אי מתן פיצוי בגין היעדרות בשל עבודות שירות

נוכח האמור, תובע התובע מהנתבעת פיצויים פיטורים, פצויי הלנת פצויי פיטורים, יתרת דמי הבראה, ימי חופשה, הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים וכן פיצויים לדוגמא.

באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע טענה הנתבעת, כי נוכח העדרות התובע מעבודתו, היא נאלצה לסיים את העסקתו ולהביא מנהל בעל רישיון מתאים אחר במקומו.

שנית, מחקירתו הנגדית של מר אטיאס נציג הנתבעת ניתן להתרשם כי התובע לא זנח את עבודתו, אלא כי העסקתו של התובע משנת 2017 ואילך התאפיינה מלכתחילה במתן שירותי פקוח, מבלי שהתובע נידרש על ידי הנתבעת להגיע בפועל לשם כך למוסך.

...

בנסיבות אלה, ומאחר שרכיב תביעה זה לא הוכח, התביעה לתשלום עבור ימי החופשה נדחית.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 13,333 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.

לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה לקבלת סכום של 6,505 ש"ח שנוכה משכרו האחרון בטענה לפיה נטל ללא רשות פחי אלומיניום בשווי הסכום שנוכה מהשכר ולתשלום גמול שעות נוספות בסכום של 5,464 ש"ח. לאחר שמיעת עדותם של המשיב ושל מנהל התפעול של המבקשת קיבל בית הדין האיזורי את התביעה וחייב את המבקשת לשלם לידי המשיב את מלוא הסכומים שנתבעו וכן הוצאות משפט בסכום של 3,000 ש"ח. טענת המבקשת לפיה יש לחייב את המשיב בפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחתה.

במוקד בקשת רשות העירעור עומדת טענה בדבר היתנהלותו הדיונית של בית הדין האיזורי, אשר נימנע מלהפסיק את הדיון בהתאם להוראות סעיף 31(ה) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה) עקב העדרותו מהדיון של מר מוריס מרציאנו, הבעלים של המבקשת מפאת מצבו הבריאותי המורכב אותה עת. לטענת המבקשת "שעה שראה בית הדין כי העד המרכזי, העד הרלוואנטי ביותר אינו מצוי באולם בית הדין – שומה היה עליו להביא להפסקת הדיון בתיק ולקבוע מועד נוסף לשמיעת עדי הנתבעת / המבקשת, והדבר מקבל משנה תוקף שעה שביה"ד קמא ביסס את פסה"ד על אי העדתו של מרציאנו". לגוף החיובים בפסק הדין טענה המבקשת כי המשיב הסכים לתשלום שכר כולל, קיבל גמול עבור עבודה בשעות נוספות וכי הנכוי מהשכר אינו ניכוי בעלמא ובוצע כנגד חשבונית מס. עוד נטען כי לא היה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות משפט בכלל ובשיעורן המופרז בפרט בגין תביעה בכתב יד ובנסיבות בהן המשיב לא עתר לתשלום הוצאות בסיכומיו.

בשולי הדברים יוער, כי עניינו של סעיף 31(ה) לחוק בית הדין לעבודה אינו בדחיית דיון מנימוקים כאלה או אחרים אלא בהעברת הדיון ל"תובענה בדרך הרגילה" בנסיבות המפורטת בסעיף (השוו: בר"ע (ארצי) 31555-04-17 א. אפיקים שירותי ניהול בע"מ – KIDANE.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת פסק הדין, בקשת רשות הערעור וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא תגובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

צו ההרחבה בענף הניקיון מגדיר "עובד" כ"כל עובד המועסק ע"י חברה בעבודת ניקיון ו/או תיחזוקה, ובכלל זה עובד חודשי ועובד בשכר, בין אם מועסק במשרה מלאה ובין אם מועסק במשרה חלקית, לרבות אם אינה מבוצעת בחצרי מזמין השרות.

