אי מתן 45 דקות הפסקה לעובד במשך יום עבודה שעלה על 6 שעות

התובעת עותרת למתן צו הצהרתי שיורה למדינה לבטל את דו"ח מבחן התצפית שנערך על ידי המפקחת, הגב' דברת עיני ביום 21.3.2018 ולקבוע כי ייערך לה מבחן תצפית חלופי על ידי גורם חצוני ואובייקטיבי ממחוז אחר והכל על מנת שדו"ח התצפית נשוא הליך זה לא יובא בחשבון בעת קבלת ההחלטה על הקביעות בעיניינה.

בבקשה הזמנית טענה התובעת בלשונה כי מנהלת בית הספר "עופר", בו עבדה באותה עת, עשתה יד אחת עם המפקחת עיני, על מנת להכשיל אותה בשל הפלייה מחמת גיל והעדפת מורות צעירות, משיקולים פוליטיים ומשיקולים אישיים.

לקראת תום שנת הלימודים ביום 15.4.2017 קיבלה התובעת מכתב הפסקת עבודה בהתאם לסעיף ד (1.1) לנוהל שיבוץ עובדי הוראה בעבודה ובקביעות.

הגב' עיני ערכה תצפית בשיעור של התובעת במשך כ – 30 דקות[footnoteRef:1] וכתבה דו"ח ספרותי פדגוגי.

] [2: לטענת התובעת כאמור בס' 28 לתצהירה, השיחה ערכה כ – 45 דקות.

במוקדים לחזוק צוינו העידר הכרות מעמיקה עם התלמידים וצרכיהם כגון אחת התלמידות שהתקשתה לווסת את המוסיקה שהושמעה בכיתה; הצורך בהפעלת התלמידים כאמור במערך השעור; אי הקפדה על אתיקה מקצועית ביחסים עם עמיתים לעבודה –הטלת אחריות בנושאים שעלו בתצפית על אנשי צוות אחרים כגון הסייעת ומחנכת הכיתה;המשאבים ותהליכי ההוראה לא הותאמו לנושא הנלמד ולצרכי התלמידים; שימוש בשפה שגויה כגון בשם המספר על פי זכר/נקבה; אופן ניהול השעור מבחינת המבנה, אמצעי הלימוד, ניצול זמן השעור, אופן המעבר בתוך הכיתה, העידר הפעלה של הסייעת, אופן התיקשורת עם התלמידים לרבות אופן המשוב .

תצפית נוספת שהייתה אמורה להערך על ידי גב' אורנה קונקול מפקחת ממחוז צפון (מחוז אחר) לא היתקיימה עקב מצב רפואי של התובעת ביום שיועד לבצוע התצפית[footnoteRef:6].

לנוהל ועל כן לא ניתן לייחס לתצפית הנ"ל משמעות בתהליך הערכת התובעת לקראת קביעות ובפרט משעה שהדו"ח של הגב' לב לא תועד ולא מצוי בתיק האישי של התובעת[footnoteRef:12].

...

כך גם, לא מצאנו שהגב' עיני התנכלה לתובעת על רקע ההליך המשפטי שהיא ניהלה בנוגע להפחתת היקף המשרה.

לא מצאנו כי במקרה זה קיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בדו"ח הספרותי שנערך על ידי הגב' עיני ביום 12.3.2018 ולא מצאנו הצדקה להוציא את הדו"ח מהתיק.

] על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לעניין דמי חגים, טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע תשלום בשיעור של 150% לכל שעת עבודה שעבד בימי החג והכל כמפורט בתלושי השכר.

החישוב מבוסס על נתונים של חלוקת שעות העבודה הזהים בדיוק לנתוני התובע כפי שהציג בכתב התביעה המתוקן, אשר לא כולל תוספת של 1.88 ₪ ותוספת של 4.75 ₪ לרכיב תעריף שעת עבודה לחישוב השעות הנוספות ובנכוי של 45 דקות הפסקה.

