אי ניצול ימי מחלה לפני סיום העסקה

לזכותו של התובע עם סיום עבודתו עמדו ימי מחלה בלתי מנוצלים.

לחלופין טוען התובע, כי אם ייקבע שלזכותו עמדו ימי המחלה לניצול, אזי מתבקש ביה"ד להזיז את סיום העסקתו של התובע בשופרסל עד לסיום ניצול ימי המחלה.

הנתבעת 1 מסרבת לשלם לתובע גמלת נכות מיום סיום העסקתו טרם מיצוי ימי המחלה.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה כנגד הנתבעת 1.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה כנגד הנתבעת 1.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

לטענתה, שווי יום עבודתה ברוטו בעת סיום העסקתה עמד על 500 ₪ על כן היא זכאית לסך של 58,700 ₪ לפי נוסחה: ימי מחלה שלא נוצלו 30/ *6* שווי יום עבודה ברוטו.

התובעת חולקת על שני מסמכים בכתב: אישורי המחלה שהוצאו לה שעה שהיא טוענת כי שבה לפני שתמו ימי מחלתה לפי האישור וכן דוחות המדינה בהיעדר אסמכתה בכתב – בנגוד לפסיקה (סעיפים 45-47 בסיכומי הנתבעת).

...

טענות המדינה – משרד החינוך המדינה דחתה טענות התובעת וטענה כי התובעת ניצלה מעל 65% מימי המחלה שלה ולכן היא לא זכאית לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו על ידה, בהתאם לקבוע בתקנון שירות עובדי ההוראה ודין תביעתה להידחות.

בעניין זה מקובלת עלינו גם טענת המדינה לפיה גרסתה של התובעת בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם אישורי המחלה שהציגה המלמדים כי חלקם הוצאו בדיעבד (סעיף 44 בסיכומי הנתבעת).

לאחר שבחנו טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל- התביעה נדחית.

בהתאם לתלוש שכר אחרון של התובעת: עם סיום העסקתה שולם לתובעת מענק פרישה בסך 13,492 ₪ (להלן: מענק הפרישה) ומענק בגין אי ניצול ימי מחלה בסך 6,808 ₪ (להלן: מענק מחלה), אשר מסתכמים יחד לסך של 20,300 ₪; וכן לתובעת בוצעו נכויים והפרשות לתגמולים ופיצויים למקפת (ר' נספח ד' לכתב הגנה).

מאחר שעובדי הנתבעת, לרבות התובעת, מועסקים באמצעות הסכמים קבוציים מיוחדים, מכוחם בוטחו עובדי הנתבעת בביטוח פנסיוני עשרות שנים לפני כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, הרי שההוראות בצו ההרחבה בענף רשתות המזון לעניין ביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורים אינן חלות עליהם.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת בהקשר זה. עיון בצו ההרחבה בענף שיווק המזון מעלה כי שיעור הפקדות המעסיק לביטוח הפנסיוני לפיו עומד על 12% מהשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים על פי דין, מתוכם 6% על חשבון תגמולים ו- 6% על חשבון פיצויים.

בנסיבות אלה של פרישה לגמלאות אגב הסדר ביטוח פנסיוני מלא בגין כל תקופת עבודתה, לרבות מענק פרישה ותשלום פיצוי בגין דמי מחלה שלא נוצלו, לא שוכנענו כי יש לסווג את סיום העסקתה של התובעת כפיטורים המקנים השלמת פיצויי פיטורים, בהתאם להלכה הפסוקה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

הגם שעולה מחומר הראיות ובכלל זה מעדות התובעת עצמה כי הבנק עודד באופן עיקבי את התובעת לצאת לפרישה מוקדמת על רקע צעדי ייעול וארגון וכפי שצוין גם במכתב סיום ההעסקה (ר' ע' 12 שו' 2-6 לתמליל ישיבת ההוכחות), הנני מבכרת את גרסת התובעת לפיה השפעת הנכות בתחום הגסטרו עליה שבאה לידי ביטוי בעיקר בעלייה בתכיפות ההתפנויות לשירותים, כמו גם זו האורתופדית שבאה לידי ביטוי בהחרפה בכאבי הצואר (ר' ע' 15 שו' 14-19 לתמליל ישיבת ההוכחות) כמו גם ההשפעה של הקף המשרה החלקית על מעמדה של התובעת ותדמיתה (ר' ע' 11 שו' 36-39 וע' 12 שו' 8-16 לפרו') – הם שהאיצו את ההחלטה להסכים לפרישה מוקדמת.

