לטענת ב"כ התובעות הנתבע איים על הבורר והכריח אותו לחתום על הצהרה, מכל מקום, איש לא הגיש פסק בוררות זה לאישור והוא נושא לתביעה תלויה ועומדת אחרת בת.א. 25523-01-14 בפני כב' הש' מיכל שרביט – שם אמור להנתן פסק דין בשאלה האם שיק על סך 200,000 ₪ הופקד בנאמנות אצל הבורר והיה עליו להחזירו לידי פאיק, או שהוא נועד לפירעון על חשבון חובו של פאיק למוחמד.
מוחמד טען כי משהסכים הנתבע לפסק בוררות נוסף בטל הראשון וכי לפי חישוביו העדכניים, בהיתחשב בכך שהשיקים שבידיו ייפרעו, פאיק חייב לו עוד 80,000 ₪ (פרו' עמ' 18 ו-19).
התיק השני על סך 105,000 ₪ ( 03-07777-13-7 )לגבי התיק הוצל"פ זה, הצהיר הנתבע כי הוא סגור ואם לא – הוא מתחייב להודיע על סגירתו.
היות שהשיק חולל ע"י מוחמד (שהוא מושך השיק לצורך הענין), אין מחלוקת כי הנתבע לא סילק את חובו כלפי עוואד והחברה שלו – התובעת 2.
...
היות שמכל ההליכים שבין הצדדים אחד מהם הוא חלוט וסופי – וזה פסק הבוררות הראשון, והיות שהחברות התובעות לא הצליחו להוכיח באמצעות עד יחיד מטעמן, כי הסכומים שנתבעו על ידם לפני אותו פסק לא נכללו בפסק הבוררות, בניגוד להצהרה כי הבוררות חלה "בנושא התחשבנות סביב עסק שהתנהל ביניהם", והרי שום עסק חדש או פעילות עסקית נוספת התקיימה בין הצדדים ממועד הגשת תביעה זו ועד היום, המסקנה היא שיש לדחות תביעה זו, באשר עילות התביעה נדונו והוכרעו בפסק הבוררות הראשון.
סוף דבר
אני דוחה את התביעה, אולם לא מחייבת בהוצאות משפט, באשר תחילתה של התביעה היתה מוצדקת, במהלכה ננקטו הליכים משפטיים שונים, שאחד מהם מהווה פסק דין חלוט והשתק פלוגתא, התובעות לא הוכיחו שעניינן לא נדון באותו פסק בוררות, בנוסף, לא התרשמתי ממהימנות איש מבין הצדדים, ולכן כל צד ישא בהוצאותיו.
