אי מתן הודעת חילול בשטר חוב

עסקת היסוד היא הסכם שכירות של נכס מסחרי מיום 5.11.2015, ושטר החוב ניתן כבטוחה לקיום הסכם שכירות זה. תמצית העובדות: התובעת, חברת פרימייר תיירות בע"מ (להלן: "התובעת " או "המשכירה"), היא הבעלים של אולם משרדים בשטח של כ- 476 מ"ר בקומה השנייה בבניין המצוי ברחוב המסגר 26 בתל אביב (להלן: "הנכס").

אי מתן הודעה כאמור יש בה כדי לשחרר אותו מערבותו.

לאחר ששיק חודש יוני 2016 חולל, היתקיימה בין התובעת לנתבע פגישה בה סוכם כי הנתבע ישלם סך של 2,500 ₪ בתשלומים חודשיים על חשבון חוב דמי השכירות.

...

לא שוכנעתי אפוא כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי ניתן היה להקטין את הנזק, וכי היו שוכרים שהיו מעוניינים לשכור את המושכר עוד לפני תום תקופת השכירות.

וראה גם החלטתי מיום 20.10.19 שבה התרתי לערב לתקן את התנגדותו רק בהקשר לסכום החוב.

סוף דבר התוצאה היא כי בהתייחס לשתי ההתנגדויות שהוגשו ונידונו בפניי, היינו בתיק ת"א 29954-11-19 ובתיק ת"א 65703-03-18 – יש לקבל את ההתנגדויות באופן חלקי.

ואולם, לפי הוראת 47 לפקודת השיטריות [נוסח חדש], מקום בו השטר חולל במיאון או באי פרעון, יש לתת הודעת חילול למושך ולכל מסב, וכל מושך או מסב שלא ניתנה להם הודעה, מופטר.

כאשר נישאל הנתבע אם חתם על שטר החוב, השיב שאינו זוכר, וכשנשאל אם בנוסף לשיק הנוכחי, חתם על עוד 9 שיקים נוספים, שוב השיב כי אינו זוכר, והוסיף כי לא קיבל הודעת חילול.

...

במסגרת התנגדותו טען הנתבע כי דין הבקשה לביצוע שטר להידחות על הסף מחמת העדר עילה וחוסר בפרטים והמרכיבים העובדתיים הנדרשים; כי לא הומצאה לו הודעת חילול; כי היה על התובעת למצות את ההליכים כנגד א.ר.ד אביב כחייבת העיקרית, בטרם הגשת תביעה כנגדו, כי מלוא הכספים המגיעים לתובעת בסך של כ- 780,000 ₪ מוחזקים בידי הנאמנים שמונו על ידי בית משפט במסגרת הליך הקפאת הליכים בתיק 56254-02-18 ,כי התובעת התרשלה בכך שלא דאגה לשעבד לטובתה את הסכמי ההרשאה, ובמחדלה גרמה לנתבע נזק.

ב- ע"א 7649/18 ‏ ‏ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסק כבוד השופט שטיין כי :"לנוכח הכלל הבסיסי אשר קובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, וכן בהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם .. שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה". המסקנה היא כי מלשון הסכם הפשרה עולה כי הצדדים העניקו לתובעת את האפשרות להיפרע באופן ישיר מהתקבולים שיתקבלו מחברת ויזה ויונידרס, ולא הקנו לה זכות בהסכמים עצמם.

סוף דבר הנתבע לא עמד בנטל המוטל עלי, אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות.

אני מורה כי הליכי ההוצאה לפועל ימשכו כסדרם.

כן טען להיעדר יריבות, שכן החוזה נחתם בין החברה למשיבה, ואילו בשיק, שפרטיו כאמור מולאו על ידי המשיבה, נרשם שמו האישי; כן טען כי השטר הינו שטר חוב על תנאי שפקע ביום 31.11.18, עת חוזה השכירות כבר הסתיים ושום תנאי מתנאיו לא הופרו; לא ניתנה הודעת חילול והשטר כלל לא הוצג לפרעון; העדר חוב כספי, משנמצאו שוכרים אחרים ולא נותר כל חוב כלפי המשיבה (ואף לדבריו שולמו כספים ביתר) ואם השטר ייפרע הרי משמעות הדבר כי המשיבה תקבל כספים בכפל; קזוז בגין הנחות בתשלומי ארנונה שקבלה המשיבה ולא הועברו למבקש וכן הותרת ציוד מחשבים בידי המשיבה/שוכרים מטעמה לשימושם.

