אי פירעון חלקי של הלוואה כשלון תמורה

השיקים נחזים כשיקים אשר נמשכו על ידי המבקש, וכאשר על גבו של כל אחד מהשיקים חתימת היסב נחזית – היסב של הנפרע, למוכ"ז. המבקש אישר בתצהירו כי השיקים נמשכו מחשבונו (פס' 3), והוא טען לכישלון תמורה.

שכן, לטענתו נימסרו שיקים הנוספים לשיקים מושא ההיתנגדות (בסך הכל, שיקים בסך של 1,000,000 ₪) בגין ההלוואה, ואם המבקש קיבל חלק מההלוואה אך זוקף את אותו החלק לשיקים אחרים ולא לשיקים מושא ההיתנגדות, אין סתירה בין קבלה חלקית של ההלוואה וטענת כישלון תמורה מוחלט בנוגע לשיקים מושא ההיתנגדות.

...

אני דוחה את הטעה.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי גרסתו של המבקש מוטטה.

המשיבה תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך של 2000 ₪.

בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי למעשה אין חולק שנמסרה הלוואה של 200,000 ₪ ביום 26.5.14, בקשר אליה נימסרו 24 שיקים על סך 11,809 ₪ כ"א, סך הכול 283,416 ₪, 12 שיקים ניפרעו בקשר להלוואה באופן רצוף, 12 שיקים מ 6/14 עד 4/15 , בסכום כולל של 141,708 ₪ .

כפי שטוענים הנתבעים דרך הילוך זו, שוללת אחיזה כשורה של התובע בשיקים, וכאשר מדובר בשיקים שהנם למוטב בלבד, התובע, מבלי להודות באמור, מסכים למעשה, שאינו אוחז כשורה בשיקים אלו, אך טוען להיותו אוחז בעד ערך, וכאשר ניתנה תמורה, שאינה מוכחשת, היא ההלוואה בסך 200,000 ₪ ולא נסתר, וכאשר הנטל השיטרי על הנת' 3, להראות שנפל פגם, ו/או כשלון המצדיק אי פרעון השיקים לידיו כאוחז, בשעה ש 12 המחאות קודמות בסדרה נפרעות, וגם לאחר עזיבת אלופי את הארץ בראשית 2015.

בהיעדר כימות והוכחת כשלון תמורה מלא ו/או חלקי קצוב , לעניין התחייבויות אלופי, ברי שנתבעים 2 ו 3 חייבים בהחזר קרן ההלוואה בסך 200,000 ₪.

...

נטען כי לגבי ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪, קיים השתק שיפוטי, שכן התובע לא מזכיר הלוואה זו כלל בתלונתו במשטרה, וביחס למעללי אלופי, מה שמלמד, שאין גם ממש בטענות ביחס לנתבעים כאן, ובהקשר זה. הכרעה לאחר עיון בחומר ושמיעת הצדדים, לרבות דיון לניסיון מיצוי הסדר שלא עלה יפה, אני מחליט לקבל את התביעה, בקשת הביצוע כנגד נת' 3, ובקשר לשיקים נשוא ההלוואה הראשונה, ע"ס 200,000 ₪, באופן חלקי, וכאשר התביעה מתקבלת בערכי קרן ההלוואה, 200,000 ₪, פחות הסכומים ששולמו ונפרעו, ב-12 השיקים הראשונים שנמסרו בקשר אליה, בסך 141,708 ₪, כך שנקבעת יתרת קרן לתשלום בסך של 58,292 ₪ , בה תחויב הנתבעת 3.

התביעות בתיק 46940-03-15 ובתיק 33495-09-15 נדחות, ולמעט לגבי שיק 325 שבתיק 33495-09-15 (וכאמור לעיל).

התביעה הכספית בתיק 62886-11-15 נדחית.

התביעה בקשר לסדרת השיקים המודפסים כאמור בסעיף 1 התקבלה בחלקה, ויתרתה נדחתה, משכך כל צד יישא בהוצאותיו בהקשר זה. בגין דחיית שאר בקשות הביצוע והתביעה הכספית, ישלם התובע לנת', ביחד ולחוד, סך של 75,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לטענת התובע ההלוואה ניפרעה באורח חלקי בלבד.

בס' 1(א) להסכם נקבע כי חתימת הנתבע ואישתו על ההסכם מהוה אישור על קבלת סך של 112,500 ₪, הוא החלק הראשון של ההלוואה.

לטענתו קביעת בית המשפט בתובענה הראשונה בדבר כשלון התמורה – היינו: אי העברת כספי ההלוואה לידי הנתבע – נסמכת כל כולה על העידר הוכחה ולא על ממצא פוזיטיבי.

קביעה זו מהוה נדבך חיוני והכרחי בדרך אל המסקנה בדבר חיובה של אשת הנתבע לשלם את יתרת סכום ההלוואה שהועמד אך לא נפרע ובדבר אי חיובה בסכום כלשהוא מעבר לכך.

...

