אי פגיעה בערעור בנוגע לפסילת שופט

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 31849-05-21 ניתנה ביום 23 מאי 2021 יובל מור המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב השופט אילן סופר 1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת מיכל נעים דיבנר; ב"ל 19192-11-20) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.9.2020 (להלן – הועדה). הועדה קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש. רקע עובדתי 1. המבקש, יליד 1984 ועורך דין במקצועו, נפגע ביום 21.12.2012 בתאונת דרכים אשר הוכרה כתאונת עבודה. הפגיעות שהוכרו היו כאב גב וצואר. 1. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש ביום 29.6.2015 נכות יציבה בשיעור 10% בגין ליקוי בתנועות העיניים ונכות יציבה בשיעור 10% בגין רעש תמידי באוזניים. המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון וביום 10.12.2015 קבעה ועדת ערר כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בשמיעה לתאונה ולמבקש נקבעה נכות בשיעור 10% בגין ליקוי בתנועות העיניים ונכות בשיעור 5% בגין פגיעה בצואר. לא הוגש ערעור על החלטה זו. בהרכב הועדה ישב פרופיסור קרוננברג.

דיון והכרעה זהות המומחה הרפואי המבקש טוען כי יש פסול בכך שפרופסור קרוננברג דן בעיניינו הן בועדת הערר על תביעתו המקורית והן בועדה מושא בקשת העירעור.

דהיינו, ההלכה היא שאין פסול קטגורי בעצם העובדה ששופט או גורם מעין שפוטי דן פעמיים באותו עניין או בעיניין אחר המתייחס לאותו צד. בעניינינו פרופיסור קרוננברג אמנם דן בעיניינו של המבקש פעמיים, אך זאת במסגרת אותו תפקיד, גם אם מדובר בהליך שונה.

...

טענה זו אין בידי לקבל, חברי הוועדה נבחרים על מנת שיפסקו באופן עקבי בהתאם לעמדתם המקצועית ומשכך אין פסול בעובדה שלפרופסור קרוננברג דעה ברורה בנושא.

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

ה"שחיתות שיפוטית" ופגיעה בהליך שפוטי תקין תוך רמיסת זכויות הפרט הוצגה בזיקה להליך אזרחי שהתובעת 3 בעלת דין בו (ת.א. (מחוזי מרכז) 25501/03/18) (להלן: "התביעה האזרחית") משלא הוסרה החסינות של המותב בפניו מתברר ההליך (להלן: "השופט תמיר") מחמת שחיתות שיפוטית ובהעדר סמכויות בנידון לנציב תלונות השופטים, המצוי בנגוד עניינים אנהרנטי לבירור תלונות נגד שופטים.

העתירה נדחתה ונאמר בין היתר בעיניין מחדלי העותרים (משיבים 1-3 שבפניי) באי צירוף בעלי דין רלוואנטיים, אי מיצוי הליכים בפנייה מקדימה למשיבים באותה עתירה, אי צירוף אסמכתות בתמיכה לטענותיהם ואי מיצוי סעדים חילופיים בהליכים מתאימים העומדים לעותרים בעיניין פסלות שופט ובאפשרות, לערער על החלטות בתביעה האזרחית או בדרך של פנייה לפתיחה בחקירה (פסקה 4 בפסק הדין, שם).

...

נקבע כי: "בהתייחס לטענות העותרים שלפיהן יש להעמיד לדין את המשיב 1, הרי שאלו לוקות באי מיצוי הליכים. כעולה מהעתירות, העותרים פנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (המשיבים 3 ו-2 בבג"ץ 9210/20, בהתאמה; להלן: המשיבים) בבקשה להעמיד לדין את המשיב 1 כחודש בלבד בטרם הגישו את עתירותיהם. בנסיבות אלו, לא ניתן למשיבים פרק זמן מספק להידרש לטענות העותרים בטרם הוגשה העתירה, וממילא דינה להידחות על הסף". הגישו המשיבים בפעם הרביעית עתירה- בג"ץ 1430-21.

לא זו אף זו: הבקשה לפסילת השופט נדחתה ונדחה הערעור על ההחלטה שלא לפסול את המותב (ע"א 77-21 קילקר נ' נעם (1.2.21)).

לאור כל האמור, אני מורה על סילוק התביעה על הסף במחיקתה.

בתוך כך הדגיש המותב כי הטענה ששיכנע את המערער או המליץ לו להחליף סנגור היא "חסרת שחר ממש [...] מטבע הדברים לאחר שהסניגורית עזבה את אולם בית המשפט במפתיע ועמדה על הפרק האפשרות למנוע [למערער] סנגור מהסניגוריה הציבורית, [המערער] התבקש להביע את עמדתו ודבריו נרשמו בפרוטוקול". להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.4.2022 הגיש המערער לבית משפט זה, במסגרת ערעור הפסלות הקודם, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בעיניין פסלות שופט.

