אי מתן חסיון למקור עיתונאי שהפך לעד תביעה

לא תיתקבל שום עדות שלא מפי המומחה לדבר או טענה שהייתה טעונה חוות דעת שבמומחיות והדברים נכונים בעיקר ביחס לסוגיית מקור השריפה, מוקד השריפה, התפתחותה וכיו"ב. כך גם לעניין הסתמכות על נתונים שהם במישור המשפטי נתונים מפי השמועה לרבות סרטונים, כתבות בעיתונות וכל נתון אחר שהועלה על ידי עדים שאינו במסגרת ידיעתם האישית ובכפוף לסוגיית המומחיות עליה כבר עמדתי.

מצאתי כי חלק ניכר מהשאלות שהופנו לה על ידי ב"כ התובעת היו לא רלבאנטיות להליך שבפניי ולא ניתן לגזור גזירה שווה מטיפוח גינה ציבורית או גן משחקים לנקיטת אמצעי זהירות ביחס לאש בשים לב למעמד המיוחד הנידרש על פי הדין וכיו"ב. הגם שרק בסיכומי הנתבעות 1, 2 הודגש נושא אי הבעלות וההחזקה בפועל בשטח הרי שהדברים עלו במידה כזו או אחרת גם בכתב ההגנה שהוגש ביחס לכתב התביעה המקורי ועדיין התובעת לא מצאה לנכון להוסיף - ולו מטעמי זהירות - את המועצה האזורית הרלבנטית במסגרת כתב התביעה המתוקן.

אזכיר כי מר שפירא צפה נזק עתידי למרעה בשנת 2014 בשים לב לשקום הנידרש לשטחים ואולם בשים לב למועד הגשת התביעה ומועד הגשת הראיות בתיק הייתה פתוחה בפני התובעת להגיש חוות דעת משלימה או נוספת ביחס לנזק זה שהפך מנזק עתידי ולנזק שכבר התגבש בעבר, אם התגבש - והיא לא עשתה כן. משכך לעניין הנזק העתידי למרעה לא מצאתי לקבל את עתירת התובעת.

...

הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבע 5 - נדחית ביחס לשני צדדי ג' הכלולים בה. לאחר ששקלתי בדבר וחרף התוצאה בהודעת צד ג' זו הרי שבשים לב להתנהלות הדיונית של הצדדים להודעת צד ג', לבירורה במסגרת ההליך העיקרי, ומכל הנימוקים שפורטו בגוף פסק הדין באשר להתנהלות נתבעים אלה (3-5) - אני מורה כי כל צד לאותה הודעה ישא בהוצאותיו.

לעניין הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבעת 3: הודעת צד ג' זו נדחית ביחס לכל הצדדים למעט חברת הביטוח הראל, שגם חויבה במסגרת התביעה העיקרית כנתבעת 4.

למען הסר ספק - כל יתר טענות ותביעות הצדדים בשלושת ההליכים - נדחות.

התביעה ניסתה אפוא לאבחן בסיכומיה את ענין ברגותי, ובהתאם טענה בסיכומיה כי: "במקרה דנן הנאשם פנה לאנשים מסוימים תוך היתקהלות חסויה לבצע התקשרויות לאנשים מסוימים תוך מתן מספרים מסוימים, פרסונאליים ובעתים ספציפיים. הקריאה היתה ממוקדת למשודל ובתוכן והמועד שנימסר לו מתי לבצע את העבירה". עוד נטען, במגמה לאבחן את ענין ברגותי - כי "במקרה דנן, אין מדובר בציבור אנונימי, עלום זהות, אקראי ורנדומלי. מדובר בקהל בני אדם מוגדר וספציפי שהנאשם ידע למנות את כמותו... אותו קהל, המטרידים אשר קיבלו את הקוד הסודי זיהו את הדובר כנאשם וגם ידעו כי הנאשם הוא שמנהל את הקו ומספק אותו אותו קוד סודי, ואילו מצד הנאשם, העידוד וההפצרה לבצע את גל השיחות המטרידות, בוצע כלפי אותו קהל ספציפי ומוגדר (שניתן לו הקוד) – של המתקשרים לקו". התביעה טענה כי ניתן לבצע עבירות שדול וקשירת קשר לבצוע עבירה גם ללא פגישה פיזית בין המעורבים, וזאת לנוכח "התפתחות הטכנולוגיה". ביחס לעבירת הקשר, טענה המאשימה כי: "אף אם לא היתה הכרות פרסונאלית בין הנאשם לבין כל אחד ואחד מהמנויים המתקשרים, הרי כעולה מחומר הראיות – היתה לכלל קבוצת המטרידים מטרה משותפת בלתי כשרה...". סיכומי ההגנה ההגנה עתרה בסיכומיה להורות על זיכויו של הנאשם.

