אי פסיקת פיצויי פיטורים בגין התפטרות סיעודית

אשר לנטל ההוכחה בעיניין שעות נוספות, נקבע בפסיקת בית הדין הארצי כי המגמה הנה הגמשת הכללים, כדלהלן: "מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על עובד התובע גמול שעות נוספות, בנסיבות שונות: מקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת עבודה בשעות נוספות; מקרים בהם קיימת תופעה של העבדה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב מהדין; מקרים בהם הדרישה להוכחת מדויקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה, כבמקרה של עובדים סיעודיים. בכל המקרים האלה, די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נידרש להוכחת מדויקת של שעות עבודתו." ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א.בטחון (1988) בע"מ נ' אפרים (12.11.08).

נפנה לבחון את טענות התובע לגופן - התפטרות מטעמי בריאות בסעיף 6 לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג- 1963, נקבע כדלהלן: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". על פי ההלכה הפסוקה [ע"ע (ארצי) 1214/02 שיטרית - סטופ אש בע"מ (27/1/03)]; (להלן - "עניין שיטרית") על מנת להיות זכאי לפצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 האמור, נדרשים מספר תנאים מצטברים: מדובר במי שהוא במעמד של "עובד"; העובד התפטר עקב מצב בריאותו שלו או בן משפחתו; היתה "סיבה מספקת" להתפטרות.

על פי הפסיקה, גם אי תשלום זכויות סוציאליות יכול להוות "נסיבה אחרת" כהגדרתה בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים.

...

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי חלף ימי מנוחה.

בנסיבות אלה, נדחית תביעת התובע לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה.

הנתבעת תיתן בידי התובע תוך 30 יום את המסמכים הדרושים לשחרור כספי התגמולים שהצטברו על שמו, ככל שטרם עשתה כן. סיכום לאור כל האמור, נדחית התביעה לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין עבודה בימי מנוחה ופיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה.

העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: הנתבעת היא חברה שעיסוקה בין היתר בהשמת מטפלות למטופלים הזקוקים לשירותי סיעוד, ובכלל זה למבוטחים הזכאים לכך מכח חוק הביטוח הלאומי.

על כן במעמד ישיבת ההוכחות, הודיע ב"כ התובעת כי התובעת מוותרת על עילה זו ומעמידה את התביעה לפצויי פיטורים על התפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה, בלבד (ראה: בעמ' 3 לפרוטוקול ש': 16-18).

אי לכך נפסק, כי: "יודגש כי בסעיפים שבחוק פצויי הפיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - החוק), שעניינם התפטרות המזכה בפיצויים (הסעיפים 6, 8 ו-11), נאמר במפורש שהמדובר הוא בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם הסעיפים, ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא והוא העיקר - שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה" [ראה: דב"ע לה41-3 יעקב היגר -דינה שוורץ, פד"ע ז 24; דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב -נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514].

...

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 3,473 ₪ (960 ₪ - 4,433 ₪) .

סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל התוצאה היא שתביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פדיון ימי חופשה בסך 3,473 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו מחד, ולסכום החלקי שפסקנו מתוך הסכום הכולל שנתבע מאידך, אנו מחייבים את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בגין הליך זה, אך זאת בסכום סמלי של 1,500 ₪ לתשלום בתוך 30 מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בתום דיון ההוכחות ניתנה החלטה שלפיה "על בא כח התובע להגיש אישורים מטעם חברות ילין לפידות ומיטב דש גמל ופנסיה בע"מ, לגבי הפרשות/הפקדות שבוצעו על ידי חברת בית באטה בית חולים סיעודי בע"מ, עבור התובע מר אברהם גרניט, ת"ז 050000561. האישור יכלול הפקדות חודשיות ויתרות לפדיון בגין כל רכיב ורכיב. יפורט באישור אם היו משיכות כספים או פדיונות". בתשובה לצוו הוגשו האישורים הנדרשים, מהם עלה מידע כדלקמן: אכן היה איחור בהפרשות שנעשו, אך של מספר ימים בלבד.

התפטרות התובע וזכאותו לפצויי פיטורים התובע הצהיר כי התפטר בדין מפוטר עקב הפרות חוזרות מטעם הנתבע בעיניין תשלום שכר העבודה והפרשות.

