אי מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין ואי ציות לחוקים אחרים

עוד טענה הנתבעת, כי מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת "צלב", כי על פי תמונות הצומת כפי שהוצגו לבית המשפט לא נמצא תמרור בכניסה לצומת, לא הוצגה ראיה פוזיטיבית להוכחת טענת התובעת כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעת היה תמרור האט ותן זכות קדימה ובנסיבות יש להחיל על המקרה את הוראות תקנות 64 ו – 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – "תקנות התעבורה"), לרבות חובת מתן זכות קדימה לרכב הבא מימין.

לכתב התביעה גם לא צורף טופס הודעה או כל מיסמך אחר המפרט את אופן היתרחשות התאונה, ולמעשה הגרסה המלאה היחידה הנוגעת לעניין זה נשמעה לראשונה בעדותו של נהג רכב התובעת בעדותו לפניי.

לא ניתן לראות תמרור שכזה בתמונת הצומת נ/1 אולם נהג רכב התובעת ניסה להסביר זאת בכך שאין שדה ראיה בצומת ולא ניתן לראות את התמרור בתמונה (עמ' 2 שורות 21-15 לפרוטוקול).

לצד זאת, לנוכח עוצמת הפגיעה הקשה ברכב התובעת, בשים לב לכך שעיקר מוקדי הפגיעה ברכב כפי שעולים ממקטע דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה (ובהמשך מהדו"ח המלא שצורף לסיכומים) הם בחזיתו ובחלקו הימני, בשים לב להודאתו של נהג רכב התובעת בעדותו הראשית כי: "איבד שליטה" כתוצאה מהפגיעה, ובשים לב לכך שבשל התאונה המשיך ופגע בעמוד משמאל שבהמשך הצומת, אני סבורה כי הגם שנהג רכב הנתבעת לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה שבכיוון נסיעתו והגם שעיקר האחריות לתאונה רובצת על כתפיו (תוך הפרת תקנה 22 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, להלן – "תקנות התעבורה"), גם נהג רכב התובעת אינו חף מאחריות לתאונה.

...

בענייננו, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח את תיחום הנזק שנגרם לרכבה וזאת באמצעות חוות דעת השמאי שצורפה קטועה לכתב התביעה (ולאחר מכן צורפה במלואה לסיכומים).

הנתונים האמורים היו בהישג ידו של נהג רכב התובעת – שהוא גם בן זוגה והבעלים של המוסך המתקן – ומטעמים השמורים עמו ועם התובעת נמנעו אלו מהצגתם לבית המשפט, באופן שמחייב את המסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכחת כימות הנזק שנגרם לה בגין החלפים.

סיכום לאור חלוקת האחריות לתאונה בין הנהגים, כפי שנקבעה לעיל – הנתבעת תשלם לתובעת שיעור של 70% מתוכם, העומד על סכום כולל של 8,291 ₪, וזאת בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט מלאה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. מאחר שהתובעת לא צירפה לתביעה אישור על "אי הגשת תביעה" מחברת הביטוח על אף שנהג הרכב הודה כי הרכב מבוטח אך הפוליסה לא הופעלה ולא הוגשה תביעה לביטוח (עמ' 4 שורות 27-23 לפרוטוקול), ועל מנת לוודא שהסכום שנפסק לעיל לא ישולם לתובעת בכפל, הסכום האמור ישולם בכפוף להצגת אישור על אי הגשת תביעה מכוח הפוליסה לביטוח רכב התובעת בגין התאונה מושא תביעה זו, וזאת תוך 30 ימים מהצגת האישור הרלוונטי, שאם לא כן יישא בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הכביש הוא כביש בין ערוני, חד מסלולי, דו סטרי, ומהירות הנסיעה המותרת בו הנה מהירות של 80 קמ"ש. בכתב האישום צוין כי בהגיע המערערת לצומת, היא לא צייתה לתמרור מתן זכות קדימה אשר ניצב בכיוון נסיעתה, ונכנסה לצומת בכוונה לפנות שמאלה לכיוון דרום, ובעשותה כן – חסמה את דרכו של האופנוע, אשר בלם והחליק עד אשר פגע עם חלקו הקידמי בדופן הקדמית השמאלית של המכונית (להלן: "התאונה").

