי צימצום בתהליך הבראה, איננה פוטרת את האחרון ממגבלות שמוטלות עליו מכוח חוק והסכם קבוצי על פיטורי עובד, כמו גם מחובת השימוע קודם למימוש בפועל של כוונת הפיטורים.

...

על כן, נדחית תביעת התובעת ברכיב זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בהתאם אנו מחייבים את הנתבעת לשם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 16,501 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.9.17 ועד ליום התשלום בפועל.

בנסיבות שבהן הוגשה תביעה על סך כ-100,000 ₪ ולאור הסכום שנפסק העומד על פחות מחמישית מסכום התביעה ולאור הלכות פסוקות לא מצאנו לחייב הנתבעת בהוצאות מעבר לסכום שנפסק על כן כל צד יישא בהוצאותיו.

עוד טוען המערער: ששגויה הקביעה שההפקדות לפנסיה הוגדלו ל6% רק מיום 7/5/06, שכן הוגדלו בענף התעשייה עוד בשנת 1989; שגויה דחיית רכיב תביעתו בגין אי מסירת תלושי שכר באופן שוטף והמצאת תלושי שכר פקטביים; אי פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עת החברה "השליכה" אותו לעת זקנה, לאחר כ 22 שנים בהם השקיע בה את מרצו, מבלי למלא את חובת ההשתדלות למצוא לו חלופות עבודה כפי שנקבע בע"ע (ארצי) 67949-09-16 שמואל וגמן - י.ו. גליל הנדסה בע"מ (17.1.18); ושגויה הקביעה בסעיף 72 שנתנה סעד הצהרתי חלף קביעת סעד סופי; וכי היה לפסוק הוצאות לזכותו, שעה שפסק הדין העניק לו תשלומים בסך של כ240,000 ₪ (כך לפי חישובי המערער בעיניין הפנסיה) ונוכח ההוצאות המרובות שהיו לו מחד ודחיית גרסת החברה לגבי משך ההעסקה מאידך.

פיטורים שלא כדין: כאמור לעיל קביעתו העובדתית המפורטת והמנומקת של בית הדין האיזורי בדבר קיומה של עילת פיטורים מקובלת עלינו, ולא מצאנו מקום להתערב בה. גם בקביעתו המשפטית לפיה לא נפל פגם בעריכת השימוע בדרך של היועדות חזותית כיוון שאף אחד מהצדדים לא חפץ לשאת בעלויות הכרוכות בטיסה מברזיל – מקובלת עלינו.

...

זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל: "33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...

טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.

סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.

משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

על רקע זאת קבע בית הדין האיזורי כדלקמן (סעיף 58 לפסק הדין): "למעשה, התובעת ויתרה על זכותה לטעון כנגד פיטוריה בזמן אמת, ואף כי נפל פגם בזימון לשימוע שלא העלה את הטעם האמתי לפיטוריה כאמור, שוכנענו כי בזמן אמת התובעת לא היתנגדה לפיטוריה מאחר ואלה התיישבו עם רצונותיה באותה עת ועל כן לא התקוממה נגדם וכי פיטוריה נעשו לאחר שהמו"מ הכלכלי בין הצדדים הגיע למבוי סתום. קשה להלום מצב של פיטורים שלא כדין כאשר בין הצדדים מוחלפת טיוטת מכתב פיטוריה בו שולבו הערותיה של התובעת והוא מועבר לבאי כוחה להערות נוספות לפני שליחתו לתובעת." ובהמשך (סעיף 62): "היתנהלותה של התובעת יצרה מצג לפיה היא מעוניינת לפרוש מעבודתה במקומון ובהקשר זה מצאנו את עדותה מיתחמקת (ר' עמ' 52 לפרוטוקול הדיון, שורות 10-33, עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 1-25) כך שסברנו כי אין מקום לנתק היתנהלות זו כאשר באים לבחון האם נסיבות פיטוריה עולות כדי פיטורים שאינם כדין המצדיקים פסיקת פיצוי." וכן נקבע (סעיפים 64-67): "גם היתנהלות הצדדים לאחר שקבלה התובעת מכתב פיטורים ביום 18.1.2017 (נספח ל"ג לתצהירה) אינה מלמדת על הליך פיטורים חד כווני שנעשה בהפתעה הן לאור ההתכתבויות של הצדדים לאחר מכן (ר' למשל נספח ל"ה לתצהיר תובעת) והן אשר לתנאים שהועלו על הכתב במכתב הפיטורים, שלא כללו אך זכויות קוגנטיות המגיעות לעובד מפוטר אלא זכויות מעבר לאלו הקבועות בדין, כמו תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר וזכאות למלוא התנאים הנלווים במהלכה. לתובעת אף לא נימסר מכתב פיטורים אלא טיוטה אשר נשלחה לעורכי דינה אותה עת, ככל הנראה בשל רצונם של הנתבעים להגיע עמה להסכמות כספיות, והתובעת היא שניתקה קשר עם הנתבעים (ר' נספח כ'3 לתצהיר כרמלה).

