חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אי פסיקת הוצאות משפט בגלל הגשת תביעה בסכום מופרז עקרון מידתיות בהוצאות משפט

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בברע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן: "הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עיקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית (רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.10.2007), להלן: עניין ו'נצ'ון; רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר ([פורסם בנבו], 3.10.2004), להלן: עניין ליסטר); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' שביעית, 1995) 899, להלן: זוסמן). יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין תורת הפרוצידורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן: לוין).
היינו: נידרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'.
בעיניין זה נדגיש כי מדיניות בתי הדין היא כי במקרים המתאימים, יחויב תובע ה"מנפח" את תביעתו בהוצאות משפט אף אם הוא זוכה בה בחלקה ולעתים אף בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתו (עב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי.
הסכום שנקבע הינו מידתי ואין בו כדי לנעול בפני התובע את שערי בית הדין זאת גם לפי פסיקת בית הדין הארצי (בר"ע (ארצי) 69465-03-16 מחמוד כעאבנה נ. יאיר אזולאי(פורסם בנבו)).
...
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.
ברע"א 2310/10, לידיה והבה אבו קבע ואח' נ' מדינת ישראל ואח' נקבע: "על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו], 17.4.2001); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 ([פורסם בנבו], 6.5.2009); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751). (דגש שלי ש.ש.)
  מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהוה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". תקנה זו נועדה להגן על נתבע בתביעת סרק - מפני העדר אפשרות לגבות את חיסרון הכיס שייגרם לו עם דחיית התובענה.
בעניינינו מובן כי הכוונה אינה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת, נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי העקרונות הבאים: אותה ראשית ראיה צריכה להיות מיסמך כתוב.
היינו: נידרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'.
בעיניין זה נדגיש כי מדיניות בתי הדין היא כי במקרים המתאימים, יחויב תובע ה"מנפח" את תביעתו בהוצאות משפט אף אם הוא זוכה בה בחלקה ולעתים אף בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתו (עב (ת"א) 8097/03 זיידמן דב נ' אי. סי. איי.
הסכום שנקבע הינו מידתי ואין בו כדי לנעול בפני התובע את שערי בית הדין זאת גם לפי פסיקת בית הדין הארצי.
...
נוכח האמור טען התובע כי קיימת ראשית ראיה להוכחת התביעה ודין הבקשה להידחות תוך חיוב בהוצאות.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

לעניין ההוצאות טען הנתבע 4 כי סכום התביעה היה מופרז בעליל והתנהלות התובע הביאה להכברת הליכים והוצאות באופן שלא רק שאינו מצדיק פסיקת הוצאות בשיעור הנטען על ידו ובכלל אלא בפסיקת הוצאות לטובת הנתבע 4.
בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, החלטה מיום 30.6.05) פרש כב' השופט מרזל את השיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק הוצאות לבעל הדין הזוכה בזו הלשון: "כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטירחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן איפוא נתון רלבאנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק (טרם פורסם). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נידרשות וראויות בהליך (השוו Crains הנ"ל, בעמ' 488). לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין (השוו Rechberger הנ"ל, בעמ' 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עדוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת היא איפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו". ובהמשך: "נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט. יחד עם זאת, הכפפת נקודת מוצא זו לדרישות של סבירות, הכרחיות ומידתיות בהיתחשב בכלל נסיבות העניין, באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. שנית, לשון התקנות אינה קובעת אמנם את שיעור ההוצאות שיש לפסוק אולם הן בתקנה 512 והן בתקנה 513 יש יסוד לרעיון לפיו אין הכרח כי שיעור ההוצאות שיפסק יהיה תמיד השעור המלא. כך, תקנה 512(א) מפנה את היושב בדין לשעור שכר הטירחה המינימאלי הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין; תקנה 513(2) קובעת כי שיעור ההוצאות שיפסק יהא ההוצאות שהוצאו בפועל "אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט". שלישית, נדמה כי פסיקת בית משפט זה לאורך השנים תומכת להלכה בכלל זה. בע"א 541/63 הנ"ל ציין השופט ברנזון כי "בהעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חיסרון כיס" (שם, בעמ' 127).
לעניין הוצאות המשפט - כפי שציינתי לעיל הסכום שנפסק בסופו של יום מהוה כ - 16% מהסכום שנתבע על ידי התובע במסגרת כתב התביעה המתוקן באופן שלכאורה אפשר ולא היה מצדיק בכלל ובשים לב למתווה המקוצר בפרט, פסיקת הוצאות לטובת התובע שניתן לראות כי חלקה העקרי של תביעתו לא היתקבל.
...