אילו היתה נכונה טענת הנתבעת כי המדובר ברכיב פנסיה, היה ניתן לראות אחידות בתלושי השכר לפי הפרשות של 12% או 6%, אולם במשך 7 חודשים ההפרשות הגיעו לתוצאה של יותר מ-20%, כמפורט בטבלה לעיל.

משעלה כי עדות מנכ"ל הנתבעת אינה קוהרנטית ואינה משקפת נאמנה את המציאות והוא התבקש להסביר את חוסר ההתאמה בין גירסתו לבין הנתונים שבתלושי השכר, טען כי מדובר בטעות של מנהלת החשבונות, שכאמור לא הוזמנה לעדות (פרוטוקול בעיניין גויטום מיום 23.9.19, עמ' 20, ש' 1-32; עמ' 21, ש' 12-14).

המנכ"ל גם לא ידע להשיב כיצד ההפרשה לפנסיה בחודש נובמבר 2016, על כל התלוש, מביאה לתוצאה של 7% הפרשה: "ש. אם אתה מעיד בביטחון שמפרישים בנתבעת פנסיה על כל התלוש, אז למה בחודש נובמבר 16 על תלוש של 10,500 ₪ מפרישים 776, רק 7%?

המנכ"ל הודיע לתובע שלא ניתן להמשיך להעסיקו בנתבעת, ורק לאחר שיסדיר את אישור שהייתו בישראל ורשיון העבודה, יוכל לחזור לעבודתו.

...

תחשיב התובע שצורף לכתב התביעה המתוקן, לא נסתר, ומצאנו לקבל התחשיב ולפיו קיימים הפרשי שכר בסכום של 24,134 ₪.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת מתקבלת ברכיבים הבאים: א. הפרשות לפיצויים בסך 5,456 ₪.

נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בפני בית הדין תביעת התובעים, אשר סייעו במפעל שחיטה ועדיין עובדים , בעבודות סיוע לאחר שחיטה ובנקיון, כל אחד בגין זכויותיו הנטענות לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ,דמי הבראה, שעות נוספות, הפרישי שכר, חלף דמי חגים, פדיון חופשה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ,פיצוי בגין פגיעה בזכות הטיעון, פיצוי לא ממוני בגין העסקה פוגענית ולפיצויי פיטורים לתקופה עד 2016 אצל הנתבעת 1.

במידה ולא נערך לו שימוע האם נפגעה זכותו לטיעון? והאם מגיע לו פיצוי בגין העדר שימוע לפני העברתו מנתבעת 1 לנתבעת 2? האם נתנה התחייבות בכתב לתובע על שמירת זכויותיו בזמן העברתו ללא ידיעתו מנתבעת 1 לנתבעת2 ? האם התובע זכאי לפצוי לא ממנוי בשל העסקה פוגענית? הכרעת הדין זמני הפסקות התובעים טענו כי קיבלו 15 דקות הפסקת בוקר שלא נוכתה משכרם, ואילו הפסקת הצהריים בשעה 15:00 למשך חצי שעה שכללה זמן תפילה נוכתה משכרם.

בכך הודה התובע הלכה למעשה שקבל למעלה מ45 דק' הפסקה ביום, והייתה באורך של כשעה.

כפי שעלה מחקירתו, החלפת כמות משמעותית של עובדים בנתבעת תוך המשכיות העבודה היא עניין מורכב אשר מיתנהל בצורה מבוקרת במשך זמן רב. היותו של העד מוסלמי שמתפלל אף הוא מחזקת את המודעות שלו לצרכיהם הדתיים של התובעים שמצריך הפסקות שונות במהלך היום לצורך תפילה.

סוף דבר חישובי התובעים לא הוכחו ולקו בחסר, יחד עם זאת והגם שהיו על דרך האומדנא, מתוך המידע שבפנינו דלינו את זכויותיהם הכספיות ככל שהתאפשר, בחלק מהרכיבים לא התאפשר .יודגש כי על פי הפסיקה , היה על התובעים לעשות כן. זאת בין היתר נוכח החלטה מיום 6 למאי 2021 לפיה: התובע 1 החל לעבוד באפריל 2004.

