אי מתן זכות קדימה לרכב המגיע ממול

נטען, כי הנאשמת נהגה בחוסר זהירות בכך שפנתה שמאלה בצומת, מבלי שנתנה תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחינה מבעוד מועד באופנוע שהגיע מול כיוון נסיעתה, המשיכה בנסיעה שמאלה לכיוון דרום, מבלי לתת זכות קדימה לאופנוע, חסמה את דרכו של האופנוע ושני כלי הרכב התנגשו.

כשנשאל כיצד הגיע למסקנה שרכבה של הנאשמת לא נתן זכות קדימה לרוכב האופנוע, השיב כי אם הנאשמת הייתה מגיעה לקו הצומת שדה הראיה שלה היה ברוחב 64 מטר, יכולה הייתה להבחין ברוכב האופנוע והתאונה הייתה נמנעת .

...

כך, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אני קובע כי התנהגותו של הנאשם לא חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר וכי בפנייתו שמאלה בצומת הוא לא נטל סיכון בלתי סביר להתרחשות התאונה – ומכאן התחייב זיכויו של הנאשם.

" סוף דבר לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ומהראיות המונחות בפניי, הסתירות והחוסרים בראיות התביעה, כמו גם עדותו הכבושה של המעורב, התעורר בי ספק בדבר אחריות הנאשמת לתאונה וכי עברה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום ברמה הנדרשת לצורך הרשעה.

משכך, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ממכלול הראיות שהונח לפני, ובהתבסס על מימצאי דוח הבוחן, ועדותו, השתכנעתי שבמקרה שלפני הנאשם פנה שמאלה בצומת, מבלי שהבחין ברוכב האופנוע שמתקרב לצומת, בנתיב הנגדי מולו, וללא שנתן זכות קדימה לרוכב האופנוע, על אף שהיה עליו לעשות כן. שדה הראיה של הנאשם, מקוו העצירה בצומת, לעבר הנתיב ממנו הגיע רוכב האופנוע, היה פתוח לפנים, ועל הנאשם, שהבחין באופנוע, לפחות ממרחק של 290 מטר, היה לעמוד בקוו העצירה בצומת עד שרוכב האופנוע יחלוף.

לסיכום, השתכנעתי מעבר לכל ספק סביר, על בסיס הראיות שהונחו לפני, שבמקרה שלפני, יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, היתנהגות הגורמת נזק, אי מתן זכות קדימה לרכב ממול, כשהנתיב חסום, נהיגה רשלנית, וחבלה של ממש.

...

אשר לטענת ההגנה שהבוחן לא חיפש עדי ראיה נוספים, הרי שזו דינה להידחות.

לסיכום, השתכנעתי מעבר לכל ספק סביר, על בסיס הראיות שהונחו לפני, שבמקרה שלפני, יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, התנהגות הגורמת נזק, אי מתן זכות קדימה לרכב ממול, כשהנתיב חסום, נהיגה רשלנית, וחבלה של ממש.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, התנהגות הגורמת נזק, אי מתן זכות קדימה לרכב ממול, כשהנתיב חסום, נהיגה רשלנית וחבלה של ממש.

האחריות לתאונה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא לפני, אני סבורה כי האחריות לתאונה במלואה, רובצת על הנתבע, ואנמק: אין חולק על כך, כי התובע פנה שמאלה בצומת ועל כן חייב הוא להעניק זכות קדימה לרכב שמגיע ממול, כפי שמחייבת תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: "נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת [...]" אין חולק גם, כי ברגע ההגעה לצומת מכיוון נסיעתו של האופנוע קיימים 3 נתיבים.

שלישית, מעיון בתיק המישטרה עולה כי זו סגרה את התיק בו נחשד נהג רכב התובעת כמי שלא נתן זכות קדימה.

...

האחריות לתאונה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא לפני, אני סבורה כי האחריות לתאונה במלואה, רובצת על הנתבע, ואנמק: אין חולק על כך, כי התובע פנה שמאלה בצומת ועל כן חייב הוא להעניק זכות קדימה לרכב שמגיע ממול, כפי שמחייבת תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961: "נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת [...]" אין חולק גם, כי ברגע ההגעה לצומת מכיוון נסיעתו של האופנוע קיימים 3 נתיבים.