מועדי ההצפות ומועד קבלת האחריות על התאגיד ובשים לב למכלול נסיבות העניין אני קובעת כי נזקי התובע יועמדו על מלוא הסך שנקבע בחוות דעת המומחה דהיינו 45,202 ₪ (אשר ננקבו בערכי שנת 2012) וישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה לראשונה (1.4.12) ועד התשלום המלא בפועל על פי החלוקה הבאה: · 25% על ידי הנתבעת 1 מועצה מקומית דיר אל אסד · 25% על ידי הנתבעת 2 מועצה מקומית בענה · 25% על ידי הנתבעת 3 מועצה מקומית מג'ד אל כרום · 25% על ידי הנתבע 4 - תאגיד המים.
אשר על כן ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים לעניין ההוצאות מצאתי לפסוק הוצאות לזכות התובע בשיעור מופחת המגלם את הנתונים כי חלקה הארי של תביעתו נדחה ואילו רק מקצתה התקבל וכי לטעמי התנהלותו הדיונית של התובע הביאה להתמשכות ההליכים והכברת הוצאות מיותרות כפי שפורט לעיל.
הרבה לפנים משורת הדין ונוכח עתירת ב"כ התובע בסיכומיה להורות כן לפנים משורת הדין, אני מורה על החזרת המחצית השנייה של האגרה לידי התובע באמצעות ב"כ. פיקדונות, אם קיימים, יוחזרו לגורם שהפקידם באמצעות ב"כ על פי הוראות כל דין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בקשת הנתבעים נוקבת בסכום מופרז וחסר יסוד של שכר טירחת עורך דין וזאת מבלי שניתנו לקיומו או לדרישתו כל תימוכין או פירוט כיצד חושב.
עוד נטען כי מדובר בתביעה בסכום בלתי מבוטל, במסגרתה הופקדו בקופת בית המשפט סכומי כסף בלתי מבוטלים על פי החלטות בית המשפט, כך שעצם פסיקת בית המשפט בדבר אי־השבת הסכומים לתובעת לאחר מחיקת ההליך היא בגדר הענשה כבדה אשר אינה מצדיקה כלל הטלת הוצאות כספיות נוספות עליה.
עוד טוענים הנתבעים כי בנגוד לטענת התובעת, בפסיקת הוצאות ושכר טירחה על ידי בית המשפט לא מדובר בחיוב התובעת בהוצאות בנוסף לכספים שהופקדו על ידה, אלא בקביעת סכום ההוצאות ושכר טירחת עורך דין אשר בהתאם לשיעורו שייקבע ישולם בין היתר מתוך הכספים שהופקדו על ידי התובעת בדיוק למטרה זו. עוד נתבקש בית המשפט על ידי הנתבעים שלא לדחות את מתן החלטתו בשל "הכוונות העתידיות של התובעת" להגיש בקשה לביטול פסק דין, בין היתר מן הטעמים הבאים: בהתאם לדווח של התובעת לבורסה מיום 26.5.19, מיתנהל מו"מ למכירת השליטה בה, ועל פני הדברים מצבה הכלכלי קשה (ר' דיווח התובעת לבורסה – נספח א; תדפיס עדכני מאתר הבורסה בדבר נתוני מסחר במניית התובעת – נספח ב).
המסגרת המשפטית ההוראה העקרונית בנידון קבועה בתקנה 511(א) לתקסד"א, שעל פיה "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טירחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו". הלכה היא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה הרחב מאוד של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסיכסוך, את היתנהלות בעלי הדין לאורך המשפט ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטירחה וההוצאות (ר' ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391; ע"א 2617/00 מחצבות כינרת נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 615).
בבג"ץ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי ומחצבות כינרת נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא ואח' והוועדה המקומית לתיכנון ולבניה של נצרת עלית ואח' (פורסם בנבו, 30.6.05), נפסקה ההלכה לפיה על בית המשפט לפסוק הוצאות משפט ריאליות בכפוף להיותן סבירות הכרחיות ומידתיות (ר' גם ע"א 4630/06  דפנה שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (11.6.13)).
...
התובעת בתגובתה מיום 16.7.19, לאחר מתן מספר ארכות, טענה כי דין הבקשה להידחות מפני מספר טעמים: מדובר בפסק דין (מיום 1.4.19) במסגרתו בית המשפט החליט שלא ליתן ביטוי כלל ועיקר לסוגיית ההוצאות ושכר טרחה, וזאת באופן מכוון שאם לא כן היה מוצא לנכון לעשות כן ולחייב את התובעת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.
