אי מיצוי זכויות עפ"י הסדר טיעון

בגין מעשיו, ועל יסוד הסכמת הצדדים, בגדרי הסדר טיעון כולל לעונש, הוטלו על העותר, בגזר דינו, שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות החל מיום 7.10.2018.

המשיבה היתנגדה וטענה כי העותר מיצה את זכויותיו לפי דין בהליך השימוע וכי ההחלטה על הפסקה מנהלית של עבודות השרות נתקבלה לאחר שנשקל מצבו הנפשי של העותר והינה סבירה, ללא עילה להתערב בה. בתום הדיון ובגדרי הסדר דיוני, הוסכם כי תנתן לעותר היזדמנות להציג פסיקה שיש בה לתמוך בבקשתו להחזיר את הדיון לממונה לצורך קיום שימוע תוך ייצוג העותר על-ידי עורך דין.

...

הזכות לרצות את המאסר בעבודות שירות מניחה ביסודה תכליות שיקומיות ותכליתה לאזן בין הצורך להטיל על המורשע עונש מאסר לבין הרצון לסייע בשיקומו ולהימנע מההשלכות המזיקות הנלוות למאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות בהיבט של האינטרס הציבורי בחזרת השבים (שם).

במכלול האמור, בשים לב להשלכות ולנפקות מאסרו של העותר בבית-כלא, ובמיוחד אל מול התקופה הקצרה שנותרה להשלמת ריצוי העונש, נחה דעתי, כי עניינו של העותר הינו חריג ויוצא דופן, המצדיק ולו לפני משורת הדין, לאפשר לבא-כוחו הזדמנות נוספת ואחרונה להציג את מכלול הנתונים, בהליך השימוע, בתקווה שימצא פתרון הולם וראוי, שהרי נאמר כי אין גבול לחוכמתו של סניגור.

אשר על כן, הנני מקבל את העתירה במובן זה שעניינו של העותר יוחזר למשיבה אשר תזמן את העותר להליך שימוע חדש אשר יתקיים בהיותו מיוצג על-ידי סניגור ותינתן לו הזדמנות להציג את מלוא טענותיו וראיותיו.

לגבי נאשם 3, הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית ואולם, ביום 22.1.19, לאחר מעצרו של נאשם 3 בתיק אחר, הגיעו הצדדים להסדר טיעון חדש בעיניינו במסגרתו עתרו במשותף ל-7 חודשי מאסר ולהפעלת מאסר על תנאי בן 10 חודשים, חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שסה"כ ירצה 12 חודשי מאסר, קנס כספי בסך 30,000 ₪ מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, וחילוט רכוש כמפורט בכתב האישום המתוקן (גזר דין מיום 22.1.20).

בשיחה עם העובדת הסוציאלית מסרה כי הנאשם ומשפחתו מתמודדים עם מצב סוציואקונומי דחוק, סייעה להם למצות זכויותיהם מול הביטוח הלאומי, וכי הנאשם שומר באופן הדוק על התנאים ולא מפרם.

...

לאור מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירות, כמפורט לעיל, ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים.

יחד עם זאת, בשים לב לטיב העבירות, לחומרתן, להיותן "מכת מדינה", לאינטרס הציבורי ולמדיניות הענישה הקוראת להטיל ענישה מחמירה ומשמעותית, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 15 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו מיום 6.7.18 עד 15.10.18.

לפיכך, עותרת התובעת להורות על אישורו של העיקול הזמני שהוטל במסגרת ההליך הנוסף וכן לחייב את המחזיק בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגין הליך זה. מנגד, טען המחזיק בכתב הגנתו, בין היתר, כי מעולם לא היו בידו כספים, נכסים או זכויות השייכים לבוזגלו או לביבי כבישים; כי מנגנון הנאמנות שנקבע בהסדר הטיעון לא יצא אל הפועל ולא ניפתח חשבון נאמנות על שמו, וזאת בתיאום ובהסכמת כל הצדדים הרלוואנטיים, ובטרם הוצא צו העיקול; כי כל המעורבים הסכימו כי 1.5 מיליון השקלים יועברו ישירות למחזיק על חשבון שכר טירחתו בהליך הפלילי; וכי הטענה שנטענה בהליך חידלות הפרעון היא שגויה והמחזיק אף העמיד את ב"כ בוזגלו וביבי כבישים באותו הליך על טעותו.

עוד לטענת המחזיק, התביעה נעדרת עילה והיא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, משום שהתקיים גם הליך שעניינו בקשה לשיחרור תפוסים, ובמסגרתו שולם לתובעת סכום כספי ע"ס 2 מיליון ₪ הממצה את זכות תביעתה נגד בוזגלו וביבי כבישים ומאיין כל זכות לעיקול כספים אצל צדדי ג'.

במענה לטענות הנ"ל, הגישה התובעת כתב תשובה ובמסגרתו טענה, בין היתר, כי הוראות הסדר הטיעון ברורות והצדדים מחויבים לפעול על פיו; כי הטענות שלפיהן הסדר הטיעון לא יצא אל הפועל אינן אמת, כי לא הוגשה כל אסמכתא בדבר סיכום אחר שהיה חלף הסדר הטיעון, וכי ממילא אין תוקף לסיכום אחר, ככל שסיכום כאמור לא אושר על ידי בית המשפט.

...

באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת והטיל עיקול זמני, לרבות על הכספים הנ"ל. לטענת התובעת, בשלב כלשהו נודע לה על ידי ב"כ פרקליטות המדינה כי הכספים התפוסים, שעליהם חל צו העיקול לפי סעיף 6ג'3 להסדר הטיעון, הועברו לידיו של המחזיק.

שאלה 11.2 לשאלון – "מדברייך עולה, כי הועבר לידיך סך של 1.5 מיליון ₪ , אולם הסכום הכולל אשר מופיע בחשבוניות שהפקת, נאמד בסך של 1,456,321 ₪ בלבד. מדוע ההפרש בסך של 43,679 ₪ לא הוכנס במי מהחשבוניות הנ"ל? ולחילופין, היכן מצוי ההפרש הנ"ל? נא פרט על כך בהרחבה" – על כך השיב המחזיק בתצהיר המענה לשאלון מטעמו: "השאלה קנטרנית וחורגת מגדי המחלוקת". טענות הצדדים בקשר עם שאלה זו זהות לטענות שנטענו בקשר עם שאלה 11.1 הנ"ל. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל, והכל מאותם הטעמים שפורטו לעיל ביחס לשאלה 11.1.

סוף דבר תוצאות הבקשה הן, אפוא, כפי שפורט לעיל והמחזיק ישיב לשאלות, כמפורט בהחלטה זו, בתצהיר ערוך כדין, עד יום 1.8.22 (למען הסר ספק, ימי הפגרה במניין הימים).

משהבקשה התקבלה בחלקה, והמחזיק השיב פעמים רבות בתשובות מתחמקות ומתחכמות ומנגד התובעת שאלה שאלות כפולות ללא סיבה, אני מחייב את המחזיק בהוצאות חלקיות בסך של 3,500 ₪.

בא-כוח הנאשם ביקש לטעון לעונש עוד באותו יום ולחלופין במועד קרוב, אך בשל בקשת המאשימה לאפשר את מיצוי זכויות נפגעי העבירה, הדיון נקבע ליום 6.2.2023 (שם, עמ' 8).

מדיניות הענישה הנהוגה פסקי הדין מטעם המאשימה: (1) ע"פ 1951/14 מקונן נ' מדינת ישראל (15.2.2015) – המערער, נעדר הרשעות קודמות, הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת הצתה, בכך שהצית חנות של המתלונן על רקע הערה שהמתלונן העיר לו. נקבע מיתחם עונש בין 2.5 ל-4.5 שנות מאסר.

...

כמו כן, אילו הוגש תסקיר המעצר, לא הייתה מניעה להסתייע בנתונים האובייקטיבים על אודות הנאשם הכלולים בו. מסקנה אחרת אינה מתיישבת עם לשון החוק, עומדת בניגוד להיגיון ולשכל הישר ואף יש בה משום "גזירה" לא מעשית אשר ספק אם ניתן לעמוד בה. טענות הצדדים בעניין העונש, לרבות דברי הנאשם טענות המאשימה: באת-כוח המאשימה עמדה על הערכים המוגנים הנפגעים מעבירות הצתה והיזק בזדון, שעניינם ההגנה על חיי אדם והגנה על הרכוש.

הערעור נדחה לאחר שבהמלצת בית המשפט העליון חזר בו מהערעור.

הערעור נדחה לאחר שבהמלצת בית המשפט העליון חזר בו הנאשם מהערעור (ע"פ 5730/14 פינטו נ' מדינת ישראל (14.5.2015).

מדיווח גורמי הטיפול בתוכנית יתד, תוכנית אשר כוללת לווי צעירים על מנת לסייע להם במיצוי זכויות, פיתוח אישי, שילוב בקהילה וקידום בתחומים שונים, עולה כי החלו במפגשים פרטניים עם נאשם 1, כאשר המוקד בשלב זה הנו לווי בתחום התעסוקה בכפוף לתנאי מעצר בית בהם הוא נתון.

בע"פ 2228-20 מורד אטרש נ' מ"י (24.6.2020), הורשע המערער בעבירה של שוד לפי סעיף 402(א) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, החלופה החמורה פחות בעבירה זו. הסדר הטיעון כלל הסכמה חלקית לעניין העונש, לפיה המדינה תעתור ל-24 חודשי מאסר בפועל ולרכיבי ענישה נוספים והמערער יטען לעונש באופן חופשי.

...

הערעור נדחה תוך שנקבע: "עבירת השוד בוצעה בידי שלושה אנשים בצוותא, והותירה נזק ממוני, לצד נזק נפשי משמעותי וארוך טווח לעובד לילה, המצוי ממילא במצב של סיכון ... מעשיהם של המערער וחבריו, פגעו באופן כללי בשלום הציבור ובטחונו, ופגעו באופן פרטני במתלונן שנכח בזירת האירוע. בנסיבות אלו, העונש שגזר בית המשפט המחוזי שקול, מאוזן, לבטח אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת ...". בעניינם של הנאשמים לא נלקח לבסוף דבר והעבירה לא הושלמה.

לאור כל האמור, אני מוצא את מתחם העונש ההולם לעבירה אשר ביצעו הנאשמים, בנסיבות ביצועה, ככולל מאסר בפועל הנע בין 18 ל – 36 חודשים.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 : מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

הנני מחייב את הנאשם 1 לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.