על פי כתב האישום, התאונה ומותו של המנוח נגרמו בשל נהיגתה הרשלנית של המערערת, אשר התבטאה בכך שהיא פנתה שמאלה בצומת שלא בביטחה ותוך הפרעה וסיכון לרכב אחר; לא נתנה זכות קדימה לאופנוע שהגיע משמאלה וחסמה את דרכו; לא הייתה ערה למתרחש בדרך בכיוון נסיעתה ונהגה בחוסר זהירות וברשלנות ולא כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין.

לאור האמור, הואשמה המערערת בכתב האישום בעבירות הבאות: גרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וסעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); אי מתן זכות קדימה – עבירה לפי תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); ופנייה שלא בביטחה – עבירה לפי תקנה 41 לתקנות.

היא העידה שהסתכל שמאלה, ימינה ושמאלה, לפני שהחליטה להתחיל בנסיעה - אך כאשר החלה בפועל להכנס לצומת, מבטה היה מופנה לצד ימין ולא לצד שמאל, והיא "הסתכלה לכל הכיוונים". היה עליה להפנות את המבט שמאלה – היות וזהו הצד אשר ממנו עלולים להגיע הרכבים אשר מהוים סכנה מידית, וראו כי הצומת כולל "מסלול האצה" לצורך ההישתלבות לכיוון הנסיעה של המערערת (לכיוון דרום), ולכן – החשיבות הנה להסתכל שמאלה ולא ימינה.

...

סיכום - לאור המקובץ, עמדתי היא כי התרשלותה של המערערת הוכחה מעל לכל ספק סביר, ואמליץ לחבריי הנכבדים להרכב לקבוע כי דין הערעור להידחות.

דין הערעור להידחות.

אנו קובעים התיק לתזכורת פנימית ליום 20.12.17.

רכב הנהוג על ידי שאול לא ציית לתמרור עצור/האט ותן זכות קדימה, פנה שמאלה וניכנס לצומת וכתוצאה מכך נפגעה חזית רכבו של התובע באופן שהפגיעה גרמה לאובדן גמור של רכבו.

לשאלת בית המשפט, האם אינני סבור כי היתה מוטלת עלי חובה למתן זכות קדימה לרכב התובע, בהתאם לעקרון לפיו על הנהג לתת זכות קדימה לרכב הבא מימינו, אני משיב כי בעת שיצאתי לצורך ביצוע הפניה, לא ראיתי שום רכב והכביש היה פנוי לגמרי, כך אני ראיתי.

ראה הוראות תקנה 6(ג): "נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר." התקנה הנ"ל חייבה את שאול לתת זכות קדימה לרכבו של התובע, להאט ובמידת הצורך, אף לעצור את הרכב כדי לתת זכות קדימה.

אין חולק כי שאול אכן התרשל בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב התובע וכפועל יוצא מכך, מוטלת עליו האחריות לקרות התאונה.

...

מבלי להתייחס לסוגיה של ריחוק הנזק, לא צורפו לכתב התביעה אסמכתאות בגין רכיב תביעה זה ואני מורה על דחייתו.

לעניין פיצוי בגין עגמת נפש אין מדובר חלילה בתביעה בגין נזקי גוף במסגרתה נבחן רכיב של כאב וסבל אלא, נזקי רכוש בלבד, לא נהוג לפסוק פיצוי בגין רכיב זה שאף לא הוכח ולכן אני מורה על דחייתו.

לכן, אני קובע כי אין הצדקה לפסיקת ריבית מיוחדת על הכספים שנפסקו לתובע במסגרת פסק הדין.

עדות התובע: התובע תיאר בפניי את היתרחשות התאונה באופן הבא : "אני ירדתי מיפיע לכיוון חיפה, יש צומת שמה, עצרתי על מנת שהרכב יצא מהצומת. הרכב יצא מצד שמאל מהמפעל, רמת גבריאל והוא ניכנס בי מאחורה, החלפנו פרטים ונסעתי. הוא ניכנס בי מאחורה בצד שמאל." (עמ' 1, ש' 12-15).