עדויות המטרידים (המתקשרים) התביעה טענה, ביחס לכל המטרידים, כי הם "הגיעו למשפט במטרה אחת להגן על הנאשם, לא היה עד שלא היה זקוק לריענון או להגדרתו כעד עוין"; ובמקום אחר: "... ברור שהמטרידים העידו מטעם וברור שרצו לשוות מצג לפיו הנאשם ופועלו היו זניחים ניסו להסתיר ו/או לצמצם את גודל משקלו של הנאשם. דוקא מתוך ניסיונות אלה, נכון הוא לראות את מעמדו של הנאשם ביחס לאחרים. לדעת המאשימה – בדרך טבעית ומתוך פעולותיו מדרג עצמו במעמד מסוים ושונה מיתר המעורבים, בהקשר הזה לכל התשובות המתחמקות של המטרידים כאשר נישאלו על ידי בית המשפט מה מעמדו של הנאשם בעיניהם. לא בכדי מרבית המטרידים סיפרו בתחילת עדותם שהשיגו את המספר ממקור כזה או אחר ורק אחר רענון עד מסרו כי השיגו קו המאבק...". לאחר עיון בעדויותיהם של המטרידים, מצאתי כי לא ניתן לקבל את טענת התביעה דלעיל.

הנאשם הוסיף כי לאחר "פחות מחודש הקו הפך לקו שמאגד את הציבור, היה שיח בין אנשים שהיו מתחבאים ולא פחדו להזדהות ברחוב, סיפרו מה עברו. היו המון סיפורים. ובהמשך הקו הפך לכלי הצבורי החזק לשכנוע לעזור לעיתון למנויים, להביא עוד כוח, היה הסכמים לכל מיני חברות סחר...". אשר לפירסום המספרים בקוו, סיפר טריגר כי "לא זכור לי שבקו היה טלפונים של אנשים, כימעט ולא היה. יש טלפונים יותר מפורסמים". הנאשם אישר כי "היתה קריאה בקוו למחאה נגד העוול שניגרם לציבור", אולם שלל כי עודד אנשים להטריד, והוסיף: "... אמרנו בקוו תדברו בעדינות, אנחנו לא באים להציק למישהו. אנחנו רוצים להסביר את המצב...". ובהמשך: "... אמרנו יותר מפעם אחת שאין להיתקשר לפלוני יותר מפעם אחת..."; עם זאת הוסיף: "... אין מחלוקת שמחאה עניינה ליצור לחץ. למה אומרים לך להיתעלם מאנשים? אף אחד לא בא לפגישה קפה על קפה לשכנע אותו – הינה. רצינו לשכנע את המנכלים ואנשים הרלוואנטיים שיש כאן ציבור שלם שהוא מודר". בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם שוב, לשאלת התובע, כי הוא הקליד "מספרים" בקוו המאבק, כך: "... אכן, היה קו מאבק שגם אני הקלדתי בו מספרים. בהמשך הזמן הצטרפו עוד שהקלידו אבל בהתחלה זה היה אנוכי". בהמשך העיד הנאשם, בין היתר, כך: "ש. מי היה אחראי לספק קוד טלפוני כדי לאפשר למאזינים לשמוע את התוכן בקוו המאבק?

עדותו של פדר עדותו של פדר ביחס למועד ההטרדות כלפיו רק החלישה עוד יותר את המסכת הראייתית נגד טריגר ביחס לשידולם של המעורבים באישום זה. ניכר מעדותו של פדר כי היתקיימו, על פני הדברים, "מקורות דרבון" אחרים לבצוע ההטרדות כלפיו, והיו מתקשרים רבים, מעבר לזינגר, ויסנשטרן וריזי, אשר הטרידו אותו ואת ומשפחתו; כל זאת נוכח הפירסום של חברת טרה בעתון יתד נאמן, לאחר מועד מסוים (ימי שלישי, עת העתון מופץ בחינם).