בבקשה נטען כי בהליך ארעו עד כה "אירועים קשים, הפוגעים בניהול משפט הוגן ומשפט צדק, בעניינים שבאמון [...]". בהקשר זה טען המערער, בין היתר, כי המותב נתן מספר החלטות לפיהן כל חומרי החקירה הועברו להגנה, אף שלא כך הדבר; כי העובדה שהמותב הורה על קיום חקירות העדים חרף אי-העברת חומרי החקירה, פוגעת בהגנתו ומקימה עילת פסלות; וכי במהלך הדיון מיום 13.4.2022 ציין המותב ביחס למימצא עובדתי מסוים כי "מדובר בבלון נפוח שאין בו כלום". עוד הלין המערער בבקשת הפסלות על "היתערבות המותב בייצוג, ודרישתו מ[המערער] לפטר את [הסניגורית]", וכן על כך שהמותב הפנה "התבטאויות קשות" כלפי הסניגורית במהלך הדיון מיום 13.4.2022.

...

המערער אף נמנע מלפרט במסגרת הערעור מהם אותם משפטים חדשים אשר מעידים לגישתו על משוא פנים מצד המותב, פרט להתבטאות שצוטטה בפסקה 10 לעיל וככל שהדבר נוגע להתבטאות נטענת זו, לא שוכנעתי שיש בה, אף אם אכן נאמרה על ידי המותב, כדי להקים עילת פסלות בענייננו.

לא שוכנעתי כי הביקורת שהביע המותב על המערער או הסניגורית בנסיבות שתוארו, עלולה להשליך על ממצאים הנוגעים למהימנות המערער בהליך גופו, או להשפיע על המותב בבואו להכריע בסוגיות המשפטיות שמתעוררות בו (השוו: ע"א 1438/22 סטוקהאוס הולדינגס לימיטיד נ' אבו הדבה, פסקה 7 (13.4.2022).

לבסוף אציין כי לא מצאתי צורך לקיים דיון בעל פה בערעור דנן, ומן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

ביום 17/05/2022, בטרם הגיע המועד להגשת התשובה לתגובה, הגיש המבקש בקשה כי אפסול את עצמי מלדון בבקשתו לביטול פסק הדין מיום 02/03/2022 ובערעור עצמו.

המבקש טוען כי אם לא יבוטל פסק הדין ייגרם לו עוות דין מכוח העובדה שהקנס בפסק הדין בעירעור הוכפל ובאשר לצוו ההריסה, בערכאה קמא ניתן צו לגבי העבודות האסורות בלבד וההריסה הותנתה בחוות דעת ביחס לאי פגיעה בקומת הקרקע, אך במסגרת פסק הדין בעירעור הורחב הצוו וכלל גם חלקי מבנה בקומת הקרקע שלא נכללו בכתב האישום וכן צוין שאין צורך בקבלת חוות דעת.

המבקש מיתעלם מהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס אליו שניתנה בעפ"א 8987-04-19 (כב' השופט מנדלבום), בתיק שנוהל על ידי רשות האכיפה לגבי אותו מבנה, שם טען המבקש כי ההריסה לפי הצוו המינהלי עלולה לפגוע בקירות המבנה הקיים בקומת הקרקע, עובר לבצוע העבודות האסורות.

...

מתקבל הרושם כי הבקשה כאן היא חלק מסאגה ממושכת ושימוש לרעה בהליכי משפט לצורך דחיית הקץ בהריסת המבנה והפסקת השימוש בו. לכך יש לשים קץ. אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

מכל הטעמים לעיל, חוסר הקוהרנטיות, חוסר ההגיון, הסתירות וחוסר האמון שאני רוחשת למבקש, אני קובעת כי המשיב לא הרים את קצה קצהו של הנטל להוכיח כי לא ידע אודות מועד הדיון.

אשר על כן, ומכל הטעמים לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מיום 2/3/22.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת סאוסן אלקאסם; ב"ל 5183010-21), שבו היתקבל באופן חלקי ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 19.4.2021 ומיום 18.8.2021, אשר דחתה את ערר המבקשת.

חלופת הגיל אינה רלוואנטית בעיניינה של המבקשת, אלא במקרים בהם הנפגע אינו חוזר לעבודתו ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהיתחשב בגילו.

אשר לטענת פסלות - טענת המבקשת בנוגע לפסלות השופטת אלקאסם נטענה לראשונה במסגרת בקשת רשות העירעור שבפני.

...

קביעת בית הדין האזורי מקובלת עלי.

אשר ליתר הטענות, תביעת המבקשת לראשונה נדחתה על ידי המוסד והתקבלה בסופו של דבר לאחר הליך משפטי ממושך בחלוף כ-7 שנים, לאחר קבלת תביעת המבקשת בב"ל 6527-07-14.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.