אי פירוט חומרי יסוד של מוצר מזון על האריזה

התביעה הוגשה בגין נזקים והפסדים שנגרמו למערערים, לטענתם, כתוצאה מהחרמת ארבעה מפעלים (בית חרושת לקפה, מפעל לייצור משקאות חריפים מורשים, בית חרושת לריהוט ומפעל לאריזת מוצרי מזון) שהקימו על אדמת אוקראינה בשנים 1996-1997 בהשקעה מקורית של 2.2 מיליון דולר ארה"ב. על פי האמור בכתב התביעה, המפעלים הוקמו במסגרת הסכם בין מדינת ישראל ומדינת אוקראינה בדבר הקידום וההגנה המשותפת של השקעות זרות, שנחתם בשנת 1994 (להלן: ההסכם בין ישראל ואוקראינה), ובהתאם לחוק האוקראיני בנושא השקעות חוץ (להלן: חוק השקעות חוץ) (ההסכם והחוק, בנוסחיהם באנגלית, צורפו לכתב התביעה).

לאחר עיון בכלל החומר המונח לפני, לרבות בכתב התביעה על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה, כי אף בזו הפעם אין לפטור את המערערים מתשלום האגרה, ולפיכך דין העירעור להידחות.

זאת, בשל כך שתצהיר המערער התומך בבקשה לקוני ולא פורטו בו מאמצים שנעשו לגיוס כספים ממשפחה או באשראי בנקאי, כך שהתמונה המתקבלת אינה מאפשרת לבחון את מצבם הכלכלי של המערערים לאשורו.

על יסוד כל האמור לעיל יש לקבוע, כי צדק כבוד הרשם בכך שקבע שלא עלה בידי המערערים לשכנע כי ההליך שהגישו מגלה עילה.

...

לכן, יש לדחות את הערעור.

התוצאה היא, איפוא, כי הערעור נדחה.

המערערים ישלמו את האגרה בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תימחק התביעה.

הקבוצה המיוצגת המוצעת בבקשת האישור הוגדרה ככוללת "כלל הלקוחות, אשר רכשו ו/או צרכו את מוצרי המשיבה שאינם מסומנים כדין במהלך 7 השנים האחרונות ועד ליום הפסקת מעשי ו/או מחדלי המשיבה נושא התובענה". טענות הצדדים לטענת המבקשת , היתנהלות המשיבה מהוה הפרה של שורת חובות הקבועות בצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט-1998 ("צו סימון מזון"), תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), תשנ"ג-1993 ("תקנות סימון מזון").

כך למדנו גם מהנאמר ע"י בית המשפט המחוזי בת.א.( ת"א) 2687/06 כהן נתנאל נ' רדיוס שידורים בע"מ (21.5.09) , בהתייחס לעילת ההטעיה שהועלתה גם במקרה זה, כדלקמן: "כדי שניתן יהיה לאשר תביעה שעילתה הטעה כתביעה ייצוגית, נידרשת שיטה קבילה ויעילה לזיהוי הקבוצה (זהוי פרטני של כל חבריה, או לפחות הגדרה של גודל הקבוצה). המבקש צריך להתייחס לשיטה זו כבר בשלב הראשון, ולפרט כיצד יתברר ענין זה, כלומר כיצד יוכל בית המשפט לקבוע – בשלב הבא – מי מבין חברי הקבוצה הפוטנציאליים, אכן הוטעה כתוצאה מהפרסום ש'יש בו כדי להטעות'. אם לא קיימת שיטה טובה לכך, או אם השיטה היא ספקולאטיבית מדי, יתכן כי בית המשפט יקבע כי התביעה אינה מתאימה לבירור כתביעה ייצוגית. גם מטעם זה חשובה הקביעה לפיה על המבקש לפרט – כבר בשלב הראשון, את המנגנון לבירור השאלה אילו מן הצרכנים הושפעו מהפרסום." (ראה שם, בפסקות 62-56) טענת ההטעיה הצרכנית שמעלה המבקשת מתבססת על הטיעון שאילמלא השמטת הכיתוב, לא הייתה המבקשת, כמי שמקפידה על הערכים התזונתיים של המזון שהיא אוכלת, צורכת את המוצר דנן, נוכח כך שבניגוד להבנתה את טבלת הערכים התזונתיים שעל המדבקה בעברית על האריזה ממנה נשמט הכיתוב כי מדובר בערכים ל- 100 גרם, למעשה, הערך הקלורי האמתי היה גבוה בשיעור של 50%.

