כאמור לעיל, עדי התביעה הבחינו בבצוע העבירה לכאורה רק בעת נסיעת רכב הנאשם בתוך מעגל התנועה בצומת.
מדובר בעבירה לכאורה בה נדרשים עדי התביעה להבחין במתרחש בתוך הרכב – להבדיל מעבירות בהן נראה הרכב מבצע עבירה – כדוגמת עבירות של אי מתן זכות קדימה, סטיה מנתיב, עקיפה אסורה וכד'.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על תצוגה המיועדת לבקרה או ניווט של הרכב או על מערכות תצוגה בכלי רכב המשמשים את משטרת ישראל או את הרשות הארצית לכבאות והצלה או את שירות הבטחון הכללי לצורך מילוי תפקידם או את צבא הגנה לישראל למטרה ביטחונית.
...
אקדים ואציין כי מבחינה עובדתית לא שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אחז בטלפון ביד ימין ולאור הנימוקים להלן, אקבע כי אפשרית היא גרסת הנאשם לפיה נגע ביד ימין במסך הטלפון שהיה מונח במתקן על שמשת רכבו, בעת תנועת רכבו בכיכר, כדי לסגור אפליקציית הניווט שפעלה:
מצאתי כי תיעוד נסיבות ביצוע העבירה במסמכים שהוגשו על ידי עדי התביעה ועדויותיהם בפני חסרים פרטים מהותיים:
· עדי התביעה לא פרטו מהו פרק הזמן בו הבחינו בביצוע העבירה, מרחק הנסיעה שעבר רכב הנאשם בעת ביצוע העבירה לכאורה ומה היתה מהירות נסיעת רכב הנאשם.
ר' גם אמרת אגב של כב' הש' העמית י. צלקובניק בעפ"ת (מחוזי מרכז) 2345-07-21 דברשוילי ג'ינו נ' מדינת ישראל (22.01.21):
"ב"כ המערער ביקש לתמוך טיעונו בפסק הדין שניתן בבית משפט לתעבורה בחיפה בתת"ע 12593-02-19 ובתיק בית הדין הצבאי לתעבורה 67/19, אולם עסקינן על פי העובדות שהתבררו בשני המקרים, שלא כבעניינו של המערער, כי מדובר במכשירי טלפון שהיו מותקנים במתקן קבוע ברכב, שבהם נעשה שימוש אינהרנטי לקבלת שיחה או לסילוק פרסומת מתצוגת ניווט, בלחיצה בודדת."
מאמירה זו נלמד כי כב' בית המשפט המחוזי מאמץ את המסקנה לעיל – נגיעה בודדת במסך הטלפון המונח במתקן קבוע ברכב – אינה אסורה.
לאור כל האמור לעיל, ומאחר שלא שוכנעתי מעבר לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו (אחיזה בטלפון נייד אגב תנועת הרכב) ולאור מסקנתי כי מותרת נגיעה בודדת במסך הטלפון לשם כיבוי אפליקציית הניווט או הפעלתה, החלטתי לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק.