...

תביעת התובעים לפיצויי בגין עגמת נפש ותנאי העסקה פוגעניים נדחית.

התביעות לפיצוי בגין העדר הודעה על החלפת מעסיקים, פגיעה בזכות הטיעון ופיצויי פיטורים בגין העסקה בנתבעת 1 נדחות.

לאחר ששקלנו את שאלת ההוצאות ושכ"ט בהליך זה , נוכח הפער בסכומי התביעה לתוצאה, זניחת חלק מהטענות ומהלך ההליך ,מצאנו כי הנתבעת תשלם שכ"ט ב"כ התובעים בסך 4000 ₪.

בסיום ישיבת ההוכחות, קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומים ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 10/3/23 וסיכומי הנתבעת ביום 18/4/23), הבשיל התיק למתן פסק דין ולכן ניתן זה כעת.

להלן העובדות הרלוואנטיות כפי שעלו מחומר הראיות: התובע, יליד 1956, הועסק בשירות הנתבעת החל מיום 5/10/97 ועד ליום 31/1/20 בתפקיד סגן מנהל ורכז חינוך ומשק.

פלוגתות בהן עלינו להכריע: א. האם ניתנה לתובע הודעה לעובד? האם התובע זכאי לתשלום הפרשים עבור עבודה בשעות נוספות ושעות שבת? ג. האם התובע זכאי לתשלום הפרישי דמי חופשה שנתית? ד. האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? ה. האם התובע זכאי לתשלום דמי חגים? ו. האם התובע זכאי להשבה של נכויים שבוצעו שלא כדין משכרו? ז. האם התובע זכאי לפצוי בגין הפרת סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר? האם זכאית הנתבעת לקזז הפרישי דמי הבראה ששולמו, כך לטענתה, ביתר? האם ניתנה לתובע הודעה לעובד? לטענת התובע, לא ניתנה לו הודעה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה.

התובע לא עבד בהקף של 273 שעות חודשיות, זאת כפי שניתן לראות בדוחות הנוכחות, וממילא יש לנכות מסך השעות הפסקה יומית בת 45 דקות.

סעיף קטן 6 לחוק הגנת השכר קובע כי ניתן לקזז: "חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה." כאשר לגבי סעיף זה נקבע בפסיקה כי על החוב להיות וודאי ובסכום קצוב ומוכח, "שהרי לא יעלה על הדעת כי אפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו".(דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כח, 241).

על מנת לסבר את האוזן להלן מקבץ דוגמאות - חודש מספר שעות עבודה לפי התלוש מספר שעות עבודה לפי דוח הנוכחות 9/19 242 247 4/19 242 271 7/18 163.9 260 4/18 228 236 11/17 246 290 8/17 186 281 9/16 186 197 8/16 186 268 על כן, מקום בו תלוש השכר אינו משקף נאמנה את הקף השעות שבוצע, חזקה עליו כי הוא מטעה את העובד ומקשה על מעקב ומיצוי זכויות בזמן.

...

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בשים לב לכך שרכיבים שהתקבלו עומדים על כעשירית מסכום התביעה, אשר עמדה כזכור על סכום של קרוב למילון ₪, וכן בשים לב לאופן ניהול התובענה, על ידי התובע, לרבות תביעה של רכיבים המתייחסים לתקופה שהתיישנה וכן תביעה על רכיבים ששולמו תוך בקשה לייחס את התשלום לתקופה שהתיישנה (כאשר מרכיבים אלו חזר בו התובע רק בסיכומיו), החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנקודה זו נציין כי סברנו כי היה מקום לחייב את התובע לשלם סכומים יותר משפסקנו, בהתחשב בעובדה שהנתבעת נדרשה להתמודד עם תביעה בסדר גודל של כ - מיליון ₪ (על כל המשתמע מכך), אך בסופו של דבר החלטנו, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע, לחייבו רק שקבענו לעיל.