נסיבות סיום העבודה, זכאות התובע לשכר חודש 9/18, דמי מחלה, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש לטענת התובע הוא נפגע ברגלו במהלך עבודתו ביום 25.9.18 ונעדר בשל מחלה בין התאריכים 26.9.18 – 11.10.18.

התובע זכאי לפצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים בגין 13.5 ימים * 360 ₪ ובסך 4,860.

...

בנסיבות אלה אנו קובעים שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע שלא קיבל את המסמך.

על יסוד האמור אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים את זכאות התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לסכום הנתבע בסך 10,000 ₪, סכום הנמוך מזה שניתן היה לתבוע בהתאם להוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שיומצא לידיה פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: א. כפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר סך 3,000 ₪; ב. בגין פדיון חופשה שנתית סך 3,240 ₪; ג. כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 5,000 ₪; ד. בגין הודעה מוקדמת סך 4,050 ₪; ה. בגין דמי מחלה סך 4,200 ₪; ו. בגין שכר חודש 9/18 סך 7,362 ₪; ז. כפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד סך 3,500 ₪; ח. כגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 10,000 ₪.

תקופת היעדרות עקב מחלה, שירות מילואים ותאונת עבודה לא תנוכה ממענק החג.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪.

...

סיכומו של דבר, לאור עיסוקה של הנתבעת, הודאת מר דלח בעדותו בדבר תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי, כאשר טענת התובעת אושרה הלכה למעשה, שוכנענו כי ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס וכן צווי ההרחבה מכוחו חלים על יחסי הצדדים.

משטענה הנתבעת להתיישנות במסגרת כתב ההגנה וכן לא זנחה טענתה זו בסיכומיה, אין בידינו להעניק לתובעת סעד בגין רכיב זה. על כן, דין בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין גמול שעות נוספות בסך של 1,224 ₪.

ביום 27.7.2020 הגישה התובעת כתב תביעה נגד הנתבעת, בו עתרה לתשלום שעות עבודה בחסר; פיצוי על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 בגין אי מתן מנוחה שבועית/ מנוחת פיצוי; הוצאות נסיעה; פיצויים פיטורים; פיצוי בגין אי מסירת הסכם העסקה; פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר שאינם תקינים ופצוי בגין הפרת חוקי מגן ועוגמת נפש.

כאשר התובעת הייתה מסכימה לבקשה של מר חכימי היא הייתה משנה בכתב יד את סידור העבודה המודפס והייתה רושמת את שמה במקום העובד שנעדר מהמשמרת ואותו החליפה (סעיפים 33-32 בתצהיר).

כמו כן יש להורות על דחיית התביעה ברכיב זה, על פי נפסק בדב"ע לז/ 2 – 4 האירגון הארצי של עובדי התעשייה האוירית – התעשייה האוירית בע"מ, פד"ע ח' 459, 469 וכן בעס"ק (עבודה ארצי) 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - איגוד ערים איזור חיפה שרותי כבאות (נבו 20.11.2002), שם נקבע כי אין מקום למתן פיצוי כספי, במקרה בו עובד לא קיבל מנוחת פיצוי מהטעם ש"בכך יש כדי להגשים את תכלית החוק, הבאה להבטיח לעובד ימי מנוחה בפועל.

לאור מסקנתי לעיל לפיה שכרה של התובעת שולם על פי דוחות הנוכחות שהפיקה הנתבעת ותביעתה לתשלום הפרישי שכרה נדחתה, הרי שיש לדחות גם התביעה ברכיב זה. אף אם הייתי מגיע למסקנה לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת הפרישי שכר בגין העבודה בשעות נוספות, עדיין לא היה מקום לפסיקת פיצוי בגין מסירת תלושי שכר שאינם תקינים.

...

כמו כן, איני מקבל טענת הקיזוז ביחס לשלילת ההודעה המוקדמת של התובעת.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

למרות דחיית התביעה היה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, לאור התנהלות הנתבעת כמפורט בסעיף 50 לעיל – החלטתי שכל צד ישא בהוצאותיו.