אי עמידה בתנאי אספקת שולחן אבירים

בזיקה לכך טענה התובעת, וגירסתה היתה מהימנה בעינינו, במענה לשאלת ב"כ הנתבעים "האם הצגת אישורים רפואיים בשל טפולי פוריות?", לאמור: "לא. לא בשל טפולי פוריות ולא בשל מחלה אחרת, זה לא היה נהוג במשרד. בתחילת עבודתי במשרד הבאתי אישורי מחלה, הם נשארו על השולחן שלי בלי שאף אחד נגע בהם, בשלב מאוחר יותר שאלתי אם הם לא מתייחסים לאישורי המחלה, אף אחד לא הגיב ולכן גם לא הבאתי ואפשר לראות לאורך ההתכתבויות ושאני הודעתי על המחלה והם אמרו לי בסדר, תרגישי טוב. כנ"ל לגבי... כמו שהם כתבו בתצהיר שלהם היה בינינו יחסי אמון, גם על שעות העבודה שלי אני דיווחתי ואף אחד לא בדק אותי" (ע' 8 ש' 4-16).

אמנם לטענת הנתבעים (סע' 24.3 ו- 25 לכתב ההגנה) "אין מדובר בתנאי פורמלי, כי אם בתנאי מהותי אשר רק בהתקיימו יכולים העובד או העובדת שעוברים טפולי פוריות להכנס תחת מעטפת ההגנה הקבועה בחוק עבודת נשים...ומשעה שהתובעת לא מסרה למר זנדברג, ולצורך העניין אף לא לגב' מורבר, אישור רפואי בכתב כנדרש, מן הדין לדחות את כל טענותיה ותביעותיה של התובעת בכל הנוגע לחוק עבודת נשים." ברם, הנתבעת טענה בתצהירה כי "חרף העובדה שלא סיפקה לנו אישורים רפואיים כנדרש על פי דין, התייחסנו לימי היעדרותיה כימי מחלה, מתוך אמון מלא בה" (סע' 8, 30 ו-31 לתצהיר הנתבעת; נספח ב').

יוער, כי בעיניין אשכנזי נקבע על ידי כב' השופט אדמונד לוי (סע' 3 לחוות דעתו) כי עיון בהליכי החקיקה מגלה, כי "מטבעו של טפול זה שהוא עשוי לחייב ארבעה עד חמישה מחזורי טפול, כל אחד מהם בן 20 ימים, כאשר בין מחזור אחד למישנהו הפוגה של לפחות 120 ימים." לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, כי התובעת לא עומדת לכאורה בתנאי סעיף 7(ג)(4) לחוק כלשונו, שכן התובעת לא מסרה לנתבעים הודעה העומדת בתנאי הסעיף כאמור, היינו הודעה הנתמכת באישור רופא המפרטת את דבר ההעדרות עקב טפולי פוריות.

...

בשים לב לאמור בפרק ט' לכתב התביעה (סע' 54-56), וכן טענות התובעת בסיכומיה (ע' 19 ש' 1-2), מצאנו לפסוק לתובעת פיצויים בעד נזק לא ממוני לפי סעיף 13א(1)(1) לחוק ובעד הליך פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק, ברף הנמוך, בסך 5,000 ₪.

בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לטובתה סך של 2,500 ₪ בלבד.

סוף דבר על הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בעד אבדן השתכרות במהלך התקופה המוגנת לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק, תוך קיזוז הסכום הנזכר בסעיף 58 לעיל, סך כולל של 78,783 ₪.

ההחלטה על הפרויקט התקבלה על-ידי הערייה בשנת 2011, לאחר שהתקיימה בשנים 2010-2009 עבודת מטה על-ידי צוות "שולחן עגול" בהשתתפותם של בעלי תפקידים שונים, שממצאיה התייחסו למצוקת הדיור של הקהילה הערבית ביפו.

המבקשים מציינים כי הם תושבי יפו, מחוסרי דיור, העונים על כלל הקריטריונים הסוצאליים של ההגרלה, ועל כן הישתתפות בהגרלה תספק עבורם הטבה כלכלית משמעותית.

