אי מתן מעצר בית בשל הפרת תנאי שחרור

ההחלטה על שיחרור המשיב למעצר בית חלקי, לא ניתנה במעמד הערבים, ולא הוסברו להם התנאים החדשים - ביטול המעצר ושיחרור המשיב למעצר בית חלקי - ומכאן שאין נפקות לכתב הערבות עליו חתמו בחודש פברואר, והיה צריך להזהירם מחדש.

בבש"פ 10316-08 יניב גולן נ' מדינת ישראל (מיום 15.12.08), אליו הפנה הסניגור, ציין בית המשפט שמהפסיקה לא עולה שבתי המשפט עשו שימוש בסמכותם על פי סעיף 51 לחוק המעצרים רק כאשר הוגש כתב אישום בגין הפרת תנאי השיחרור, ולפיכך, בית המשפט שם לא ראה פסול בדבר חילוט ההפקדה וההתחייבות העצמית שם. יצוין שבבשפ 1030-94, אליו הפנה הסניגור, אין כדי להשליך על ענייננו שכן שם צוין שכתב הערובה של צד ג' לא כלל את התנאי שלפיו הנאשם יתייצב לנשיאת העונש שהוטל עליו, והיה בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לחיובו בתשלום דמי הערבות בשל אי התייצבות הנאשם לריצוי עונשו.

...

בנסיבות אלה אני סבורה שאי היענות לבקשה תפגע בתכלית ההרתעתית שביסוד חילוט הערבות.

אין בידי לקבל את טענת הסנגור שאין לראות בכך שהמפקחים ישנו משום הפרת התחייבותיהם לפקח על המשיב, ואין לצפות שלא ישנו.

בהינתן האמור, אני מורה על חילוט חלקי של כל אחת מהערבויות, עליה חתמו המפקחים סלמן זיד וסיואר זיד, להבטחת תנאי השחרור של המשיב, כך שמכל אחת מהערבויות עליהן חתמו יחולט סך של 7,000 ₪.

טרם סיום יוער שטענת הסנגור שהמשיב עדיין לא הורשע בגין הפרת תנאי השחרור, ועל כן אין לחלט את הערבויות, נדחית.

לפני בקשה לעיון מחדש בתנאי שיחרורו של המשיב, כמו גם לחילוט ערבויות, נוכח הפרת תנאי השיחרור שנקבעו ביום 19.7.2020, בזיקה לכתב אישום שהוגש כנגדו, שעניינו עבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק וריבוי עבירות איומים.

כאשר קרוביו ומשפחתו אינם מוכנים לערוב למשיב, האם ניתן לקחת את הסיכון בשחרורו בשנית, בתנאים מקלים יותר מהתנאים שנקבעו לפני תקופה קצרה, וכאשר, לבקשתו, שירות המבחן טרם נידרש לעניינו? שקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומרי החקירה; לאחר שקילה כאמור, אני סבורה כי לא ניתן להעתר לבקשת ההגנה, וקיימת חשיבות ממשית בשימור דרישת הפיקוח במלואה.

חלופת המעצר על בית המשפט, תמיד, להדרש לשאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר "בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, תשנ"ו-1996).

מכל האמור לעיל, ועל רקע החלטות קודמות שנתנו, ופורטו לעיל, איני סבורה כי ניתן להורות על שיחרורו של המשיב, מבלי שיעמוד לצדו אדם שיפקח על הלכותיו, אדם המודע לגורמי הסיכון ויוכל להציב לו גבולות מתאימים, או למצער, יידע מידית את גורמי האכיפה על כל הפרה של תנאי מתנאי השיחרור.

...

לא ניתן להימנע אפוא מהמסקנה כי קיים סיכון ממשי שישוב על התנהלות זו. לא למיותר לציין, כי הליך שיפוטי, שהסתיים לא לפני זמן רב, לא הוביל להרתעתו; גם קיומו של מאסר מותנה לא פעל פעולתו.

מכל האמור לעיל, ועל רקע החלטות קודמות שנתנו, ופורטו לעיל, איני סבורה כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב, מבלי שיעמוד לצידו אדם שיפקח על הלכותיו, אדם המודע לגורמי הסיכון ויוכל להציב לו גבולות מתאימים, או למצער, יידע מידית את גורמי האכיפה על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

  עוד ציינתי כי "לא ניתן להיתעלם ממסקנות שירות המבחן והמלצותיו. שירות המבחן בחן לעומק את מצבו של המשיב לרבות עברו, מצבו המשפחתי והכלכלי והשתמש בכלים המקצועיים שבידו כדי לקבוע כי המשיב מתאים להליך שקומי, שיכול להתחיל כבר בשלב מוקדם זה של ההליך, בין אם בבית משפט קהילתי או באמצעות צו מבחן" ולכן, בסופו של דבר קבעתי "כי היה מקום לעצור את המשיב עד לתום ההליכים בעיניינו אולם מנגד, לאור המלצת שירות המבחן, מצאתי מקום להורות על מעצרו באיזוק ולא על מעצרו תחת סורג ובריח, יש מקום לפיקוח הדוק ואחראי במיוחד, יחד עם איזוק אלקטרוני והפקדת ערבון כספי". המבקש נעצר ביום 29.1.23 וביום 13.3.23, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הוחלט על מעצרו של המבקש באיזוק.

סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בבקשה לעיון חוזר, בית המשפט אינו דן מחדש בחלופת המעצר שנקבעה במקור, ובמקרה שלפני, ההחלטה שהורתה על מעצרו של המבקש באזוק, אלא בוחן האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה התגלו עובדות או נסיבות חדשות או שעבר פרק זמן ניכר, אשר יש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין האנטרס של המשיב לבין האנטרס הצבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השפוטי (בש"פ 7125/07 פלוני נגד מדינת ישראל; בש"פ 2/06 אייל זילברפרב נגד מדינת ישראל; ב"ש (נצרת) 389/10 יוסף בן נימר הייב נגד מדינת ישראל) וכן ראו מ"ת (עכו) 13809-06-21 מדינת ישראל נ' נג'אר(עצור/אסיר בפקוח), פורסמו במאגרים המשפטיים.

...

בסופו של דבר נקבע כי "בשים לב לעבירות החמורות המיוחסות לעורר ולמסוכנות הרבה הנשקפת ממנו כמפורט לעיל, לא נפל פגם בקביעה כי ארבעת החודשים שחלפו בין ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו לבין הגשת בקשתו לעיון חוזר אינם בבחינת "זמן ניכר" המצדיק עיון בתנאי המעצר.

" סבורני כי לאור פרק הזמן שקצר מאז מעצרו של המבקש ובשים לב למסוכנותו הגבוהה, אין מקום להעתר לבקשה במלואה.

לעניין הרחבת חלונות האיוורור, אני סבורה כי בשלב זה ניתן לאפשר למבקש חלונות יומיים בני שעתיים, מהשעה 17.00 עד השעה 19.00, זאת החל מיום 12.6.23.

דיון והכרעה בבקשה - חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996 קובע בסעיף 51(א): "שופט הדן בענינו של משוחרר בערובה, שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השיחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע." בית המשפט העליון קבע בע"פ 6978/09 פרנק מטודי נגד מדינת ישראל (להלן:פרשת מטודי) את הדברים הבאים: "חילוט הכספים במקרה של הפרת תנאים נועד לצורך שמירה על כוחו של מוסד חלופת המעצר. הבעתי בעבר את עמדתי העקרונית לפיה אין להפגין סלחנות רבה מדי למפרים של תנאי מעצר בית:

כמו כן, ניתן להיתחשב בגובה הערובה שנקבעה: לעיתים ייקבע פקדון משמעותי כתנאי לשיחרור, על מנת לאיין במידת האפשר את החששות הכרוכים בשחרור הנאשם (לדוגמה, על מנת שהנאשם לא יימלט מן הארץ, או לא ישבש הליכי משפט), בעוד שהחילוט מתבקש לאחר זמן ועקב הפרה מן הסוג שלא הביא להתממשות כל אותם חששות.

...

ביחס לשאלה של גובה החילוט (חילוט מלא או חלקי של סכום הערבות), אני מחליט לתת משקל מסויים למצבו הכלכלי הנוכחי של המשיב אשר שקוע בחובות כבדים בשל חוסר יכולתו לעבוד, וכן יינתן משקל לעובדה כי המדובר בהתנהגות המהווה הפרה ראשונה של תנאי השחרור, הגם שמדובר בהפרה בוטה וחמורה.

בנסיבות אלה אני מורה על חילוט של 10,000 ₪ מתוך סכום הערבות העצמית עליה התחייב המשיב בקולו, וקובע כי סכום זה ישולם למדינה על ידי המשיב תוך 90 יום מהיום ולא יהפוך לחוב נוסף של המשיב שיטופל על ידי המרכז לגביית קנסות בהתאם לחוק.

המבקש הוא אסיר המרצה, החל מיום 24.11.2020, עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים וכ-8 חודשים, בגין הרשעתו בבצוע עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראו ת"פ 653-12-20 מדינת ישראל נ' דגמש) ובטול שיחרור על תנאי עקב הפרת תנאי שיחרורו ממאסר קודם (ראו וש"ר 11091-06-20 דגמש (אסיר) נ' מדינת ישראל).

על פי הנטען בעתירה, ההחלטות בעניינינו התקבלו מבלי שניתנה לו זכות טיעון, ומבלי שסופק לו מענה מפורט ומבוסס ביחס לסיבות שהובילו אליהן, פרט לאמירה כללית מצד קצינת המודיעין בבית הסוהר לפיה הוא "עושה בעיות ב[מסגרת התעסוקתית]". לדברי המבקש, הנהלת בית הסוהר "מעשיהו" בו הוא ריצה את מאסרו באותה העת, ובפרט סגנית מפקד בית הסוהר, היתנכלו לו, וזאת על רקע חוסר שביעות רצון מעתירה שהגיש, שעניינה הקלת תנאי חופשותיו לצורך ביצוע טפולי שיניים באופן פרטי.

עוד טוען המבקש, כי יש להעתר לבקשתו לשלבו באגף שקומי ובמסגרת תעסוקתית, ומוסיף כי הועבר לבית המעצר בירושלים מבלי שנתן הסכמתו לכך.

...

עוד טוען המבקש, כי יש להיעתר לבקשתו לשלבו באגף שיקומי ובמסגרת תעסוקתית, ומוסיף כי הועבר לבית המעצר בירושלים מבלי שנתן הסכמתו לכך.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

במכלול האמור, אין הבקשה עומדת ברף הנדרש להתערבותה של ערכאה זו. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.