במסגרת זו אפשר היה לקבע כי הונח ברמה סבירה יסוד לעילת התביעה על פיה המשיבה לא פיקחה כראוי, כפי שנהגה בעבר, וכפי שמצופה ממנה לפעול, על עבודת עריכת המדבקה בעברית והדבקתה על אריזת המוצרים וכי עקב התרשלותה צוין על גבי המוצר כיתוב חסר בדבר הערך התזונתי.

לא מצאתי שיש די בטענות המבקשת ובחומר שהציגה, כדי לבסס במידה הנדרשת בשלב זה את הטענה שנגרמה פגיעה שמאופיינת ברגשות שליליים (ולו של כעס ותיסכול), שהיא בליבת זכות הבחירה ובעניין מהותי (תזונה בריאה).

...

דא עקא שהבקשה אינה מקיימת כאמור את התנאים לניהולה בהליך ייצוגי ומסקנה זו מתחזקת גם מבחינתו של הנזק הנטען.

לסיכום נוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

בנסיבות אלו אני סבורה כי אין לעשות צו להוצאות.

המבקש מפנה בנוסף להוראת סעיף 17(א)(4) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בכל הנוגע לסימון כמות המצרך ופירוט חומרי היסוד שמהם הוא מורכב, ולרבות סעיף 2.11 וסעיף 8.1 של תקן 1145, וטוען, כי המשיבה לא סימנה על האריזה את הרכיבים כנדרש בהוראות הדין, לא פירטה את חומרי היסוד מהם מורכבים המוצרים, ולא ניתן לדעת האם אין במוצרים אלה חומרים נוספים, ומה הם הרכיבים מהם מורכב כל אחד מן המוצרים, ולמעשה לא ניתן לדעת מה ההבדל המהותי בין המוצרים מלבד השוני באחוזי השומן.

סעיף 107.3 של תקן החלב (המפנה לסוגי החלב שבסעיף 104 של תקן החלב) חל על אותם סוגי חלב לשתיה המנויים בסעיף 104 של תקן החלב, וכאמור כבר לעיל הוא אינו חל על משקאות החלב שאינם כלולים בו. התאור כפי שמופיע על אריזת המוצר אינו מטעה, אין בו כדי להטעות והוא עונה על הנידרש בסעיף 2.12 של תקן הסימון (ת"י 1145), דהיינו: "תאור נכון ולא מטעה את מהותו של המזון". קי"ג. עוד מלין המבקש כנגד אי-סימון רשימת הרכיבים של מוצרי החלב הרגיל והחלב המלא, אי-שימוש במלל הקבוע בסעיף 107.5 לתקן החלב לסימון הוספת ויטמינים A+D למשקאות החלב, אי-סימון המילה "שומן" לצד הסימון של אחוזי השומן, אי-סימון מספרי ה-E והמטרה הטכנולוגית של תוספי המזון, אי-סימון מוצרי משקאות החלב לפי הוראות הסימון שבתקנות תוספי התזונה, הפרת סעיף 3.3 לתקן הסימון, אי-סימון רכיב הסידן במשקאות החלב, ואי-סימון תכולת ויטמין A. נתתי דעתי לטענות מפורטות אלה של המבקש, ואין בידי לקבלן.

...

אינני מקבל את הביקורת שמתח המבקש על חוות דעתה ועדותה שלד"ר גילה רוזן, וסבורני שעדותה עמדה במבחן החקירה הנגדית.