...

בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

עם זאת, הגם שהנתבע לא נחקר בעניין השוכרים ולא נסתרה גרסתו אל מול אי הצגת ולו ראשית ראיה תומכת הגם שמותר לו בשלב זה לטעון טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, עת לא ברור מהו היקף הפגיעה של מגיפת הקורונה ובכל זאת אין בכך כדי לפטור אותו מתשלום מלא, אני סבורה כי יש ליתן לו רשות להתגונן משגילה סיכויי הגנה, הגם שנמוכים הם עד כדי דוחק בשל הכלליות הגלומה בהם.

לא למותר להזכיר, כי ואכים בעדותו שלל מכל וכל קיומו של חוב כלפי התובעת, או דרישה של התובעת כלפיו לאורך השנים, והעיד כי המשיך לעשות ניכיונות אצל התובעת ללא קושי: "ש: ניתן להניח שאם שיק בסך 150,000 ₪ לא מכובד ועוד שיק בסך 90,000 ₪ לא מכובד, אני מניח שהיו תובעים אותך באותו רגע כי זו דרמה גדולה?

לפיכך, יש לדחות את התביעה נגד פחימה גם בנוגע לשיק זה. טענות נוספות כנגד זכות התובעת הנתבעים העלו טענות נוספות, ובהן – טענות הנוגעות לאי עמידת התובעת בהוראות חוק אשראי הוגן, ובכלל זה – העידר הסכם הלוואה בכתב והנפקות שיש לאי-צרופו לבקשה לבצוע שטר (אשר במסגרתה אף נרשם כי השיק לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה, למרות שניכיון שיקים אף הוא בבחינת הלוואה), גובה הריבית וכיו"ב; העידר זכותה של התובעת לתובע בשיקים, לאחר שסיחרה אותם לחברת אור שי לביא בע"מ; אי-מתן הודעת חילול, כנדרש בפקודת השיטריות.

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעות שבכותרת.

התובעת תשלם אפוא הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: א. לפחימה – בסכום של 20,000 ₪ (כולל מע"מ); ב. לוואכים – בסכום של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).

לסיום יצוין, כי נותרו בתיק כספי פיקדון שהפקידה התובעת להבטחת תשלום הוצאותיו של פחימה, בהתאם לבקשות שהגיש ולהחלטות ביהמ"ש. לפיכך, אני מורה על העברת כספי הפיקדון לפחימה, באמצעות בא כוחו, על חשבון החיוב בהוצאות.

הנתבעים טוענים, כי הם מופטרים מתביעה שטרית, שכן התובע לא פירט מדוע לא נתן להם הודעת חילול.

ראשית, בשטר החוב דנן נכתב מפורשות, כי התובע פטור ממתן הודעה חילול: "מחזיק שטר זה פטור מכל החובות המוטלות על המחזיק בו, לרבות מהצגה לתשלום והודעות אי-כיבוד״ (נספח 1 לתצהיר התובע); שנית, הנתבעים ידעו על טענותיו הכספיות של התובע, שהועלו עוד במסגרת תביעת הפינוי; שלישית, התובע שלח לנתבעים מכתבי התראה, הן לפני הגשת תביעת הפינוי והן לפני הגשת שטר החוב להוצל"פ (נספח 2 לתצהיר התובע; הודאת הנתבע 2 בחקירתו כי קיבל את כל המכתבים (ע׳ 16 ש׳ 19)).

...

לאחר עיון בראיות התובע ושמיעת העדויות שוכנעתי, כי התובע הרים את הנטל, במידה מספקת בדין האזרחי, להראות כי הנזקים הנטענים בדירה נגרמו על ידי השוכרים או מי מטעמם.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי ראש נזק זה לא הוכח ואין מקום לחייב את הנתבעים בגינו.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את הסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בגין עיכוב בפינוי הדירה - סך של 47,932.5 ש"ח. החזר תשלום בגין תיקון הנזקים הכלליים בדירה בסך של 25,740 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים בארונות במטבח ובדירה בסך של 10,000 ש"ח. החזר תשלום עבור תיקון הנזקים במזנון וינטג' בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור פינוי ריהוט וחפצים מהדירה על ידי התובע בסך של 5,000 ש"ח. החזר תשלום עבור חוב לתאגיד המים בת ים בסך של 765 ש"ח. החזר הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצל"פ בסך של 9,486 ש"ח. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח. סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.