על פי סעיף 182 לחסד"פ, אני מודיעה כי מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב
האישום מחמת הספק, אולם אני מרשיעה אותו בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל אשר
עמד על גבי המדרכה וניכר היה שבכוונתו לחצות את המעבר.
בת/1 נרשם – "אני עומד סטאטי ברחוב הירקון פינת בוגרשוב, מכיוון דרום לצפון, כאשר אני עמדתי על המדרכה מול 90, כשפניי לכיוון הצומת לדרום, הבחנתי בנהג הנ"ל שנוהג ברכב הנ"ל מגיע לכווני, מדורם על הנתיב השמאלי מתוך שניים, כאשר לפני הצומת יש מעבר חצייה שמסומן ב-9 פסים, שנראים באופן ברור וגלוי לעין, וכן מוצב תמרור 306 מצד ימין של הצומת, וכן 306 עילי מואר מעל הצומת, והנהג הנ"ל נסע בנסיעה רצופה על המעבר חצייה, כאשר הולך רגל שהגיע מכיוון מערב ורצה לחצות למזרח, והוריד את הרגל לכביש ואז הוא נבהל מהנהג מונית, התחרט וחזר למדרכה כי נלחץ מהמונית שלא עצרה. לציין שהייתי בקשר עין רציף וראיתי את העבירה בבירור וכן הנהג היה עם שני נוסעים מאחורה, ויום בהיר, שעת ערב, שעת ערב, תאורה טובה ותקינה. הנהג נעצר מול 90, והוסברה לו מהות העבירה. "
תגובת הנהג – "אני ראיתי שההולך רגל הוריד את הרגל לכביש ואז הוא החזיר אותה ולכן המשכתי בנסיעה ולא עצרתי".
בת/2 – מיזכר שנירשם באותו היום על ידי העד ומוען "לכל המעוניין":
"הנהג הוא נהג מונית והוא היה עם שני נוסעים בתוך הרכב שמיהרו ולכן אמרתי לנהג שייסע כדי שלא יפסיד את הנסיעה ושהדו"ח ישלח לו בדואר, כדי לא לעכב את הנוסעים שהיו במונית, אז בבקשה לשלוח את הדו"ח בדואר".
בחקירתו הנגדית, הסביר העד כי המזכר נרשם על ידו באותו היום ובסמוך לרישום הדו"ח ונשלח בדואר למענו של הנאשם מן הטעם שנירשם.
לו נהג הנאשם בזהירות המתבקשת במקום, בקירבת מעבר החצייה, דהיינו הפחתת המהירות של הנהיגה באופן ניכר מתחת למהירות שבה נהג, 40-45 קמ"ש, שכן יש חובת האטה על פי החוק בהתקרב נהג למעבר חצייה, היה יכול לראות אות הולך הרגל מגיע, לצפות את היתנהגותו ולעצור על מנת לתת לו את זכות הקדימה לחצות.
...
על פי סעיף 182 לחסד"פ, אני מודיעה כי מצאתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב
האישום מחמת הספק, אולם אני מרשיעה אותו בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל אשר
עמד על גבי המדרכה וניכר היה שבכוונתו לחצות את המעבר.
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות, מצאתי כי על פי גרסת הנאשם ולאור העובדה שקיים חסר בנסיבות המתוארות בת/1 ובעדותו של השוטר יש לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו, אולם יש להרשיע אותו בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל אשר עמד על המדרכה וניכר היה שבכוונתו לחצות את הכביש, וזאת מן הנימוקים שלהלן:
עד התביעה לא ידע לציין היכן היה רכב הנאשם, בעת שהולך הרגל הניח את רגלו על מעבר החצייה, במקרה זה ייתכן שהדברים אכן קרו במקביל, כפי שטוען הנאשם, ואז כמובן, ולטובתו של הנאשם, לא ניתן לייחס לו את העבירה המקורית אשר אחד מרכיביה הוא הוכחת היסוד הפיזי של הימצאות הולך רגל כבר על גבי מעבר החצייה בעת שהנאשם המשיך בנהיגה וחוצה את המעבר.
בסופו של יום, ולאחר שקיבלתי את גרסת המאשימה – אשר לא נתנה מענה לנתון חשוב – מקום הימצאות רכב הנאשם וקיבלתי את גרסתו של הנאשם במלואה לעניין העבירה (ולא מקום עמידת השוטר), אני מרשיעה בעבירה בניגוד לתקנה 67(א1) לתקנות, דהיינו אי מתן זכות קדימה להולך רגל שעמד על המדרכה.
