אי פינוי פסולת בניין בניגוד לחוק עזר עירוני

בכתב האישום נטען כי ביום 18.6.2017, בשעה 13:58, ברחוב גולדה מאיר, קריית מלאכי, נמצא כי הנאשם ביצע שיפוצים ולא פינה את פסולת הבניין, ובמעשים אלה לא מילא את חובתו של האחראי על ביצוע העבודות לפנות פסולת ביניין בהתאם להוראות העיריה.

בסעיף 30(א) לחוק עזר קריית מלאכי (שמירת הבטיחות, הסדר והניקיון ומניעת מפגעים ומטרדים) התשמ"ח- 1988, נקבע כי "אחד או יותר מאלה: בעל נכס, האחראי לבצוע עבודות הבניה או ההריסה, חייבים בפנוי פסולת ביניין". בשים לב לטענתו של הנאשם לפיה "אני שימשתי כמפקח על הבניה במקום. אני אחראי על הבניה ועל התאום של הבעלים מול הקבלנים..." (ע' 5, ש' 26-28), הרי שיש להחזיקו כאחראי לבצוע עבודות הבניה החייב בפנוי פסולת ביניין על פי דבר החקיקה הנ"ל, ומכאן שבין המאשימה לבין הנאשם קיימת יריבות על פי הדין.

הנאשם טען כי בשלב הראשון הפקח רשם אזהרה לצורך פינוי המפגע עד לסוף היום, ו"לאחר שסירבתי לחתום על האזהרה בטענה שאני באופן אישי לא הנמען לרישום הדו"ח מתוקף תפקידי באתר, היתנהגות זו לא מצאה חן בעיני הפקח ו/או השוטרת שבעקבות תגובתי החליטו לקרוע את המצאת האזהרה ולרשום דוח בנגוד לסמכותם" (ע' 12, ש' 35; ע' 13, ש' 1-3).

מחומר הראיות עולה כי הרכב חנה במקום אסור לחניה, כך לפי הסימון על שפת המדרכה, ונראה שאין מחלוקת בעיניין זה. הפקח העיד שבקש מהנאשם להזיז את הרכב מהמקום אלא שהנאשם סרב לכך (ע' 11, ש' 10-11), ולכן הוצא דו"ח החנייה, ומכל מקום, וגם אילמלא קדמו להוצאת הדו"ח חילופי הדברים הנ"ל, הוצאת הדו"ח מתיישבת עם חובתו של הפקח, מתוקף תפקידו, לאכוף את חוקי העזר הערוניים.

...

דיון הוכחות נערך ביום 20.2.2018 והסיכומים ניתנו בעל פה. לאחר שעיינתי בכל שהוגש בהליך זה, בטענות הצדדים, ובחומר הראיות, מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 18.6.2017, בעת שהנאשם שימש כאחראי על הבניין, ועל התיאום מטעם בעלי הקרקע כלפי הקבלנים, לגבי הנכס האמור, נמצאה פסולת בניין על המדרכה הסמוכה לבניין, כפי שניתן להבחין בתמונות שהוצגו (ת/- ת/4).

הנאשם טען כי פסולת הבניין ולוחות העץ הונחו במקום במהלך העבודה הרגיל של בניית המבנה, אלא שגם אם אניח כי העבודה בוצעה עוד באותו היום, ואף זמן קצר לפני בואו של הפקח למקום, סבורני שהיה מקום לפנותה מיד עם סיום העבודה בשים לב לכך שחסמו את המדרכה למעבר הציבור והיוו מפגע המסכן את שלומו.

המאשימה טענה לקיומה של יריבות משפטית בינה לבין הנאשם וזאת בשים לב לאמור בסעיף 30 לחוק ולנסיבות העניין, וסבורני שיש ממש בטענתה.

ראוי לציין, כי עניינו של הדו"ח שהוצא בשל עבירת החניה אינו נדון בפניי בגדרו של הליך זה, ויש להניח שהנאשם כיוון למניעים הפסולים, כך לטענתו, שעמדו בפני הפקח עובר להוצאת הדו"ח האמור, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

הנאשם העלה טענה נוספת שלפיה תושבי המקום נוהגים להחנות את רכביהם על שפת המדרכה, למרות איסור החניה לפי הסימון על שפת המדרכה, ופקחי העיריה אינם נוהגים להוציא דו"חות לרכבים החונים שלא כחוק במקום, וככל שהנאשם כיוון לטענת הגנה מן הצדק של אפליה פסולה, הרי שאין בידי לקבלה מכיוון שלא הונחה בפניי תשתית ראייתית של ממש מטעמו לצורך הוכחתה.