...

תוכן המסגרת העובדתית 3 כתב האישום 3 המענה לכתב האישום 8 המשפט 10 סיכומי הצדדים 11 הקדמה - מסגרת הדיון – מה שעל התביעה להוכיח 16 הטרדה באמצעות מתקן בזק 16 קשירת קשר לביצוע הטרדה באמצעות מתקן בזק 17 שידול להטרדה באמצעות מתקן בזק 20 סיוע להטרדה באמצעות מתקן בזק 24 מסקנה משפטית מקדימה 27 דיון והכרעה 27 קביעות עובדתיות מקדימות 27 מאזיני קו המאבק – האם היו קבוצה מוגדרת אותה ניתן לשדל ועמה ניתן לקשור קשר? 27 עדויות המוטרדים (המתלוננים) 30 עדויות המטרידים (המתקשרים) 31 שיחות בנות שנייה אחת או שיחות "ל.ח" 33 האישומים 36 החלק הכללי של כתב האישום: הפילוג והמחלוקת בין יתד נאמן לבין הפלס, וחלקו של טריגר בקו המאבק 36 אישום 1 44 כתב האישום וטענות הצדדים 44 התביעה לא הוכיחה את מועד פרסום דברי העידוד להטריד את כץ בקו המאבק 46 הטעמים להטרדתו של כץ – סכסוך אישי ו"צינתוקים" 48 אליהו פישר 51 חיים זינגר 52 אליהו ריזי 52 ישראל דושינסקי 53 יהושע כהנא 54 יצחק שלמה גינסברג 58 יעקב אופנהיימר 60 אברהם יונגרייז 62 משה הרשלר 63 אלקנה ויסנשטרן 65 תוצאה 65 אישום 2 66 כתב האישום שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.

לאחר כל הדברים האלה, בכל זאת – ואולי גם נוכח התוצאה אליה הגעתי ממילא - לא שוכנעתי כי בקיומו של ההליך הפלילי דנא יש משום פגיעה "חריפה" בתחושת הצדק וההגינות באופן שמצדיק ביטולו של כתב האישום.

הגם ששוכנעתי כי היה על המשטרה לשקול להפעיל אמצעים מידתיים יותר בביצוע הצווים, לא התרשמתי כי פגיעה זו היתה ברמת החומרה הגבוהה ביותר, וכן התרשמתי שהיא לא השפיעה על יכולתו של הנאשם להתגונן.

] לאור האמור לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מכל המיוחס לו בכתב האישום.

לטענתן, הנזק נגרם "בסיטואציה שרק לנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו. נחלי הצפון, מקורות הכינרת ומקרקעין באיזור שמצויים באחריותה ובשליטתה המוחלטת של הנתבעת אשר בהתנהגותה ו/או מחדליה אחראית באופן ישיר לפרוץ מחלת העכברת וכפועל יוצא מכך – לקריסת עסקיהן של התובעות". מטעמים אלה אף טענו התובעות בכתב התביעה להיפוך נטל ההוכחה מכוח הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין שעניינו נזק שניגרם על ידי דבר מסוכן.

עולה, אם כן, כי אף אילו התכנית משנת 2012 הייתה מיושמת והיו מוצבים שקתות ואף אילו עדרי הבקר היו מורחקים כליל מאזורי הנחלים, לא היה בכך כדי למנוע את פרוץ המחלה, שמקורה שילוב של מספר גורמים: מספר שנים שחונות ברצף שהביאו להפחתת הזרימה בנחלים, טמפרטורות גבוהות והתפשטות המחלה בקרב חיות בר, ובעיקר חולדות וחזירי בר. על כן, לא ניתן לקבל את טענת התובעות בדבר קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין אי יישום התכנית משנת 2012 ובין התפשטות המחלה בשנת 2018 והנזק שניגרם להן כתוצאה מכך.