עיון במסמך הרלוואנטי בו פורטו ניצולי ימי המחלה בפועל ומשמעות שיעור ניצול זה כפי שנערך על-ידי הבנק ביום 21/6/21 (נכלל במסגרת ת/4), מעלה כי התובעת קבלה בגמר החשבון סך של 31,536 ₪ כמענק בגין אי ניצול ימי מחלה וזאת לפנים משורת הדין (ר' סעיף ו' למסמך האמור).כן, עולה מהמסמך האמור כי באם התובעת לא הייתה מנצלת את ימי המחלה שאותם ניצלה בפועל (לאחר התאונה) היא הייתה זכאית לסך של 38,418 ₪ (נוכח זאת שניצול ימי המחלה ערב התאונה לא עלה על שיעור ניצול של 35%).

טרם סיום ועל מנת שלא תיוותר סוגיה שלא הוכרעה (ובזיקה להחלטתי מיום 20/6/21 והאמור בסעיף 4 לסיכומי התובעת), אבהיר כי לא מצאתי להעתר לבקשת התובעת מיום 9/5/21 למינוי מומחה תעסוקתי.

...

בתוך כך, לא שוכנעתי בטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה לא הייתה הצדקה שהתובעת לא תשוב לעבודתה במשרה מלאה (לאחר שני הניתוחים) כמו גם העדר ההצדקה לפניה לרופאים השונים בקשר עם תעודות אי הכושר משיקולים שנטען כי היו קשורים למצבה.

לאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות הרלוונטי לראש נזק זה ובכלל זה באסמכתאות שצורפו במסגרת ת/5 ושאת מרביתן מצאתי רלוונטיות לנוכח אופי הפגיעה והצורך בטיפולים בעלי אופי שיקומי בהקשר הנכויות (ר' גם עדותה של התובעת בע' 13 שו' 26-27 לתמליל ישיבת ההוכחות) וכן לאחר שנתתי דעתי לסבירות לקיומן של הוצאות על רקע הטיפולים וההוצאות להם נזקקה התובעת בעקבות חלק מנכויותיה (ובמהלך תקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה) ושלא נשתמרו כלל האסמכתאות להוצאתן בפועל, הנני מוצאת לפסוק לתובעת סך גלובאלי (לעבר בלבד) אשר יעמוד על-סך 9,500 ₪.

טרם סיום ועל מנת שלא תיוותר סוגיה שלא הוכרעה (ובזיקה להחלטתי מיום 20/6/21 והאמור בסעיף 4 לסיכומי התובעת), אבהיר כי לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת מיום 9/5/21 למינוי מומחה תעסוקתי.

במקרה דנן, מצאתי שבסופו של יום עלה בידיי על-פי התשתית שהונחה בפניי, להעריך את המגבלה התפקודית והפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת על סמך תשתית זו. סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 211,448 ₪.

פצויי פיטורים ותגמולי פרישה מוקדמת 56.1 כל עובדי החברה הקבועים בדור א' אשר עבודתם תופסק על ידי החברה, זכאים לפיצויים מוגדלים או לתגמולי פרישה מוקדמת לפי הגיל, כמצוין בסעיפים 56.4-56.5 להלן, כולל קבלת מענק אי ניצול ימי מחלה.

44.3 כך או כך, אנו לא נדרשים להכריע בעיניין נפקותו של זיכרון הדברים ושאלת בטלותו, זאת הן מאחר שבחודש יוני 2018 זיכרון הדברים טרם בא לעולם, והן מאחר שבאותה נקודת זמן שבו נחתם (אוקטובר 2018), התובעת המשיכה לעבוד כרגיל כבר מספר חודשים כך שאין כל נפקות לזיכרון הדברים על זכויותיה; וממילא אין כל רלוואנטיות לשאלה האם פרטי זיכרון הדברים נימסר לה בזמן אמת אם לאו (ע' 14 ש' 13-19, ש' 27-30), עת באותה נקודת זמן דבר סיום העסקתה לא היה עוד על הפרק.

...

במקרה דנא לא נתבע סעד מכוחו של חוק היסוד הנזכר ולפיכך דין התביעה בעניין חוק הגנת הפרטיות להידחות על הסף.

דא עקא, החברה לא פגעה בפרטיותה של התובעת כלל ועיקר ולא מצאנו כי זו נהגה בחוסר תום לב כלפיה.

סוף דבר אשר על כן, דין התביעה להידחות על כל סעדיה.