אי מסירת אישור הריון למעסיק

התובעת עתרה בתביעתה לסך 50,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים ולחילופין בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות; פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 7,300 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 6,218 ₪); פצויי פיטורים בסך 10,000 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 8,518 ₪); פיצוי בגין הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי בסך 16,600 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 12,017 ₪); פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה בסך 22,000 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 3,861.6 ₪); פדיון חופשה בסך 3,840 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 4,449.6 ₪); פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין מסירת תלושי שכר בלתי תקינים בסך 5,000 ₪; דמי הבראה בסך 2,457 ₪.

לטענת הנתבעת, משהעבודה כרוכה במאמץ פיזי במהותו, נדרשה התובעת למסור אישור רפואי בדבר בריאותה והריונה, כשכל שהנתבעת רצתה לוודא, זה שאין לה בעיות רפואיות שיגרמו לה לנזקים עקב עבודתה.

הלכה פסוקה היא כי על המעסיק לשלם לעובד פדיון מלוא ימי החופשה שהצטבר לזכותו במהלך תקופת עבודתו ואין להיתחשב בסכומים ששולמו לו כפדיון חופשה, במהלך תקופת העסקתו [ראה לעניין זה ע"ע 324/05 ריבה אצילדייב – עמישב שירותים בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.06); עד"מ (ארצי 13/07 אלירן אסלטי נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (פורסם בנבו, 29.10.08)].

...

משאין בפנינו הודעה כאמור בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, והגם שברי לנו כי התובעת ידעה עם תחילת עבודתה את תנאיה לאשורם(כפי ששוכנענו),ומנגד, משלא פעלה הנתבעת כחובתה כדין, נעתרים אנו לתביעה ברכיב זה. הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 5,000 ₪.

משקבענו לעיל כי שכרה הקובע של התובעת היה כאמור, ומשאין מחלוקת כי את סכום הנטו שבתלושיה אכן קיבלה, ומשלא שוכנענו בפגם בתלושים, בהקשר האמור, נדחית תביעתה ברכיב זה. מהימנות יש לציין כללית כי לא התרשמנו ממהימנות עדותה של התובעת, כשמנגד, התרשמנו מעדויות הנתבעת (כולן) כעדויות מהימנות ומשכנעות, כפי שציינו בפנינו גם במהלך שמיעתן.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנקבעו לעיל ובתוך 30 יום ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מ- 1.2.17 ועד לתשלום בפועל.

חוק שויון ההזדמנויות בעבודה סעיף 2 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה קובע: "(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טפולי פוריות, טפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

סיכומו של דבר – מהראיות עולה כי בבסיס פיטוריה של התובעת עמדו טעמים עינייניים והם אי עמידה ביעדים, אי מסירת אישורי מחלה, חוסר יכולת ורצון למכור, סרוב לתפקיד חדש שהוצע לתובעת.

...

סוף דבר התביעה על כל רכיבה נדחית, למעט לעניין חלף הודעה מוקדמת.

הנתבעת תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

לאור דחיית החלק הארי של התביעה אני קובעת שעל התובעת לשלם הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.

עוד ציינה המשיבה בכתב התביעה, כי למיטב זכרונה לא נימסרה לה הודעה בכתב בתחילת העסקתה אודות תנאי עבודתה, הערוכה בשפה המובנת לה. בכתב ההגנה נטען, כי המשיבה מסתירה מעיני בית הדין שכבר ביום 16.10.17 זומנה על ידי מינהלי המבקשת לשיחת שימוע ביום 17.10.17, בין היתר, נוכח רה-ארגון בחברה וצמצומים; וכי המשיבה סירבה להתייצב לשיחת השימוע, בטענה כי היא בהיריון.

נוכח היתנהלותה זו, העבירה המבקשת למשיבה עוד באותו היום מכתב סיכום שיחה, בו הובהר לה כי אין בכוונת המעסיקה לפטרה וכי היא נידרשת להמשיך להתייצב לעבודתה וכן נדרשה המשיבה להעביר למבקשת אישור בדבר הריונה.