רביעית, מכלל העדויות שהובאו לעיל, מיקום הפגיעה ברכב התובעת, בדופן ימין אחורי, מחזק את המסקנה כי התאונה התרחשה לקראת סוף פניית רכב התובעת, בסמוך למעבר החציה המצוי בקצה הצומת, באופן שבו רכב התובעת אשר נסע לאט בצומת עמוס כמעט השלים את פנייתו, בעוד האופנוע הגיח מבין הרכבים מהנתיב הימני ופגע בו. סיכומם של דברים, איני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה לא הבחין ברכב התובעת חוצה את הצומת.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת בסכום של 32,310 ₪.

הנתבע הגיע ממול בנהיגה ברכב מ.ר. 8290801 (להלן: "הרכב"), החל לבצע פנייה שמאלה מבלי לתת לתובע זכות קדימה, וגרם להיתנגשות בין שני כלי הרכב.

...

בנסיבות העניין ובהתאם לתלושי השכר שהוצגו, ובהתחשב בדרגת נכותו התפקודית של התובע כאמור לעיל, אני קובעת כי יש בסכום גלובלי של 20,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעבר בתקופה מחודש ינואר 2018 עד היום.

לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסכום של 20,000 ₪.

לסיכום: בהתחשב בכל האמור לעיל, ובסיכום כל ראשי הנזק שנקבעו לעיל, ובניכוי תגמולי מל"ל כאמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 255,814 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ (כולל מע"מ).

וכך בעניינינו, גם אם נפלו פגמים מסוימים בחקירת התאונה, והבוחנת לא בדקה את המצלמות עליהם דיווחה השוטרת עובדיה, הרי שאין הם יורדים לשורשו של עניין ואין בהם כדי להשפיע ולהכריע בשאלה אם ניתן לקבוע ברמה שמעבר לספק סביר שהנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שהחל לפנות שמאלה מבלי שנתן זכות קדימה לרכב המעורב שהגיע מול כוון נסיעתו, ובכך גרם לתאונה.

...

נקבע, כי "אין מחלוקת שהבוחן לא ביצע את כל הבדיקות המפורטות בדף ההנחיות. אך בעובדה שלא בוצעו כל הבדיקות, אין בה כשלעצמה להכריע בשאלה אם ניתן לקבוע ברמה שמעבר לספק סביר שהמערער התרשל בנהיגתו ובכך גרם לתאונה. שאלה הרלוונטית היא האם די בממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, על יסוד דברי המערער, בדיקות הבוחן, החישובים שערך והתמונות שצילם כדי להגיע למסקנה שהמערער התרשל בנהיגתו, או שמא החסר בבדיקות אינו מאפשר לקבוע כך היה. על שאלה זו ענה בית משפט קמא בחיוב ואף אנו סבורים כך." פסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר ע"י בית המשפט העליון, ובקשתו של המערער לרשות ערעור נדחתה.

אני סבורה, כי מכלול העדויות שהוצגו,- לרבות עדות נהג האופנוע התואמת את הממצאים האובייקטיבים בזירה כפי שתוארו על ידי הבוחנת-, תומכות בתהליך התרחשות התאונה כמתואר בכתב האישום, ומקימות תשתית ראייתית מוצקה ומספיקה להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר; וכפי עדות הבוחנת, גרסת הנאשם: "לא מתיישבת עם ממצאי השטח" (עמוד 20 שורה 2); ולא מצאתי כי המחדלים עליהם הצביע הסניגור הביאו לקיפוח הגנת הנאשם, או כי מדובר במחדלי חקירה מהותיים היורדים לשורש העניין ויש בהם להקים ספק סביר באשמתו.

בנסיבות אלה, בהינתן מכלול הראיות והמחדלים בתיק כפי שפורטו לעיל, אני סבורה, כי די בתשתית העובדתית שהוצגה בפני כדי לבסס את אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו מעל לכל ספק סביר.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה בניגוד לתקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, והתנהגות הגורמת נזק וחבלות של ממש בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.