אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה

ביום 31.12.19 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו אחריות לגרימת תאונת דרכים, בה ניחבל בגופו ילד כבן 8 אשר נזקק לטפול רפואי (להלן: "הילד/הקטין"), כאשר על פי הנטען בכתב האישום, הילד חצה את הכביש ב"מעבר חצייה", והתאונה התרחשה על "מעבר החצייה". לנאשם יוחסו בפרק הוראות החיקוק, עבירות של, אי מתן זכות קדימה להולך רגל העומד על המדרכה, נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק.

...

מכל מקום, סבורני, כי וודאי שאין לזקוף ויתור ההגנה על שמיעת עדותה מטעם ההגנה, לחובת הנאשם אלא, ההיפך הוא הנכון, מדובר במחדל אשר היה ונשאר מחדל המאשימה, מה גם שההגנה בקשה לזמנה אלא שהעדה לא התייצבה.

לסיכום, לאור כל האמור לעיל מצאתי לנכון להורות כדלקמן: זיכוי הנאשם זיכוי מוחלט מהוראת חיקוק מס' 1.

החלטתי זו הינה גם במנותק מאחריות הנאשם לתאונה בשל טענת ההגנה בדבר ניתוק קשר סיבתי.

בית המשפט קבע, כי מדובר ברשלנות גבוהה של הנאשם, ועל אף גילו ותסקירים חיוביים השית עליו את העונשים הנ"ל. ברע"פ 3616/13 רמו נ' מדינת ישראל, נדון תיק שעניינו, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, כאשר כתוצאה מהתאונה נחבלו שני הולכי הרגל חבלות של ממש, חבלות קשות.

...

לאחר שעיינתי בנטען בכתב האישום, ולאור דיני הראיות והוראות החוק המחייבים, ובהיעדר נתונים אובייקטיביים בדבר ימי האשפוז ומהות הניתוח, אין לי אלא לפסוק על פי מה שהונח בפניי ולקבוע כי מדובר בחבלות ברף הבינוני.

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, הנני קובעת כי מתחם הענישה הינו פסילה בפועל בין 7-11 חודשים.

נתתי דעתי גם לעקרון ההדרגתיות בענישה, ראה לעניין זה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לעתירת המאשימה לפיצוי לנפגע המעורב, על אף שיש להניח כי זה יפוצה בהליך האזרחי, ועל אף שאולי לא יהיה בכך לעולם כדי לפצות על סבלו של המעורב, מצאתי לנכון לגזור על הנאשם גם פיצוי כספי למעורב בבחינת "צדק מאחה". אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,500 ש"ח הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.3.2023 ואילך.

בשנת 2021 לאחר מתן הכרעת הדין בתיק זה, הורשע הנאשם בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה.

...

לפיכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מות ברשלנות בינונית-גבוהה בנסיבות המקרה היא מאסר שנע בין 12 חודשים ל-30 חודשים, פסילה שנעה בין 10 שנים לבין 18 שנים, פיצוי למשפחת הנפגע קנס ועונשים צופי פני עתיד.

יחד עם זאת בקביעת משך הפסילה לקחתי בחשבון את העובדה שרישיונו של הנאשם לא נפסל עד היום ובהקשר זה את פרק הזמן שחלף מאז התאונה ואת ההשפעה שעשויה להיות לפסילה על הנאשם ומשפחתו ועל כן בעניין זה החלטתי לסטות לקולה ממתחם הענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 12 חודשים.

במקרה זה ערערה המדינה על קולת העונש בגזר דינו של בית משפט קמא בתיק ת"ד 7271-12-12 שלפיו הורשע הנאשם ע"פ הודאתו באחריות לתאונה בשל עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונהיגה ברשלנות, שכתוצאה מכך פגע בשני הולכי רגל בני 77, אשר חצו את הכביש על מעבר חצייה, וגרם להם לחבלות קשות בדמות שברים באגן ובמקומות נוספים ופגיעה באיברים פנימיים.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

חומרה יתירה מצאתי בכך שהמשיב הורשע בשנת 2017 בגין גרימת תאונת דרכים שעניינה אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה ונדון, בין היתר, לפסילה בפועל.

...

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.