התובע מבקש לראות את התפטרותו כהתפטרות בדין פיטורים בהסתמך על סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) אשר קובע: "(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שיתקיימו התנאים לזכאות לפצויי פיטורים, על התובע להוכיח שקיים קשר בין ההתפטרות לבין הרעת התנאים, או הנסיבות שבגינן לא ניתן לידרוש מהעובד להמשיך בעבודה, וכן כי התריע לפני המעסיק כי אם לא יתוקנו התנאים הפוגעניים, הוא יתפטר ויראו את התפטרותו כפיטורים (ראו דיני עבודה, גולדברג-פינברג, שער עשירי, פרק 32, ע' 26 והפסיקה שהוזכרה בו).

...

לסיכום נוכח האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע: סך 1,500 ₪, בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2012 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות הקיזוז של הנתבעת נדחות.

בהתחשב בסכום שהתקבל לעומת הסכום שנתבע, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לעניין זה נטען בסעיף 20 לתצהיר התובעת 1, כי באחד הערבים בימי שישי "היה ערן עצבני מאוד. באותו ערב קרא לי אחד הסועדים .... ולא שמתי לב. כתוצאה מכך ניגש ערן, משך לי חזק באוזן ואמר לי באלו המילים 'את לא רואה ששולחן 5 מסמן לך'."; ובעקבות ארוע זה התפטרה מעבודתה.

משספרת התובעת 1 בעדותה כי התפטרה מעבודתה בנתבעת על רקע חוסר שביעות הרצון מתנאי העסקה ומגובה התמורה, אין התובעת 1 זכאית לפצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות והתביעה בעילה זו נדחית.

במסגרת התביעה לנזק ראייתי טענה התובעת 1, כי ככל שלא יקבל בית הדין את עמדת התובעת 1 למתכונת העסקה שבועית ממוצעת ועל בסיסה יפסוק שכר לתובעת, זכאית התובעת 1 לפצוי על הנזק שניגרם כתוצאה מאי הדיווח על שעות העבודה בגובה הפרש בין השכר לו זכאית התובעת על בסיס מתכונת העסקה ממוצעת, לבין השכר המקבל ביטוי בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות.

...

התביעות לנזק ראייתי ועוגמת נפש – נדחות מהנימוקים שהובאו בדיון ברכיבי תביעה אלה, בתביעת התובעת 1.

סוף דבר: מהמקובץ עולה כי אין לראות בתמורה שקיבלו התובעים במהלך תקופת העסקתם כמלצרים בנתבעת – כשכר.

משהתקבלו התביעות תשלם הנתבעת לתובעים (יחד) הוצאות בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

נציין, כי התובעת ויתרה על תביעתה בנוגע לתשלום דמי הבראה על כן , איננו נדרשים לידון ברכיב זה. דיון והכרעה זכאות התובעת לפצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פצויי פיטורים התובעת טוענת כי היא זכאית לפצויי פיטורים עקב התפטרותה לרגל מצב בריאותו של אביה אשר הצריך את טיפולה הצמוד בהיותה המטפלת העיקרית של אביה.

התובעת הצהירה כי נוכח העובדה שהיא ואחותה נאלצו לסעוד את אביהן משך כל שעות היום, לא הייתה בידה האפשרות לעבוד בהקף עבודה נמוך יותר מאחר ושהתה מרבית הזמן בבית החולים (תצהיר עדות ראשית של התובעת, סעיף 7).

משעה שהנתבעת לא הציגה כל מיסמך בו נימסרו לתובעת תנאי עבודתה כנדרש על פי הדין, ובשים לב לתקופת עבודתה של התובעת, מצאנו לחייב את הנתבעת בסך של 2,500 ₪ בגין רכיב זה. עריכת תלושי שכר שלא כדין סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, קובע כי מקום בו המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין תלוש שכר עד המועד הקבוע בחוק או תלוש השכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולן או חלקם, בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק.

...

במצב דברים זה נשאלת השאלה האם התובעת הייתה מחויבת לעדכן את הנתבעת בדבר פטירת אביה? אנו סבורים, כי על אף תחושת אי הנוחות העולה מכך שחרף השנים הרבות בהן נמשכו יחסי העבודה, התובעת לא עדכנה את הנתבעת כי חדלה להתקיים הסיבה בעטיה ביקשה להתפטר, אין בתקופת הזמן הקצרה כשלעצמה בין מועד פטירת אביה ובין סיום עבודתה , כדי לחייב את התובעת בחובת עדכון או חובה לשוב לעבודתו מקום בו הפיטורים נכנסו לתוקף.

בהתאם לכך ולאור קביעתנו לעיל, תביעת התובעת לפיצוי בגין רכיב זה- נדחית.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: פיצויי פיטורים בגובה של 73,662 ₪.