הבקשה אינה נתמכת בתצהיר מטעם הנתבעים לאימות הפן העובדתי המופיע בה ולא ניתנו במסגרתה טעמים מיוחדים מדוע יש לקבל את הבקשה לאחר שניתן פסק דין בתיק.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לחייב את התובעת לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, בגין שכר טרחת עורך דין סך כולל של 45,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

· ביום 3.8.17 הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה בשיעור 10% מסכום התביעה (להלן -"בקשת הערובה") להבטחת הוצאותיה של הנתבעת ככל שהתביעה תדחה, בהסתמך על תקנה תקנה 519)א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
· נטען כי סכויי התביעה קלושים ובידי הנתבעת ראיות סותרות לטענה כי היא מפלה לרעה את המיגזר הערבי, כאשר תמוהה בחירתו של התובע בהגשת תימלול השיחה השנייה שביצע עם הנתבעת, כביכול לאחר השיחה הראשונה ולאחר השיחה עם בת זוגתו של התובע ולא הוסיף את תימלול השיחה הראשונה גם כן. · נטען כי סכום התביעה המבוקש הנו מופרז ומעיד על כוונותיו הנסתרות של התובע להתעשרות לא כדין.
וכך נאמר שם בעיניין זה: "היותו של תובע בשר ודם במצב כלכלי קשה הנה בעלת פנים לכאן ולכאן בשאלת החיוב בהפקדת ערובה. מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תדחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה". ואלו השיקולים הנוספים (פרט לשיקול המצב הכלכלי של התובע) שניתן לשקול במסגרת זו: · האם קיימת טענה, שאינה נראית על פני הדברים כטענת סרק, לפיה הנתבע הוא שגרם למצבו הכלכלי הקשה של התובע (עניין נאות אואזיס); · בעיניין הנדסה ממוחשבת נפסק כך: "עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט......הפסיקה התוויתה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהוה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד.......) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תדחה התביעה נגדו....... שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעיניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איבראהים, שם, בפיסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סכויי ההליך, מורכבותו, שהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך........ שיקול משמעותי נוסף שהתווסף החל משנת 1992 לסוגיה נכבדה זו מיתמקד בפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע. לגישתו של ד"ר שלמה לוין במחקריו, על בית המשפט, המיישם את העקרונות שהובאו לעיל, ליתן עתה גם משקל לזכות הקניין ככזו, לאחר שזו הוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו". · "ככלל, נוהגים בתי המשפט לחייב תובע המתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ שמהם ניתן להפרע, בהפקדת ערובה להוצאות. זאת, אף מבלי לבחון את סכויי התביעה" [רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (לא פורסם, 23.3.11)].
סכום הערובה בעיניין הנדסה ממוחשבת נפסק, כי על ביהמ"ש לדאוג כי קביעת גובה הערובה "תהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבאנטיים". באותו עניין מצא ביהמ"ש העליון להפחית את סכום הערובה שהוטל על התובעות להמציא, ולגבי הסכום המופחת נפסק כך: " סכום זה הוא בר-השגה גם אם אין אמצעים כספיים זמינים בידי המבקשות ולצורך זה יש להניח כי הן תוכלנה לשכנע גורם מממן כלשהוא כי התביעות שהוגשו על ידן מגלמות סיכוי סביר להצלחה (ועל כך אין אני מחווה דיעה, שהרי אין הדבר נידרש כאן). אם לא נאמר כן והמבקשות לא תצלחנה להשיג אפילו סכום מופחת זה יתכן ויהיה בכך משום אבק ראיה שאכן מדובר בתביעת סרק. למבחן זה, של האפשרות להשיג מימון מצד שלישי, יש אפוא חשיבות, שכן הוא מאיין בפועל טיעון של שלילת זכות הגישה לערכאות." מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בבקשת הנתבעת בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת, אני מוצא לדחות את בקשת הערובה.
הנתבעת מכחישה את טענות האפליה וטוענת שההזמנה לא בוצעה מאחר שהתובע לא מסר לנתבעת את פרטי האשראי וכן טוענת כי סכום התביעה מופרז.
...
בהקשר זה אני מקבל את הסברו הסביר של התובע, לפיו עשה מאמץ מיוחד לגיוס סכום האגרה בתיק זה. שאלת סיכויי התביעה לא שוכנעתי כי סיכויי התביעה נחזים להיות כה קלושים וזאת, לאחר בחינה בלתי מעמיקה ובלתי קפדנית של הדברים (במצוות ההלכה הנ"ל של ביהמ"ש העליון) ותוך שאני ער לכך שהנתבעת טרם הגישה כתב הגנתה וטרם הוצגה תשתית ראייתית ע"י מי מהצדדים, ולכן טרם ניתן להסיק ממנה מסקנות לכאוריות/רציניות של סיכוי ושל הסתברות, גם זאת כפי קביעתו הנ"ל של ביהמ"ש העליון.
סיכום לסיכום, דין הבקשה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו