אי עלייה על טיסה באחריות אל על

האם נימסר לתובעים כל המידע הרלוואנטי השאלה הראשונה בסוגיה זו נוגעת לטענת התובעים כי בשום שלב לא נימסר להם על האפשרות העומדת להם לא לממש את הטיסה באיחור ולקבל את עלות הכרטיסים שרכשו לטיסת אל על המקורית חזרה וכל שהוצע להם היה עליה על הטיסה באיחור לצד דאגה לכרטיסי טיסה להמשך, טענה עליה חלקה הנתבעת וטענה כי גם אפשרות הביטול וההשבה הוצעה להם אך הם בחרו ביודעין במימוש הכרטיסים באיחור.

גם בחקירתו של התובע 6 עלתה סוגיה זו כך (עמ' 23 שורה 20 – עמ' 24 שורה 3) – "ת: ... היא אמרה בצורה מפורשת ונסכה בי בטחון שהיא מטפלת בכל. לי היה ברור שהיא מרימה טל', לאחר שעשתה רשימות, ושהיא לוקחת על עצמה את האחריות. אם הייתי מודע שזה לא הולך לכיוון הזה לא הייתי עולה לטיסה הזאת.

לא זו אף זו, כרטיסי הטיסה החלופיים לטיסת ההמשך והמסמכים שנועדו לאפשר קבלת נוספים נגעו אך ורק לטיסת ההמשך המיידית ולא לאף טיסה נוספת ולא נשמעה מצד התובעים באותה עת כל טרוניה ביחס לכך מן הטעם הפשוט שסברו כי די בכך ולא העלו על דעתם שצפויה להם בעיה גם ביתר טיסות ההמשך.

...

אעיר כי התובעים אמנם לא הגישו עותק של אישור רכישת הביטוח, כפי שהיה מצופה מהם, אולם לאור התרשמותי מעדויותיהם ניתן לייחס אמינות לעיקר הפרטים העובדתיים שבעדויותיהם והתובעת 1 אף הודתה בקבלת פיצוי מסויים באמצעותו – פרט שיש בו כדי לפעול נגדם ועל כן מחזק את אמינותו – ועל כן אני מקבל את גרסתם כי היה להם ביטוח כזה.

בשים לב למכלול נסיבותיו של מקרה זה אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עגמת הנפש על סך של 1,500 ₪ לכל אחד מן התובעים, זולת התובעים 1 ו-6 אשר נגרמה להם טרחה מיוחדת בכל הקשור בהשגת הכרטיסים החלופיים ואף עגמת נפש מיוחדת כמי שארגנו את החופשה עבור יתר בני המשפחה המורחבת ולגביהם יועמד הפיצוי בגין רכיב זה על סך 2,000 ₪.

לצד האמור, התנהלות שני הצדדים בהליך גררה הליך ארוך באופן יחסי בסוגיה שעם מעט רצון טוב ניתן היה ליישב בנקל בשלב מוקדם הרבה יותר של ההליך תוך חסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים ואף בעלויות ניהול ההליך, ותשומת ליבם מופנית גם להוראות תקנות 5-3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 החלות גם במקרה זה. סיכום לאור כלל האמור אני דוחה את מרבית העתירות שבכתב התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובעים 1 ו-6 (בני זוג) סך כולל של 17,100.74 ₪ בגין עלות כרטיסי הטיסה החלופיים וכן פיצוי כולל בסך 4,000 ₪ בגין עגמת נפש.

אני קובע כי, בכל מקרה, לא התובעים הם אלו שצריכים היו לשאת בתוצאות טעות זו. על כן, מוצא אני כי התובעים זכאים לפצויי מכוח האמור בסעיף 11 לחוק גם מאל על, וזאת בשל סרובה של אל על להעלות את התובעים לטיסה; כאמור, לתובע נמצאה טיסה חלופית באותו המועד, כך שלא עוכב או נידרש לשלם את ההפרש בין הכרטיס שהונפק לו, לבין כרטיס יקר יותר במחלקה הראשונה, אך לתובעת – אין ספק שניגרם הפסד ממון, ולשניהם, לנוכח ההתנהלות בנמל התעופה – עגמת נפש.

זאת, הואיל ומיחד, בנסיבות, דלתא אחראית ממילא על מתן אפשרות לטיסה חלופית לתובעים לארץ; והואיל ומאידך, לא הוכח לי כי הסרוב של אל על להטיס את התובעים בכרטיסים שכורטסו להם היה על זכות שבדין.

...

לטענת התובעים בכתב התביעה, האיחור בהגעה לארץ נגרם בגין מעשים ו/או מחדלים של סוכנות נסיעות ושל שלוש חברות תעופה, אשר בהשתלשלות הנסיבות העבירו את השרביט מיד ליד, מה שהוביל להצטברות של עיכובים במסעם לארץ, ובסופו של דבר - לאיחור גדול, כאמור.

אמינה בעיניי גרסתם של התובעים, אשר טענו כי התייצבו מבעוד מועד בדלפק אל על, כי הסבירו לנציגי אל על את השתלשלות האירועים, וכי הביאו לידיעתם כי הוזמנו להם הכרטיסים במקומות הנ"ל. סוף דבר – דלתא ואל על יחלקו בפיצוי התובעים הנתבעות לא מצאו לנכון להגיש הודעות לצדדים שלישיים בנדון.

אני מוצא כי אין זה מתפקידו של בית משפט לתביעות קטנות ליתן הכרעות דין בין גופי תעופה גדולים באשר ליישום חוקי יאט"א ביניהם, ואינני מוצא להכריע במחלוקת זו. אני סמוך ובטוח ששתי חברות כמו דלתא ואל על ימצאו לפתור מחלוקת זו ביניהם בפרוצדורה מהירה, כמו למשל בוררות על פי הנחיות יאט"א. לסיכום, מצאתי כי, בנסיבות, זכאים התובעים לפיצוי שישקף את השבת התשלום ששילמו לאל על ביתר בגין כרטיס התובעת במחלקה הראשונה על מנת לאפשר לתובעת לטוס בטיסה החלופית שאורגנה לה, וכי החבות בפיצוי התובעים, חלה על דלתא ועל אל על יחדיו.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית; בנסיבות, ללא צו להוצאות.

מעבר לכך כי טענת הנתבעת, לפיה הכבודה לא הועלתה על הטיסה בשל תקלה במערכת המיון המצויה באחריות רשות שדות התעופה, לא הוכחה בראיות הרי שאין בה כדי לשנות.

אלא, שלא מצאתי כי יש במחלוקת עובדתית זו ביחס למילוי דו"ח האיתור כדי לשנות שכן לטענת הנתבעת מזוודת התובעים נמצאה ללא תג כבודה ומשכך, הועברה למחסני אל על. הנתבעת עצמה מאשרת כי גם לו היו ממלאים התובעים דו"ח איתור כבודה והיתה עולה דרישת חפוש במערכת האיתור הממוחשבת, הרי שלא ניתן היה לשייך לדו"ח החיפוש את המזוודה בהיעדר תג כבודה עליה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות בפני , החלטתי לקבל התביעה בחלקה.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, ובין היתר כי התובעים נסעו עם מזוודה אחת בלבד בעבור שניהם וכי מזוודה זו לא הגיעה לידיהם אלא רק בשובם ארצה, כי התובעים נאלצו לרכוש פריטים שונים במהלך שהותם בחו"ל ולהוציא הוצאות נוספות בגין מוניות (הגם שהוצאות אלו לא גובו בקבלות) ובשים לב אף לנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעים, החלטתי לחייב הנתבעת לשלם לשני התובעים סך כולל של 3,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

רק בעקבות זאת - כך לגירסתם - נודע לתובעים כי טיסת החזור המקורית שלהם בוטלה ואז, על אף שהסכוי כי יספיקו להגיע אל הטיסה המעודכנת באותו יום בשעה 14:20 היה קלוש, הם ניסו לעשות כן אך ללא הצלחה, שכן הם הגיעו אל שדה התעופה בשעה 14:10 ולא עלה בידם לעלות על הטיסה.

בנוסף לכל הטענות דלעיל, בקש התובע לדחות את טענת הנתבעת לפיה טיסת החזור המקורית בוטלה עוד ביום 8.3.17 ואמר: "... אני עד יומיים לפני הטיסה, עקבתי אחרי לוח הטיסות של חברת "אל על"..

דעתי היא כי בכך ורק בכך כשלה צד ג' במקרה זה ולכן לא יהא זה נכון להטיל עליה את מלוא האחריות למה שאירע בסופו של דבר, שכן התובעים עצמם כשלו אף הם בכך שלא העמידו אותה על החלטתם שלא להפעיל את מכשיר הטלפון הסלולארי שלהם במהלך ההפלגה בכלל, והסתפקו בבדיקת פרטי טיסת החזור שלהם בבוקר יום החזרה המתוכנן ולא בכל היזדמנות אחרת לפני כן במהלך חופשתם.

...

בהתאם לכל האמור לעיל ולראיות שצורפו לכתב התביעה, הנני מעמידה את גובה הפיצוי לו היו התובעים זכאים לולא האשם התורם מצדם, על סך של 4,100 ₪ (פיצוי כספי) + 1,118 ₪ (הוצאות בהתאם לחוק ולקבלות) ובסה"כ 5,218 ₪.

מאחר שהעמדתי את אחריות צד ג' במקרה זה על 50% בלבד, הנני מחייבת אותה לשלם לתובעים סך של 2,609 ₪.

בנסיבות המקרה החלטתי שלא לחייב את מי מהצדדים בתשלום הוצאות.

לטענתם, "אל על" העלתה אותם על המטוס, מכיוון שכבר הזמינה מטוס מהארץ, על מנת להשיב את כל הנוסעים ארצה, ולכן, מטעמים כלכליים, עמדה על כך שהנוסעים יעלו על המטוס.

גם אם התברר, בנקודת זמן הסמוכה לפרוץ השביתה (בשעות הלילה המאוחרות, סמוך לחצות לערך), כי השביתה בוטלה, הרי שלא ניתן להאשים את "אל על", ולהטיל עליה אחריות, בשל כך שהייתה אחראית, ודאגה לאסוף את נוסעיה ולא להותירם מופקרים לגורל השביתה, ולהטיסם ארצה.

...

סבורני, כי בנסיבות העניין, נוכח סמיכות הזמנים בין ההודעה על השביתה, כניסתה לתוקף, סיומה של החופשה ומועד השיבה ארצה, לא ניתן להטיל אחריות על הנתבעות, לא מכוח החוק ולא מכוח דיני הנזיקין (סעיף 16 לחוק).

סוף דבר: התביעה מתקבלת אפוא בחלקה.

הנתבעות תשלמנה לתובעים סך של - 1,000 ₪ כפיצוי לתובעים.