כידוע, על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני בעירעור להוכיח שני תנאים – כי סכויי העירעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד – כאשר תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". בהליך מנהלי, נידרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות להביא בחשבון גם את הפגיעה באנטרס הצבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עריית אשדוד, פסקה 11 (11.5.2017); עע"ם 5911/18 פלונית נ' גבים - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 10 (16.8.2018)).

מנקודת מבטי, יש לתת בעיניין זה משקל מכריע לקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לשהוי שדבק בעתירה, בשים לב למועדים הרלוואנטיים של קבלת ההחלטות שעומדות ביסוד ההליך.

...

לעומת זאת, בשים לב להשלכות על צדדים שלישיים, כמו גם לאי-צירוף צדדים רלוונטיים, אין מקום להיעתר לבקשה.

במכלול הנסיבות, לרבות פגרת בתי המשפט ותקופת חגי ישראל, ובשים לב לבקשת העירייה בעניין זה, אני מורה כי היומן ייקבע את הדיון בערעור עד סוף שנת 2021.

סוף דבר: הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

כך, למשל, באופן מפתיע התובעת מיתעלמת מכך שיש למורה שולחן וכסא בכיתה ואופי העבודה אינו מחייב עמידה בכל שעות העבודה.

דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (2000).

להסרת ספק נבהיר כי "עמידה ממושכת, שכלל אינה סטאטית" - כבר הוכרה בפסיקתו של בית דין זה כמקימה תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת המקרוטראומה בהתייחס לדליות ברגליים (עב"ל 28951-10-11 יהודה שטרית – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.5.13; עב"ל 25106-09-11 ננה טורי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.7.12)".

אני לא עומדת דום.

...

טוען הנתבע כי לתובעת לא אירעה פגיעה מסוג מיקרוטראומה ודין התביעה להידחות.

בענייננו, לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין טענות התובעת להתקבל חלקית, באשר לאופי עבודתה של התובעת כמורה אך לא באשר להיקף שנטען על ידה.

סיכומו של דבר, גרסתה של התובעת באשר למשך הזמן במהלכו עמדה עמידה ממושכת תוך תנועות קטנות לוקה בהגזמה.

       ביום 14.8.12 הזמינה התובעת אצל הנתבעת שולחן המכונה "שולחן אבירים" (להלן: "השולחן") ו- 6 כיסאות שמחירם, כולל הובלה והרכבה, עמד על 14,000 ש"ח. באותו מעמד שילמה התובעת לנתבעת מקדמה בסך 4,000 ₪.

בעקבות כך, ביום 25.9.13 (12 יום לאחר אספקת השולחן) פנתה התובעת אל הנתבעת בכתב, במסמך הנושא את הכותרת "אי עמידה בתנאי ההזמנה". במסמך זה תארה היא את השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, ציינה כי הכסאות שסופקו לה עומדים בתנאי ההזמנה ואולם בכל מה שנוגע לשולחן, מבקשת היא לבטל את העסקה – להחזיר את השולחן ולקבל את החלק היחסי של התשלום בעדו, "גם אם הדבר כרוך בתשלום נוסף של הובלה". לנוכח סרובה של הנתבעת לבטל את עסקת רכישת השולחן, הגישה נגדה התובעת, תביעה זו.         נציגי הנתבעת - בעליה מר אבי ילוז ומנהלת החנות הגב' אילנית ילוז, טוענים כי בכל ביקוריה של התובעת בחנות, קודם לבצוע ההזמנה, הוסבר לה כי מדובר בשולחן שהפלטה העליונה שלו עשויה מפורניר אלון מבוקע וכי בסיסי הרגליים הבאים במגע עם מים, עשויים מעץ מלא אלון מבוקע.

...

        לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, אני סבורה כי התנהלות הנתבעת במקרה זה מצדיקה את ביטול העסקה, שכן שוכנעתי כי הוצג בפני התובעת מצג לפיו היא רוכשת שולחן העשוי עץ אלון מבוקע ואילו בפועל קבלה היא שולחן אחר, העשוי ברובו פורניר.

