אי מתן הזדמנות למעסיק לתקן הרעת תנאים מהותית

משכך, יש לדחות את עירעורו ברכיב זה. סעיף 11א(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) קובע כי: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים" כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ (30.1.90); ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח' (27.1.12); ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13)].

הינה כי כן, אף אם נניח – מבלי להכריע – כי לא חלה חובה לשמר את תנאי ההעסקה הקודמים נוכח השינוי המהותי באופי התפקיד, הרי שלא יכול להיות ספק כי יש צורך בגיבוש הסכמה בדבר תנאי ההעסקה החדשים, יהא תוכנם אשר יהא.

...

לאחר שבחנו את טענות המערער, אנו מחליטים לדחות את הערעור ברכיב זה ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי ברכיב זה, מטעמיו.

טענה גורפת זו אין בידינו לקבל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה למעט בכל הנוגע לתשלום פיצויי הפיטורים.

וכלשונה "נוכח זאת שהעברתך מרשתך להעסקה לפי ההסכמים הקבוציים לא תשנה באופן מהותי את תנאי שכרה (וראוי לציין שלו הייתה מועסקת מיומה הראשון במפעל לפי ההסכמים הקבוציים, הישתכרותה במרוצת השנים הייתה נמוכה מזו שהשתכרה בפועל), הרי שהמשמעות המרכזית למעבר להעסקה לפי ההסכמים הקבוציים היא קבלת מעמד של "עובדת קבועה" כמוגדר בהסכם 2004 על כל המשתמע מכך" (דגש ש.ש.).

הפסיקה ביחס להרעת תנאים מציינת במפורש כי על עובד לתת התראה המאפשרת למעסיק לתקן את הפגמים בגינם חפץ התובע להתפטר.

אמנם נפסק כי אי מתן התראה לא ישלול זכות לתשלום פצויי פיטורים, אמנם זאת רק שעה שיוכח שהמעסיק לא התכוון לפעול לתיקון המתבקש (ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרה נ' שעאן אחזקות בע"מ (פורסם בנבו)).

זאת בנוסף להתראה הסבירה למעסיק בהזדמנות נאותה למעסיק לתקן כפי שציינו לעיל.

...

התביעה נגד הנתבעים 2,3 ו-4 נדחית.

תשלם התובעת שכר טרחת ב"כ הנתבעים 2-4 בסך 25,000 ₪ וכן הוצאות מר איתמר יער בסך 6,000 ₪.

התביעה נגד נתבעת 1 נדחית מכל וכל מכל הנימוקים שפורטו כולם ביחד וכל אחד לחוד.

בהתאם לפסיקה, על מנת שתתקבל טענה מעין זו, על התובעת להוכיח שלושה תנאים: ראשית, עליה להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה"; שנית, עליה להוכיח כי התפטרה בשל כך ולא מטעם אחר; שלישית, עליה להוכיח כי נתנה התראה סבירה למעסיק על כוונתה להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות (ע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ (10.6.2013) והאסמכתאות שם).

בהתאם לפסיקה עובד אשר מתפטר כתוצאה משינויים מהותיים בתנאי העבודה הרי שבהתאם לחוק פצויי פיטורים, יש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו בדין מפוטר על כל המשתמע מכך, כאשר כבר נפסק כי שינוי מתכונת משמרות של עובד יכול להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

...

שוכנענו כי הנתבעת ידעה לראשונה על דבר הריונה של התובעת וכן על ההפלה שעברה רק ביום 17.2.2019.

לאור כלל האמור מצאנו לקבוע כי הנתבעת לא הפרה בעניינה של התובעת את הוראות חוק עבודת נשים ועילת התביעה בגין רכיב זה, נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל: הפרשי הפרשות לפנסיה (גמל מעסיק)- 7,170 ₪ הפרשי פיצויי פיטורים- 13,029 ₪ בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ התובעת בסך 5,000 ₪.

סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים" הלכה היא, כי על תובע הטוען לזכאות לפצוי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים, להוכיח שלושה תנאים מצטברים: ראשית, שהייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או שהיו "נסיבות אחרות" שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; שנית, שישנו קשר סיבתי בין הרעת התנאים או אותן נסיבות לבין התפטרותו; ושלישית, שנתן למעסיקו התראה סבירה על כוונתו להתפטר והזדמנות לתקן את הרעת התנאים או את אותן נסיבות, למעט במקרים בהם ברור כי המעסיק אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקונן (דב"ע (ארצי) 3-10/שן חיים כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, כא(1) 238 (1990); ע"ע 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', מיום 27.01.2010).

פיצוי בגין אי-מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה התובע עתר לפצוי בגין אי מתן לעובד.

תכלית זו מקבלת משנה תוקף אף נוכח הוראת סעיף 1ג לחוק עובדים זרים,תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), המחייבת את המעסיק למסור לעובד חוזה עבודה בשפה המובנת לו. אף שמצאנו לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה טופס ההודעה לעובד, בנוסח שצורף כנספח א' לתצהירו של מר כחלון, נימסר לתובע בסמוך לתחילת העסקתו (סעיף 16 לתצהיר כחלון; עדות התובע - ש' 28-29 בעמ' 8, ש' 19-21 בעמ' 9 לפרוטוקול; סעיף 26 לתצהיר התובע), הרי שההודעה אינה מקיימת את תכלית החוק, הן מאחר שהיא ערוכה בשפה האנגלית, שאינה מובנת לתובע, והן מאחר שהיא חסרה פרטים מהותיים.

...

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הרישום החסר בתלושי השכר על הצד הנמוך, בסך של 500 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: הפרשי שכר בסך 17,277 ₪ תשלום חלף הפקדות פנסיוניות בסך 473.46 ₪ תשלום חלף הפקדות לקרן השתלמות בסך 2,710 ₪ פדיון חופשה שנתית בסך 12,521.6 ₪ השלמת דמי חגים בסך 562 ₪ תשלום בגין יום בחירה שנתי בסך 1,118 ₪ השלמת פיצויי פיטורים בסך 473.46 ₪ פיצוי מכוח חוק הודעה לעובד בסך 5,000 ₪ פיצוי מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסך 500 ₪ לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.2.2017) ועד למועד התשלום בפועל.

בפני בית הדין תביעת שני התובעים, שיעבדו יחדיו בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ועשו בה את החלק הארי והמהותי של העבודה המקצועית בדפוס, לתשלום פצויי פיטורין, הפרישי שכר מינימום, הלנת פצויי פיטורים, תשלום שכר מינימום, פצויי הלנה מוגדלים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, אי מתן הודעה מוקדמת, תשלום חלף הפרשות לפנסיה, אי מתן מכתב פיטורים, אי עריכת שימוע, אי תשלום מענק חג ותשלום בגין שעות נוספות.

ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לידרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד (דב"ע נז/179-3 יצחק ריזנברג - חברת גסטטנר (ישראל) בע"מ, לא פורסם).

ממילא נוכח מועד עזיבתו המיידי, אף לא נתן למעסיק היזדמנות "לתקן" כנדרש בפסיקה, וגם טענה זו לא מקנה לתובע סעד של פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת או פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

...

הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות על כל חלקיה.

נדחית התביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, גם לגופה וגם משנזנחה ע"י התובעים בסיכומים.

נדחית הטענה בדבר הרמת מסך.

התביעה מתקבלת חלקית ובגין הרכיבים הבאים: מענק חג עבור עימאד בסך של 31,850 ₪.