התוצאה הינה שהנאשם מורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 30 לחוק עזר קריית מלאכי (שמירת הבטיחות, הסדר והניקיון ומניעת מפגעים ומטרדים) התשמ"ח – 1988.

מבדיקה מול המוקד העירוני במסגרת שטיפת השוק הנתבעת שוטפת רק את הכביש.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע ובעלי הזכויות בבניין נדרשו להקמת ביתן אשפה וכי דרישתה זו לא קוימה, כך שהתובע פועל בנגוד לחוק עזר לתל אביב - יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם-1980.

באשר למדיניות פינוי האשפה אמר התובע יש שם שוק התקוה, שנימצא לאורך מעלה הרחוב, בשוק התקוה הייתה מדיניות של איסוף אשפה בצורה שמגיע טרקטור וכל בעלי הדוכנים היו מוציאים הפסולת החוצה, וטרקטור היה אוסף הכל החוצה.

...

לנוכח דברים אלו, לא שוכנעתי כי די הצורך כי הנתבעת אכן נוהגת ברשלנות או בחוסר סבירות בפינוי האשפה.

אלא ש שכפי שציינתי לעיל בהרחבה, לא שוכנעתי די הצורך כי מלוא הנזקים הם אכן כתוצאה משימוש העיריה במים ולא ניתן לשלול אפשרות כי ייתכנו גם נזקי רטיבות כתוצאה מגשם ומבלאי של המבנה.

לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי יש מקום לפסוק לתובע סעד חלקי בלבד בשל נזקי המים שחדרו לביתו, דבר שהינו תוצאה סבירה ואפשרית של פעולות השטיפה של העיריה.

עוד טענה הנתבעת כי פעלה בהתאם לחוק העזר העירוני וכי המטלטלין אותם מציג התובע , אינם המטלטלין שהושלך למכולה .

על פי חוקי העזר של הנתבעת (ראו למשל חוק עזר לקרית אתא )פינוי אשפה, פסולת וזבל(התשמ"ט – 1988 וחוק עזר לקרית אתא )נקוי מגרשים, חצרות וכניסות לבנינים(, תשל"ג ( 1972 לנתבעת הזכות לידרוש נקוי שטח משותף ממי שמחזקי בנכס, או הבעלים שלו ונציגי העיריה רשאים להכנס לנכס בכל עת, על מנת לפנות את הפסולת (ראו למשל סעיף 11 לחוק עזר לקרית אתא )פינוי אשפה, פסולת וזבל(, התשמ"ט 1988 וסעיף 4 לחוק עזר לקרית אתא )נקוי מגרשים, חצרות וכניסות לבנינים).

העד המשיך והעיד כי התובע סירב לקחת את המטלטלין, זאת בנגוד לטענתו כי לא אפשרו לו לעשות כן .

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שצורפו ולאחר ששמעתי את הצדדים שהופיעו לפני בדיונים שהתקיימו, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

התביעה, כאמור , נדחית.לעניין ההוצאות- הנתבעת חוייבה מספר פעמים בהוצאות לטובת התובע בשל אי הגשת כתב הגנה במועד ואי הגעה לדיונים.

בהכרעת דין שניתנה בגדריו של הליך זה מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בבצוע עבירה לפי סעיף 30 לחוק עזר קריית מלאכי (שמירת הבטיחות, הסדר והניקיון ומניעת מפגעים ומטרדים), התשמ"ח- 1988, וזאת בשל אי פינוי פסולת שנערמה על המדרכה בסמוך לבית מגורים ברחוב גולדה מאיר, קריית מלאכי, ביום 18.6.2017, בשעות הצהריים.

באשר לערך החברתי שניפגע, התכלית העומדת ביסודו של חוק העזר העירוני שלפיו הורשע הנאשם, הנה להבטיח שמירה על בריאותו, בטחונו, ובטיחותו של הציבור במרחב הצבורי והפרטי, ובכלל זה למנוע יצירת מפגעים תברואתיים ובטיחותיים.