גם בכל אלה יש כדי לתמוך במסקנה כי התנאי הרביעי התקיים (וראו לעניין זה החלטת כבוד השופט נ' סולברג בבר"ע (מחוזי י-ם) 408/08 סימן טוב נ' לוי (15.5.08) והחלטת כבוד השופט א' רובין בת"א (שלום י-ם) 4320/05 לוי נ' סימן טוב (26.2.08) שם נקבע כי קם השתק פלוגתא אפילו מקום בו התנאי של חיוניות ההכרעה לא מתקיים באורח מלא מבחינה פורמאלית).

סיכום ותוצאה נוכח כל האמור לעיל בקשת הנתבע מתקבלת.

התביעה נדחית על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

בהתייחס לשיקים שנמשכו על ידי דדון והחברה שבשליטתו (ראה, פירוט השיקים לעיל סעיפים 1,4,6), טענה התובעת כי דדון שהגיש תצהיר מטעמו וכן מטעם החברה שבשליטתו, לא עמד בנטל להוכיח כשלון תמורה מלא או חלקי קצוב, שכן במהלך הדיון התברר כי קיבל חלק מהסחורה שהזמין, וטענותיו נגעו לאיכות הסחורה.

במקום זאת, המומחית ביצעה את החישוב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961, זאת בהיתעלם מכך שבחלק מהמקרים ההלוואה (כשיטתה) לא ניפרעה בתום תקופת ההלוואה, ונוצרו פיגורים.

...

אני מורה כי הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים האמורים יימשכו כסדרם בתיקי ההוצאה לפועל הרלבנטיים, שבגינם הוגשו ההתנגדויות שנדחו כאמור.

אני מקבלת את ההתנגדויות שהגיש יואל וג'ימה בהתייחס בגין השיקים שנכללו בקטגוריה השנייה, היינו ההתנגדויות שהוגשו בתיקים 25229-03-19, ו- 24948-07-19.

אני מקבלת את ההתנגדות שהגיש יואל וג'ימה בתיק 9546-10-19, בגין צירופו כחייב בתיק הוצאה לפועל שמספרו 521468-06-18, בהתייחס לשיק שנמשך על ידי בן ביטון.

בסיכומיו טוען ב"כ התובע, כי למעשה אין חולק שנמסרה הלוואה של 200,000 ₪ ביום 26.5.14, בקשר אליה נימסרו 24 שיקים על סך 11,809 ₪ כ"א, סך הכול 283,416 ₪, 12 שיקים ניפרעו בקשר להלוואה באופן רצוף, 12 שיקים מ 6/14 עד 4/15 , בסכום כולל של 141,708 ₪ .

כפי שטוענים הנתבעים דרך הילוך זו, שוללת אחיזה כשורה של התובע בשיקים, וכאשר מדובר בשיקים שהנם למוטב בלבד, התובע, מבלי להודות באמור, מסכים למעשה, שאינו אוחז כשורה בשיקים אלו, אך טוען להיותו אוחז בעד ערך, וכאשר ניתנה תמורה, שאינה מוכחשת, היא ההלוואה בסך 200,000 ₪ ולא נסתר, וכאשר הנטל השיטרי על הנת' 3, להראות שנפל פגם, ו/או כשלון המצדיק אי פרעון השיקים לידיו כאוחז, בשעה ש 12 המחאות קודמות בסדרה נפרעות, וגם לאחר עזיבת אלופי את הארץ בראשית 2015.

בהיעדר כימות והוכחת כשלון תמורה מלא ו/או חלקי קצוב , לעניין התחייבויות אלופי, ברי שנתבעים 2 ו 3 חייבים בהחזר קרן ההלוואה בסך 200,000 ₪.

...

נטען כי לגבי ההלוואה הראשונה בסך 200,000 ₪, קיים השתק שיפוטי, שכן התובע לא מזכיר הלוואה זו כלל בתלונתו במשטרה, וביחס למעללי אלופי, מה שמלמד, שאין גם ממש בטענות ביחס לנתבעים כאן, ובהקשר זה. הכרעה לאחר עיון בחומר ושמיעת הצדדים, לרבות דיון לניסיון מיצוי הסדר שלא עלה יפה, אני מחליט לקבל את התביעה, בקשת הביצוע כנגד נת' 3, ובקשר לשיקים נשוא ההלוואה הראשונה, ע"ס 200,000 ₪, באופן חלקי, וכאשר התביעה מתקבלת בערכי קרן ההלוואה, 200,000 ₪, פחות הסכומים ששולמו ונפרעו, ב-12 השיקים הראשונים שנמסרו בקשר אליה, בסך 141,708 ₪, כך שנקבעת יתרת קרן לתשלום בסך של 58,292 ₪ , בה תחויב הנתבעת 3.

התביעות בתיק 46940-03-15 ובתיק 33495-09-15 נדחות, ולמעט לגבי שיק 325 שבתיק 33495-09-15 (וכאמור לעיל).

התביעה הכספית בתיק 62886-11-15 נדחית.

התביעה בקשר לסדרת השיקים המודפסים כאמור בסעיף 1 התקבלה בחלקה, ויתרתה נדחתה, משכך כל צד יישא בהוצאותיו בהקשר זה. בגין דחיית שאר בקשות הביצוע והתביעה הכספית, ישלם התובע לנת', ביחד ולחוד, סך של 75,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.