  לאור הוראת חוק זו ולאחר ששוכנעתי כי התובעת הוטעתה לחשוב כי היא רוכשת שולחן העשוי כולו מעץ מאלון מבוקע ובפועל קבלה שולחן אחר, הנני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה, ומורה כדלקמן: השולחן שנרכש על ידי התובעת ועדיין נמצא ברשותה, יוחזר לנתבעת אשר תשלם לה במעמד ההחזרה סכום של 6,500 ₪ המהווים את ערך השולחן בעת רכישתו (7,700 ש"ח – לפי טופס ההזמנה) בניכוי דמי שימוש ראויים בסך 1,200 ₪ - שכן התובעת אישרה כי מזה כשנה היא עושה שימוש בשולחן (אם כי לטענתה אין היא פותחת אותו).

ביג בן הייתה משלמת, בתנאי תשלום של שוטף +60, לאחר הנפקת חשבונית מס תקפה, ולאחר שהתשלומים שנדרשו בחשבונית המס אושרו על ידי ביג בן. אישור ביג בן לחשבונית נידרש מכיוון שלעיתים היו חיובי יתר בחשבוניות, למשל כאשר התובעת חייבה בתעריף גבוה מדי לחדר בנגוד להזמנה או שחייבה בגין שירותים שלא ניתנו בפועל.

מעבר לטענה לפיה הזמנות אלה אינן קשורות לביג בן, טוענים הנתבעים, כי הזמנות אלה נרשמו על שם ביג בן באופן כפול – בטבלת ההזמנות שנרשמו במקור כ"דיירקט" סכומן של הזמנות אלה עומד על 30,854.66 ₪ ואילו בטבלת סיכום חשבונות החדרים, סכום ההזמנות שנרשמו בתאריך 06.05.16, היינו שבוע קודם לכן, ואשר שייכות ל"שבת גיבוש" שאירגנה יעל לאחר סיום העסקתה בביג בן וללא קשר אליה, עומד לפני מע"מ, "הפלא ופלא", גם כן, על 30,854.66 ₪ (סעיף 54.3 לסיכומים).

מנגד, נתתי אמון בעדותה של רבקה כי היא היתנהלה מול אבירם, בידיעת זוהר (עמוד 160 שורות 12-22 לפרוטוקול): "... התנהלתי מול אבירם מנכ"ל המלון וזוהר ידע, בעלי המלון או התובעת, ידע גם ידע לאורך כל הדרך מאחר והדברים היו על השולחן בכל פגישה ופגישה ביני לבין זוהר, אבל ההתנהלות לאורך כל הדרך, שיחות טלפון, וטסאפים, מיילים, עיסקאות שניסגרו, אורחים ששלחתי שפרסמתי ופנו אליי הפניתי לאבירם. ההתנהלות הייתה כל הדרך מול אבירם כשזוהר ידע, גם כי אבירם אמר שהוא יודע... אני אישית ובעלי ישבנו עם זוהר לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש ובכל פעם הדברים האלה היו על השולחן". שלישית, אף אם אלך לקראת התובעת ואניח כי זוהר לא ידע על ההסכמות בין הנתבעים לבין אבירם (ולא כך הדבר), הרי שלא נטען וממילא לא הוכח לפני כי אי ידיעתו מקימה לתובעת עילת תביעה כלפי הנתבעים.

זאת ועוד, כפי שפורט לעיל במסגרת הדיון בעיניינם של הנתבעים מס' 3-5 ו-9, התובעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת להמנעותה מלזמן לעדות מטעמה את פנינה אשר שימשה במועדים הרלבאנטיים כמנהלת החשבונות של המלון ואת אוהד אשר לטענת זוהר עצמו היה מעורב בניהול השוטף והפיננסי של המלון על בסיס יומי, חרף העובדה שמדובר בעדים רלבאנטיים ביותר, שעדותם וודאי הייתה יכולה לשפוך אור על נסיבות הפרשה, ולהפריך לכאורה את גירסתה של הנתבעת.

התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הכבד במיוחד שרובץ עליה בהיתחשב בטענת התרמית שהועלתה על ידה.

...

התובעת תשלם לנתבעים מס' 6-7 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסכום כולל של 11,858 ₪.

דין התביעה נגד הנתבעת מס' 8 (שירן זבטני) – להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 8 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסכום כולל של 50,517 ₪.