" קכ"ח. נוכח כל האמור לעיל סבורני, שאין מתקיים במקרה שבפניי התנאי הנדרש בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, דהיינו, לא ניתן לקבוע, נוכח כל המבואר לעיל, שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה או משפט תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, ולכן דין שתי בקשות האישור להידחות.

קכ"ט. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

נטען בבקשת האישור, כי המבקשת נדהמה לגלות ביום 11.9.2013, לאחר שקראה את הכתבה הנ"ל באתר "כלכליסט", כי המשיבה מטעה את לקוחותיה ומסתירה מהם את העובדה שהמוצרים נשוא הבקשה מכילים חומר משמר, וזאת על אף שהדבר אינו מצוין על האריזה.

עוד טוענת המשיבה, כי בקשת האישור מתבססת על הוראת סעיף 6(ב) של תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001, הקובעת כי מזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון שאינו מפורט בתוספת הראשונה לתקנות, יש לסמנו ברשימת המרכיבים במזון.

חובת סימון תוספי מזון, וביניהם חומרים משמרים, היתה קיימת עוד בטרם התקנת תקנות בריאות הציבור הנ"ל, במסגרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י-1950, כך שהוראת סעיף 105 של תקן ישראלי 285 משנת 1987 נקבעה מלכתחילה כחריג מיוחד לחובה הכללית לסמן כל רכיב של מוצר מזון ברשימת הרכיבים שלו.

הטענה העומדת בבסיס בקשת האישור היא, כי נוכח הוראת סעיף 6(ב) של תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות בריאות הציבור"), מוטלת חובה על המשיבה לסמן ברכיבי המוצר את החומר המשמר E202, ואולם היא לא עשתה כן. סעיף 6(ב) של תקנות אלה קובע: "מזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון שאינו מן המפורטים בתוספת הראשונה יסומן, ברשימת המרכיבים במזון, בשם תוסף המזון או מספר ה-E שלו וכן באחד משמות הקבוצות המפורטות בתוספת השניה בהתאם למטרתו הטכנולוגית העיקרית." מנגד טוענת המשיבה, כי בעניינינו חלה הוראת סעיף 105 לתקן ישראלי 285, תקן העוסק במוצרי חלב מותססים.

" (ההדגשה שלי – י.ג.) על כן, לכאורה, החלת הכלל בדבר "מעשה של מה בכך" שעניינו ב"נזקים קטנים" אשר אינם מצדיקים הגשת תובענה, מעוררת קושי, שכן תכליתה של התובענה הייצוגית היא גם להרתיע מפני "הפרות חוק קטנות". בפסיקתו של בית המשפט העליון נקבע, עוד בטרם נחקק חוק תובענות ייצוגיות, כי לא כל דיווח לא נכון על תכולתו של מוצר מצדיק אישורה של תובענה ייצוגית, כפי שכתבה המשנה לנשיא השופטת מ. נאור (בדעת הרוב) בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ''ד נז(4) 673, 686 (2003): "עם זאת אין להבין מדבריי שכל מקרה של סטייה מהוראות תקן או דיווח לא נכון על תכולתו של מזון יצדיקו תביעה. עשויים להיות מקרים לא מעטים שבהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדר de minimis. לעקרון שלפיו אין בית-המשפט עוסק בעניינים של מה בכך ראו שלל הדוגמאות בפסק-דינו של השופט טירקל בע"א 3901/96 הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, רעננה נ' הורוויץ [4], בעמ' 930-928." גם לאחר חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי ייתכנו מקרים בהם לא תוצדק הגשת תובענה ייצוגית בשל הכלל של "מעשה של מה בכך", כפי שכתבה בעיניין זה כב' השופטת א. חיות בע"א 10085/08 ‏תנובה - מרכז שיתופי נ' עיזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, בפסקה 29 (4.12.2011): "אכן, לא בכל מקרה בו נופל פגם ברשום הרכיבים של מוצר מזון מצדיק הדבר פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ובגין תחושות שליליות וייתכנו בהחלט מקרים אשר למרות קיומו של פגם מסויים בדווח על תכולת המוצר לא יצדיק הדבר מתן פיצוי." ובהמשך, בפסקה 32: "זאת חשוב להדגיש כי העובדה שקבוצת תובעים גדולה טוענת בתובענה ייצוגית לצבר של נזקים קטנים, היא כשלעצמה אינה שוללת בהכרח את האפשרות כי מדובר בזוטי דברים גם בהיבט הקבוצתי. כפי שצוין, לא ניתן לתחום מראש את גבולותיו של מושג זה וגם בהליך של תובענה ייצוגית התשובה לשאלה אימתי מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה פיצוי, תלויה בנסיבותיו של המקרה והיא עשויה להשתנות בהיתחשב במכלול הנסיבות האופפות אותו." עניין גורי (ע"א 4333/11 **** סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.2004)) עסק בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשת לאישור תובענה ייצוגית, שנסבה על טענה בדבר המצאות היסוד המתכתי קדמיום, שהוא יסוד מתכתי רעיל, בכמות אסורה במוצר מחית גזר לתנוקות מתוצרת חברת "גרבר" המשווק על-ידי חברת גורי.