ההודעה הרשמית הראשונה של משרד הבריאות אודות חשד להתפרצות עכברת במקור מים ברמת הגולן פורסמה ביום 12.8.21 ובה נכתב כי "המשרד בודק ויעדכן" וכי "מומלץ שלא להכנס למקווי מים עומדים". למחרת, ביום 13.8.2018, יצאה לעיתונות הודעה נוספת מטעם משרד הבריאות במסגרתה נאמר בין היתר כי "משרד הבריאות מזהיר שלא לטבול בנחלים זכאי, יהודיה, משושים וזויתן עד להודעה חדשה". ביום השלישי להתפרצות המחלה, קרי ביום 14.8.2018, יצאה לעיתונות הודעה נוספת במסגרתה שב משרד הבריאות והזהיר "שלא לטבול בנחלים זכי, יהודיה משושים זויתן עד להודעה חדשה". בפירסום נוסף מיום 15.8.2018 נכתב שוב "משרד הבריאות מרגיע את הציבור וקורא לו להמשיך בשגרת הטיולים....". כן הורחבה ההמלצה שלא להכנס לנחלים נוספים: "הירדן באיזור פארק הירדן בלבד, שפך נחל דליות באיזור המג'רסה (בטיחה, בקעת בית ציידה) בלבד, נחל ג'ילבון". מנוסח ההודעה עולה כי ההמלצות ניתנו "לאחר היתייעצות עם כל גורמי המיקצוע הרלוואנטיים בתחום והרשויות המוסמכות". בהודעה נכתב עוד, כי "אין אינדיקאציה להדבקה באזורים אחרים בצפון. ניתן להמשיך ולטייל בשאר המקומות כבשגרה". כן ניתן בהודעה הסבר על המחלה ונאמר, בין היתר, כי רק מיעוט מהמקרים התסמינים הופכים להיות קשים ומסוכנים וכי לרוב, הנחשפים לחיידק לא יפתחו מחלה או שיפתחו מחלה קלה, וכי "מי שלא סבל מחום, אין צורך להבדק ואין צורך להכנס לפניקה". מקריאת תוכן הפרסומים הרישמיים שיצאו תחת ידו של משרד הבריאות לא עולה תמונה של מסע הפחדה ושל פרסומים כוללניים, כפי שטענו התובעות, אלא ההפך הוא הנכון.

...

משהגעתי למסקנה כי אין לייחס לנתבעת אחריות בנזיקין לנזקים שנגרמו לתובעות בעקבות התפרצות מחלת העכברת בקיץ 2018, אינני רואה צורך לדון בשאלת גובה הנזק.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 40,000 ₪.

אולם, יש לנקוט משנה זהירות בהחלת החוק על התבטאויות שונות ברשתות החברתיות, על מנת שלא תיפגע האפשרות להתבטא ברשת האנטרנט באופן חופשי, כפי שמוסבר ברע"א 19 /1239 הנ"ל (פסקות 36- 38): "... כך, יש לתת את הדעת לכך שרשתות חברתיות הפכו להיות זירה מרכזית של מידע ודעות, מעין "כיכר העיר" מודרנית.

כן ראו והשוו: עניין ארגון העיתונאים, בפיסקה 4 לפסק דיני).

(סעיפים 11-13 לתצהיר עדותו הראשית, סעיף 16 לכתב התביעה; פרוטוקול מיום 12.1.22 עמ' 15 שורות 8-12; פרוטוקול מיום 6.12.20 עמ' 2 שורות 4-6; פרוטוקול מיום 12.1.22 עמ' 14 שורות 28-31).

עוד העידה הנתבעת כי "עיקר המאמר עוסק בזה שהטרנסיות לא מזיעות נימצאות בפנים והגייז ללא חולצה נמצאים בחוץ. זה עיקר המאמר. אם אני צריכה לומר את זה במשפט אחד. אני גם ראיתי שכתוב שהחוקר מביע [כך במקור] כל יום שישי כל שבועיים, פרק זמן לא ידוע, אבל הרבה פעמים כדי לחקור את ההתרחשויות במועדון הלילה הזה." ובהמשך: "המילה איזכור אורגיה לא רשומה במאמר, ניתן להבין כמו שכתבתי בתגובה שלי, לא אמרתי בודאות, האדם הסביר שמסתכל במאמר הזה, רואה את המילה זרע, סמים וזונות וריקודים, וזיעה ועוד כל מיני תיאורים זה מה שאדם סביר עשוי לחשוב." (פרוטוקול מיום 12.1.22 עמ' 19 שורות 9-12; עמ' 21 שורות 1-3).