עוד נציין כי במקום שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים שפסקנו לחובתו, יכולה היא להפחית סכומים אלו מהסכומים בהם חייבנו אותה, כך שתשלם לתובע 20,000 ₪ פחות והוא לא ישלם לה דבר.

הנתבעת טוענת כי בכל אחת מהעצירות בנהיגה התובע התלווה לקבוצה לאכול או לחנויות מזכרות, כדי לקבל את הטיפים מהמסעדות או החנויות, אך התובע הבהיר כי דבר זה לא יכול היה להתרחש בכל הפסקה לאורך היום: "אז יוצאים בבוקר מהמלון, נוסעים לכנסייה, הם יורדים לכנסייה, מתפללים, מבקרים, מצלמים, עניינים, עולים לאוטובוס. עוד פעם, נוסע כמה דקות, 10 דקות, רבע שעה, יורדים לעוד כנסייה. כל היום זה UP&DOWN, כל היום עולים יורדים, עולים יורדים. וזה נכון שזה נסיעות קצרות כי זה הכל בכינרת, 1 קרוב לשני, הכנסיות קרובות. כפר נחום, זה צפון, זה אצלי רשום שזה הייתי בצפון. אז זה כל היום עולים יורדים".[footnoteRef:33] [33: עמ' 17 ש' 27-33.

נציין כי הנתבעת לא טענה כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו של התובע ולכן יש להחיל את החריג הקבוע בסעיף 30(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

באופן דומה, כאשר התבקש להתייחס לנסיעה ביום 17.3.16, אישר התובע כי לעיתים בזמן העצירה הוא נמצא עם התיירים במסעדה או קפיטריה: "אני הולך, כן. מזמינים אותי לקפה. נותנים לי קפה, למה שאני לא אלך?".[footnoteRef:40] הלכה למעשה, עלה מעדותו של התובע כי אינו יכול לשלול את האפשרות כי הפסקות ממושכות בנהיגה לקראת סוף היום מלמדות על זמן מנוחה במלון: "האמת אני לא זוכר גברתי. אם זה היה המתנה במלון או לא במלון. אני באמת לא זוכר אבל...".[footnoteRef:41] במובן זה, עדותו של התובע והטכוגרפים בהצלבה ליומניו של התובע עומדים בסתירה לטענתו בתצהיר כי רשם ביומן את סיום העבודה מהרגע שהגיע למלון, שכן כפי שעלה מדבריו סיום העבודה ביומן הוא בתום הנהיגה האחרונה ביום, כאשר יתכן ויהיו עוד קודם לכן מספר שעות של מנוחה במלון.

] מכל האמור עולה כי חלק מההפסקות בנהיגה במהלך היום הנן הפסקות אשר עונות להגדרת סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולכן הנתבעת היתה צריכה בזמן אמת להבחין בין שעות בהן התובע היה פנוי לענייניו בהפסקות שניתנו לו לבין שעות בהן לא היה חופשי לעשות לעצמו.

בנסיבות המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי עניינו של התובע בא בגדר המצב השני שנקבע בפסק הדין, שכן ניתן לקבוע פוזיטיבית שהתובע עבד בשעות נוספות (והדבר אף עולה במפורש מתלושי השכר שהונפקו לתובע), אך לא ניתן לקבוע את הקף השעות המדויק בשל העידר עריכת רישום על ידי הנתבעת לעניין שעות העבודה להבדיל משעות הפסקה.

סעיף 17(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי כאשר "הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן: (1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל." מעדותו של מר ליבוביץ עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע כאשר עבד בימי שבת בתיירות את התוספת האמורה:[footnoteRef:45] [45: עמ' 42 ש' 33-39, עמ' 43 ש' 1.

...

על כן, טענת התובע להפרשים בגין דמי חופשה דינה להידחות.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 73,205 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה, החל מיום 15.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין ההוצאות, שקלנו את העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה וכן את הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו לעיל, ובהתאם לכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחר יתווספו לסכומים הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.