...

אשר על כן, דין בקשת האישור להידחות, וכך אני מחליט.

מט.     התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: נוכח המפורט לעיל – אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

] (ההדגשה אינה במקור) עינינו הרואות שהתנאים לכינוי מוצר מזון בכינוי שקיל לכינוי „טבעי“ הם שאין הוא עשוי מתערובת של מזונות; שלא הוספה לו תוספת רכיבים; ושהוא לא עבר תהליכים שאינם מפורטים בתקן.

בייחוד המשיבות מצביעות על פסקה 23–24 באותו פסק-דין, ששם פורטו ונדחו טענות המבקש כי בגלל המילה „טבע“ שהתנוססה על האריזה הוא ציפה לקנות מזון שאינו תערובת מזונות ושאינו מכיל חומרי טעם וריח, חומרים משמרים וכולי, משמע הוא איננו מלאכותי.

] (ע"א 4873/18 ניצן נ' אסם השקעות בע"מ, פסקה 4 לפסק- דינו של השופט [כתוארו אז] ניל הנדל [אר"ש 5.1.2020]) ועוד על מטרותיו ועל חשיבותו של הסימון בענף המזון נפסק בת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ, פסקה 15 (אר"ש 26.11.2014): קשה להפריז במספרם של המקורות הפורמליים המסדירים סימון מוצרי מזון: פקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג–1983 והתקנות שהותקנו מכוחה; חוק הפיקוח על מוצרים ושירותים, תשי"ח–1958 והצווים שהוצאו מכוחו; תקנים רישמיים בתחום המזון לפי חוק התקנים, תשי"ג–1953; צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), תשנ"ט–1998.

] אין עוד מניעה הלכתית להכיר בפגיעה שתגרם לצרכן ביכולתו לקבל מידע, שיאפשר לו להשוות מחירים ולרכוש את המוצר שבו יחפוץ על יסוד שקולי מחיר, איכות ושאר שיקולים שהם רלוואנטיים להחלטה צרכנית, כנזק שהוא בר פיצוי בתובענה מעין זו שלפנינו [.

...

אפשר לסכם ולומר כי קיימת אפשרות סבירה שהמבקש יצליח להוכיח את יסודות ההטעיה על-פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן בכינוי המוצרים „אמיתית“, ומשכך אני מאשרת דיון בעילה זו. מנגד לא מצאתי הטעיה במחדל ולא הפרה של חובת הגילוי (סעיף 4 לחוק).

אֵי-לכך, לולֵי נזנחה הטענה כי המשיבות הפרו את חובתן משלא סימנו את המוצרים, היא הייתה נדחית.

נחה דעתי כי יש יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב, והעובדה שהמבקש לא פנה אל המשיבות לפני הגשת הבקשה אינה משנה זאת.