הנתבעת 2 שילמה לנתבע 1 שיפוי מלא עבור נזקיו שנגרמו למכוניתו בעקבות התאונה נשוא תובענה זו. במכתב הדחיה שהעבירה הנתבעת 2 לתובע, נטען כי התביעה נדחית מאחר והתובע לא ציית לתמרור למתן זכות קדימה, זאת בנגוד לנטען בכתב ההגנה בו הנתבעת טענה, תוך שינוי גירסתה, כי מדובר בתאונה מבוימת.

כך גם עיון בתמונות הנזק של רכב הנתבע, תואמות לתאור התאונה, רכב הנתבע נפגע בחלקו הקידמי הימני, דבר אשר מתיישב עם תאור היתרחשות התאונה והנזק ברכב התובע.

על פי עדותו, רכב אחר התפרץ מלפניו והוא בלם, ואז ניכנס בו הנתבע (עמ' 3, ש' 1-3), טענה זו נטענה בחקירה אולם אין לה כל זכר בכתב התביעה.

התובע לא הוכיח כי הנתבע אשם בקרות התאונה, ומהעדויות שהובאו בפניי התרשמתי כי התובע התפרץ לכביש מבלי לתת זכות קדימה, באופן שהוביל לכך שהנתבע לא הצליח לבלום את רכבו מבלי לפגוע ברכב התובע.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדויות והתרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ודין ההודעה לצד שלישי להתקבל.

הנתבעת 2 שילמה לנתבע 1 שיפוי מלא עבור נזקיו שנגרמו למכוניתו בעקבות התאונה נשוא תובענה זו. במכתב הדחיה שהעבירה הנתבעת 2 לתובע, נטען כי התביעה נדחית מאחר והתובע לא ציית לתמרור למתן זכות קדימה, זאת בניגוד לנטען בכתב ההגנה בו הנתבעת טענה, תוך שינוי גרסתה, כי מדובר בתאונה מבוימת.

לא שוכנעתי מטענה זו אשר נטענה באופן סתמי וללא כל אסמכתא.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, דין ההודעה לצד שלישי להתקבל, מאחר ולא הוכחה טענת המרמה, ואילו דינה של התביעה העיקרית להידחות.

· רע"פ 3972/19 צביה קנטור גוז נ' מדינת ישראל (17/06/2019) – המבקשת הורשעה על פי הודאתה בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור ונסיעה ישר בנגוד לחץ המורה ימינה, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לשני הולכי רגל – הולכת הרגל סבלה משברים בגולגולת ובחוליות גבה ופגיעות באיברים פנימיים; בנה הקטין סבל מחבלת ראש ושברים בגולגולת בגינם הורדם והונשם.

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 34446-12-20 אברהים גוארנה נ' מדינת ישראל (14.02.2021) – המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאור האדום ברמזור, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש ל-5 אנשים (נוסע ברכבו אשר סבל משברים בצלעות, נוסע נוסף אשר סבל משבר בעצם החזה ושבר בחוליה בגבו, נוסע נוסף אשר סבל משברים באף ובלסת, נהג הרכב המעורב אשר סבל מחתך בבוהן, נהג הרכב המעורב ב' אשר סבל משבר בעצם החזה וקונטוזיה ריאתית).

· עפ"ת (מחוזי מרכז) 60577-12-17 **** פליס נ' מדינת ישראל (14/03/18) – המערער הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בצומת, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לרוכב אופנוע אשר נסע בכביש ממול, לרוכב האופנוע נגרמו חבלות של ממש בדמות קטיעת ידו.

· ת"ד (ת"א) 3261-03-16 מדינת ישראל נ' ראנדי ביבאר (07/11/17) – הנאשם, שוטר בתפקיד, הורשע בעבירות של נהיגה בניידת מישטרה בקלות ראש, בכך שניכנס לצומת בנגוד להוראות רמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתו בעודו משתמש במחשב הניידת וחסם דרכו של רכב אחר אשר פגע בניידת.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף הרשלנות לכל היותר בינוני ומידת הנזק היא בינונית – גבוהה, נע בין מאסר על תנאי לבין עונש מאסר בפועל בן כמה חודשים אחדים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות ובין 13-24 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 17 חודשים.