...

לסיכום נטען, כי משמעות קבלת הבקשה תהא "סגירת דלתות ביה"ד בפני התובעת וסתימת הגולל על תביעתה..." בתשובתה לתגובה הוסיפה המבקשת וטענה, כי לתגובת המשיבה צורף לראשונה מסמך שלא צורף לתצהיר עדותה הראשית והגשתו במועד הגשת התגובה, ללא רשות, היא בניגוד לדין ולהחלטת בית הדין מיום 26.6.19 המורה על צירוף כל המסמכים עליהם מתבססת התביעה לתצהירי העדות הראשית.

מן הכלל אל הפרט לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתבי הטענות ובכלל החומר שבתיק, ולאחר ששקלתי את זכות המשיבה לגישה לערכאות מחד גיסא וזכות המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק מאידך גיסא, מצאתי, כי בשלב זה של ההליך, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור ומשהשכילה המשיבה להביא 'ראשית ראיה' להוכחת תביעתה – מצאתי, כי דין הבקשה לחיובה בהפקדת ערובה להידחות.

נסיבות סיום העסקת התובעת בסעיף 8 לכתב התביעה נכתב: "כחלק ממדיניות הנתבעת בסוף שנת הלימודים ולקראת חודש מאי 2016 נימסר לתובעת מכתב פיטורים לפיו יחסי עובד מעביד מסתיימים ביום 30.6.16, באותה נשימה הוסבר לה כי העסקתה תחודש לקראת פתיחת שנת הלימודים העוקבת 2016/2017..." (ההדגשה הוספה) התובעת טענה, כי גם ביום 30.5.17 זומנה לישיבה בסיומה נימסר לה מכתב פיטורים, נספח א' לתביעה, וכי בשונה מהשנה הקודמת, מדובר היה בהודעת פיטורים סופית, הוסבר לה כי העסקתה לא תחודש, והיא אף לא זומנה לישיבות היערכות בחודש אוגוסט כפי שהיה בשנה הקודמת.

לנוכח כל האמור, לנוכח חוסר מהימנותה של גרסת התובעת והעדר ראיות התומכות בה, שוכנענו כי הנתבעת לא ידעה על הריונה של התובעת קודם להגשת התביעה וכי אישור ההיריון לא נימסר לנתבעת או מי מטעמה קודם לתביעה.

...

משהודע לתובעת על פיטוריה ביום 30.5.17 ואלה נכנסו לתקפם בסוף חודש 6.17, גם דין התביעה לדמי הודעה מוקדמת להידחות.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

יתר התביעות נדחות.

בית הדין הארצי קבע בע"ע 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ – שרון מור עלימה, את הדברים הבאים: "אין די באמירה של עובדת כי היא בהריון כדי להקים חובה על פי חוק עבודת נשים לקבלת היתר פיטורים. הנכון הוא כי ככל שעובדת מתבקשת להציג אישור על הריונה, עליה להציג אישור כזה, ואך אם הוצג, קמה חובה על המעסיק לפנות אל הממונה לפי החוק לקבלת היתר לפיטורים... לפיכך מעסיק זכאי לידרוש אסמכתא לקיומו של הריון, כאשר מבקשים להגביל אותו באופן שלא יתאפשר לו לפטר עובדת נוכח הריונה". במקרה דנן, לא עולה מכתב ההגנה, מתצהירי הנתבעת ואף מהמסרונים שצורפו לתצהיר התובעת כי התובעת התבקשה על ידי הנתבעת למסור לה אישור בדבר ההריון.

...

על כן, תשלם הנתבעת לתובעת עבור פיטורים ללא עריכת שימוע כדין, שווי משכורת אחת בסך 4,060 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבל פסק הדין, הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אובדן הכנסה בסך 22,330 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.