'עניין צבורי' ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוואנטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו - אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים צבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו ולא די שיש בו משום "ענין לציבור", שיש בו לעיתים "אך כדי לספק מזון לסקרנים או למלא יצרם של רכלנים...". עוד נקבע כי לא ניתן לקבוע מראש אילו נושאים יהוו "עניין צבורי", וכל מקרה ייבחן לגופו.

...

אף אם היינו מגיעים למסקנה כי דברי התובע מהווים לשון הרע, אני סבורה כי לא כל לשון הרע צריכה למצוא את דרכה כתביעה המתנהלת בבית המשפט.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 12,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

כאן ביקשה ב"כ התובע להרחיב את החקירה של העד מעבר לדברים שנאמרו בבקשה להזמנת העד, ואשר נאמרו תכנית "המקור" הנ"ל, והקלטה לא הייתה תחת ידיה, וכן ביקשה להרחיב את החקירה של העד על קטעים שהעיתונאי רביב דרוקר פירסם שהיו לכאורה ביומן של מר חפץ (שאלה היא כיצד הגיע היומן של מר חפץ למר דרוקר? האם מהמשטרה במסגרת החקירות של מר ניר חפץ שהתנהלו נגד מר נתניהו? בלי לשים לב הניחה ב"כ הנתבע נדבך נוסף מדוע היה צריך לאפשר לה"ה נתניהו להיות מלווים ע"י עו"ד חדד במהלך עדותם בפני).

כאן התערב עו"ד חדד ואמר שיש דברים שהנם חיסויים עקב חיסיון עו"ד ולקוח, ועל כן אין לשאול שאלות מה אמר לה עוה"ד. כאן אמרה ב"כ הנתבע שאינה מבינה מה מעמדו של עו"ד חדד במשפט (כאן אציין שמאחר שמדברי עו"ד חדד עולה שמי שנתן לגב' נתניהו ולמר נתניהו את הייעוץ בקשר לעדותם והוא מייצג את מר נתניהו בהליך הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים, הרי שהוא בא להגן על האינטרסים הלגיטימיים של בני הזוג נתניהו, אינטרסים שב"כ התובע אינו מודע להם ואינו בקי בהם, וחבל שב"כ הנתבע לא הייתה מודעת לאספקט זה של הדיון.

טענתו של הנתבע היא של "אמת בפירסום", ופרטה מדוע יש לקבל את העדויות מטעם הנתבע בעיניין זה. לטענת הנתבע, היה עניין צבורי בפירסום (ע"א 10281/03 קורן נ. ארגוב), והתנאי השני הוא שהפירסום היה אמת, ובבית המשפט לא ניתן להוכיח אמת אבסולוטית, ועל הנתבע להוכיח במאזן הסתברויות שדבריו הם אמת (ע"א 844/12 מולקנדוב נ. פורוש; ע"א (מחוזי חי') 23807-10-20 פארס נ. בולו; ת"א (מחוזי י-ם) 13358-01-17 חמדני נ. כהן).

בעדויות הנתבע ומר רביב היו שנויי גירסאות מהפרסומים שלפני הגשת התביעה, הכל כמפורט בהערותי בסקירת העדויות, ובין היתר, מתי הייתה הפגישה בין התובע לבין הנתבע, מתי סיפר הנתבע למר רביב על הפגישה הנטענת עם גב' דרובר (פעם נטען שהיה זה במפגש בשנת 1999, פעם נטען שהיה זה בשנת 1996, ובתכתובת הוטסאפ עם התובע כתב הנתבע שסיפר לחבירו העיתונאי בזמן אמיתי, דהיינו מיד לאחר השיחה עם גיטה).

ככל שניתן להוכיח קיומה של שׁוֹנוּת בין זהות הנמענים, מפירסום לפירסום, הנטייה תהיה לראות כל אחד מהפרסומים, כפרסום נפרד לגבי המסלול הסטאטוטורי, וכן להפך.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: 1) את הסך 425,632 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (17.3.2021) ועד התשלום בפועל; 2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את הסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

אם לא ישלם הנתבע לטובת אוצר המדינה את סכום זה במועד, תעביר המזכירות את פסק הדין לרשות לגביית קנסות ואגרות.