רכיבים נוספים אשר לפצוי בגין פגמים בתלושים – מקובלת עלינו הנמקת בית הדין האיזורי לפיה לא נפלו פגמים בתלושים ולכן נדחה העירעור ברכיב זה. אשר לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד - כפי שפורט בסעיף 31 לעיל, מקובלת עלינו קביעת בית הדין האיזורי לפיה בנסיבות העניין כלל לא הופר חוק ההודעה, ולכן נדחה העירעור ברכיב זה. אשר לפצויי הלנת פצויי פיטורים - לא מצאנו מקום להתערב בשקול דעתו של בית הדין האיזורי שלא לפסוק פצויי הלנת פצויי פיטורים בגין סכום פצויי הפיטורין שלא היה שנוי במחלוקת וחל עיכוב בתשלומו לידי המערערת מאת הקופה הכללית.

...

אשר להוצאות בבית הדין האזורי – לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין אשר לפי שיקול דעתו לא מצא לנכון לפסוק לזכות המערערת הוצאות משפט.

יובהר ולו לשלמות התמונה כי הסכמת המשיבים לאיסור פרסום שמה של המערערת אין די בה כשלעצמה כדי להיעתר לבקשה, שהרי עקרון פומביות הדיון אינו נתון להסכמת הצדדים וגלומים בו אינטרסים החורגים מעניינם של הצדדים, כגון זכות הציבור לדעת וההיבטים המוסדיים של עקרון פומביות הדיון.

סוף דבר משרוב ערעורה של המערערת נדחה, מצאנו לחייבה לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, זאת נוכח הפער בין היקף הערעור לסכומים שנפסקו לזכותה.

בכתב התביעה התבקשו הסעדים הבאים: פיצוי בגין אי-מתן הודעה בכתב לעובד בדבר תנאי עבודה או אי-עריכת חוזה עבודה בכתב, בסך 5,000 ש"ח; גמול עבודה בשעות נוספות, בסך 10,480 ש"ח ועוד פצויי הלנתו; פיצוי בגין פגמים בתלושי שכר, בסך 15,000 ש"ח; דמי חגים, בסך 2,684 ש"ח ופיצויי הלנתם; דמי הבראה בסך 3,024 ש"ח; 4,158 ש"ח בגין חופשה שנתית; פיצוי בגין אי-ביצוע הפרשות לחשבון עובדים זרים ולחילופין הפרשות על חשבון פצויי פיטורים או הפרשות לקופות, על סך 13,568 ש"ח, ולחילופין פצויי פיטורים, או סכומים נמוכים יותר שיפורטו בהמשך (וגם פצויי הלנת פצויי פיטורים, לפי סע' 9 רישא לכתב התביעה); פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, בסך 3,000 ש"ח; דמי הודעה מוקדמת, 2,800 ש"ח; והפרשי ריבית והצמדה על כל הסכומים (חוץ מאלה שהתבקשו בגינם פצויי הלנה).

לגבי התביעות לפצויי פיטורים והפרשות לפנסיה, או פוסקי כי הנתבעת אכן פרעה אותם לאחר הגשת כתב התביעה.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא נטען ולא הוכח בפנינו שעדת הנתבעת היתה נוכחת ולו באחד מארועי ההטרדה המינית הנטענים; כי מדובר אך ורק בעדויות מפי השמועה; כי אין בפנינו שום ראיה בת סמך או משקל; וכי הארועים הנטענים לא הוכחו בפנינו.

סוף דבר אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ופוסקים את הסכומים הבאים: בגין אי-מתן הודעה לעובד, 5,000 ש"ח והפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בשל הלנת פיצויי פיטורים, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם הפרשי הצמדה למדד ועוד 18% ריבית שנתית.

התובעת פוטרה ביום 20.9.22 ללא שימוע כדין.

לעניין סוגיית גובה הפצוי בגין אי מיצוי חובת השימוע נקבע בפסק דין ברד, כי "הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שהמעסיק הפר את חובת תום הלב כיוון שלא ניתנה לעובד היזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. ..... ביחס לפצוי בגין נזק שאינו ממוני נקבע כי "עגמת נפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, וצערו של עובד המשתכר שכר גבוה אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך ..... במסגרת זו ניתן לשקול מיגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לענין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד". בנסיבות העניין אנו סבורים, כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע בסך של 5,000 ₪ בהתאם לשיקול דעת ביה"ד וזאת מאחר שמחד לא נערך שימוע כדין במועד בו הופסקה עבודת התובעת, נגרמה לתובעת עגמת נפש וסיבת הפסקת העבודה לא הוכחה ומאידך, מדובר בתקופת עבודה קצרה בת מספר חודשים במסגרתה התובעת עבדה בהקף משרה חלקי.

...

מששולם לתובעת במסגרת גמר החשבון סך 276.70 ₪ (נספח ט' לתצהיר גב' מוצפי) התביעה בגין רכיב זה נדחית.

סוף דבר: תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 5,000 ₪.