הנאשם הורשע, על יסוד חומר הראיות, באי פינוי פסולת ביניין שנערמה על דרך המשמשת את הציבור, ובכך גרם לפגיעה בערך החברתי שעליו החוק נועד לשמור.

בעיניין שנידון ב-חע"ק (ק. ביאליק) 3613-09-08‏ עירית קריית ביאליק נ' דוד מליקובסקי (31.5.2009), הנאשם הורשע בהשלכת פסולת גזם על המדרכה הציבורית וחסם את המעבר להולכי הרגל בנגוד להוראת סעיף 3 לחוק העזר לקריית ביאליק (מניעת מפגעים ושמירת הסדר הצבורי) ,התשמ"ט-1989.

...

סבורני שאין להקל ראש במידת הפגיעה שנגרמה מעצם הימצאותה של פסולת בניין על דרך המשמשת את הציבור, בשים לב לנסיבות העניין.

מהמקובץ לעיל נראה שניתן לתחום את שיעורי הקנסות על פי המדיניות הנוהגת בעבירות ברירת קנס לכל אירוע בודד של השלכת פסולת, בטווח שבין 150 ₪ לבין 3,600 ₪, וזאת בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון.

בנסיבות העניין סבורני שמתחם העונש ההולם בענייננו של הנאשם עומד על קנס כספי בין הסכום המקורי בסך של 730 ש"ח לבין סך של 2,200 ₪.

כן ביקשו להורות לעירייה כי אינה רשאית לגבות אגרה נוספת בגין פינוי פסולת מהמלונות בעיר טבריה בין היתר באמצעות שינוי התחשיב המבוצע ללא כל חוק עזר מתאים, בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ובנגוד לדין.

כמו כן, בסעיף ההגדרות בחוק העזר צוין כדלקמן - " מיפעל" – חנות, בית מלאכה, בית חרושת, עסק סיטוני, מעבדה, מוסד, מקום להימור או להגרלה, מיפעל לעיבוד נתונים, משרד להנהלת חשבונות ממוכנת, משרד להעתקות, חנות כל בו, סופר מרקט וכן עסק או מחסן או מקום אחר שבו מיתנהל עסק המייצר, לדעת המפקח, כמות גדולה של פסולת וכן עסק או מחסן המשמש יחד עם העסקים כאמור; "פסולת" – פסולת הנוצרת במפעל, חצר, בנין או מחסן ואינה אשפה, זבל או חמרי בנין; "אשפה" לרבות שיירי מטבח, ניירות, בקבוקים, שברי זכוכית, פירות וירקות ופסולתם, קליפות, קופסאות פח, סמרטוטים ודברים אחרים העלולים לגרום ליכלוך או אי ניקיון, למעט זבל, פסולת גינה וחמרי בנין".

בפרשת זו נקבע כי חלק מהאשפה אשר הרשות מחויבת בפינויה אינה נכללת בתוך תשלומי הארנונה ויש לרשות סמכות לגבות אגרה בגינה.

..בהמשך קובע בית המשפט, כי לצד חובה זו מוענקת לרשות: "הסמכות להתקין חוקי עזר ערוניים שיסייעו בידה לבצע את "החובות המוטלות עליה מכוח הפקודה או מכוח כל דין אחר" כשם שלא מצופה מהרשות המקומית לספק ולממן את חומרי הגלם של המפעל, כך גם אין לצפות שהיא תהיה חייבת במימון פינוי התוצרים הנובעים מן השמוש בחומרי הגלם.

...

לאור שדחיתי את טענות העירייה אני קובע, כי החלטת העירייה (מיום 26.3.19) בטלה מחמת שניתנה בחוסר סמכות.

מאחר והגעתי לכלל מסקנה כי החלטת העירייה ניתנה שלא בסמכות, הרי שממילא אין כל צורך להידרש לטענה זו. על יסוד אותו נימוק, איני דן בטענות העירייה שעניינן בשיקול דעת העירייה לקבוע בהחלטה מנהלית שלה את אמות המידה לקביעת הפסולת הבסיסית (כאמור עמודים 18-24 לתשובתה).

סוף דבר: דין העתירה להתקבל.