אי מינוי מנכ"ל עירייה בשל ניגוד עניינים

ביום 11.2.15, בו ביום שהודיע מנכ"ל משרד הפנים על איוש משרתה הקודמת של הגב' קדוש, התקבלה החלטת משרד הפנים, עליה חתומה גב' אורטל בן אהרן (להלן: "גב' בן אהרן"), לפיה מינוי הגב' קדוש לתפקיד לא אושר בשל ניגוד עניינים מוסדי.

יתרה מזו, אין מדובר בעניינינו במינוי שאינו עומד בתנאי הכשירות ובהנתן שמשרד הפנים לא קבע הוראה ספציפית מפורשת האוסרת למנות עובד ערייה שכיהן בתפקיד מסויים לתפקיד מבקר הערייה - אין לו סמכות להורות לעירייה לבטל מינוי של עובד שנבחר בועדת המכרזים ו/או להורות להחזיר את העובד לתפקידו הקודם ובכך למנוע את איוש התפקיד בידי עובד אחר שנבחר אף הוא במיכרז תקין - והכל מחמת טענה מופרכת ולא מוכחת לניגוד עניינים (עת"מ 40662-08-15 עו"ד מוניר רמאל נ' מועצה מקומית ירכא ואח', 16.9.15, להלן: "עניין ירכא").

עמדת משרד הפנים גב' קדוש מבקשת בהליך זה לבטל את החלטת מנהל כח אדם ושכר במנהל השילטון המקומי שבמשרד הפנים, לפיה לא ניתן לאשר את מינויה לתפקיד מבקרת הערייה בשל ניגוד עניינים מוסדי (בשל תפקידה הקודם) ואישי (פעילה פוליטית במערכת הבחירות).

...

לסיכום, מינויה של גב' קדוש נעשה במכרז פומבי, בהליך תקין ולפי כל הוראות הדין, כאשר עמדה בכל תנאי הסף לתפקיד ונבחרה כמועמדת המתאימה ביותר על ידי ועדת מכרזים.

היות שסעד הפיצוי בגין אי קיום שימוע כדין הינו סעד חלופי במקום בו יקבע בית הדין כי אין מקום להורות על המשך תפקידה של גב' קדוש כמבקרת - אין מקום לתתו במקרה זה. אשר לפיצוי בגין לשון הרע, לטעמינו לא עמדה גב' קדוש בנטל ההוכחה כי משרד הפנים פרסם את הדברים בעצמו או בכוונה לפגוע בה, בשמה הטוב ובמשרתה, ולכן - תביעתה לסעד זה נדחית.

סוף דבר: תביעתה של גב' קדוש מתקבלת, כדלקמן: א) גב' קדוש הייתה ועודנה מבקרת העירייה מיום מינויה ואילך.

על כן הוחלט כי אף שהמועמד עונה על תנאי הכשירות אין למנותו ביחד עם ראש העיר כדירקטור בתאגיד.

כן נטען כי מינוי מנכ"ל הערייה כדירקטור אף אינו נגוע בנגוד עניינים - בודאי לא יותר מאשר מינויים של עובדים בכירים אחרים של הרשות המקומית - וזאת לנוכח הוראת סעיף 60(ב) לחוק אשר שללה זאת במפורש.

כנזכר כבר לעיל, בדיון בעל פה הועלתה הטענה מפי בא כוח העותרת לפיה סעיף 17(א)(3) לחוק החברות הממשלתיות, העוסק בהיעדר כשירות של מועמד בשל ניגוד עניינים, כלל אינו חל על ענייננו, שכן הסעיף מתייחס לדירקטורים חצוניים בלבד.

...

אני סבור כי אכן ככלל החלטתה של הוועדה היא סופית, וכי פנייה לעיון חוזר צריכה ככלל להיות מעוגנת בשינוי נסיבות או במידע רלבנטי להחלטה שלא הונח לפני הוועדה בהחלטתה.

עם זאת, אני סבור כי במקרים בהם נדונה בפני הוועדה סוגיה עקרונית תקדימית אין הוועדה צריכה לראות עצמה מנועה מקיום עיון חוזר, לפי פניית בעל הסמכות למנות את המועמד או גורם רלבנטי אחר (כגון היועץ המשפטי לממשלה), אף בהעדר שינוי נסיבות או מידע רלבנטי נוסף.

משכך, בדין קבעה הוועדה לבדיקת מינויים כי "מינוי המנכ"ל עלול להפר את האיזון שנקבע על ידי המחוקק". מטעם זה, ומהטעמים המפורטים בחוות דעתו של חברי השופט מ' מזוז, אף אני סבור כי יש לדחות את העתירה.

כן נטען כי באישור המינוי לא ניתן משקל הולם לצורך להבטיח את אמון הציבור בשירות הצבורי, לצורך בהקפדה על טוהר המידות ועל איסור ניגוד העניינים, ולחשש מפני פוליטיזציה של השרות הצבורי, מינהל בלתי תקין ושיקולים זרים בפעולת הרשות המקומית.

על הוראות החוק העוסקות בהגבלות החלות על חבר מועצה עקב ניגוד עניינים אישי נימנה גם סעיף 122א לפקודת העיריות מושא העתירה דנן, אליו אפנה כעת.

במגמה למנוע תופעות של שחיתות המידות העשויות לנבוע מקשרים בין הרשות שפלוני מכהן בה בתפקיד מפתח לבין 'קרובו', בין שהן נגרמות בפועל ובין שהן עשויות לגרום אך ללזות שפתיים; וכבר היה מעשה בראש ערייה אחד שמינה את גיסו למנכ"ל הערייה ובית-משפט זה פסל את המינוי לפי הלכת ניגוד האינטרסים שהיא - כך נאמר ­"עיקרון יסוד אוניברסאלי 'המרחף' מעל כל דברי החקיקה הרלבאנטיים ואין מפעילים לגביו את הכלל שיש ללמוד דבר משתיקת המחוקק": בג"צ 2419/94 [1] .

גלוי לעין כי מינוי כזה יציב את ראש האופוזיציה במצב קבוע של ניגוד עניינים בהתנהלותו מול ראש הערייה תוך הפרת חובותיו ותפקידיו כאופוזיציה ברשות מקומית, שעיקרה לשמש כגורם ביקורת ופקוח על ראש הרשות ועל שאר אורגאני הרשות (ראו לענין זה סעיף 149ג(ג)(1) לפקודה הקובע כי יו"ר הועדה לעינייני ביקורת ברשות המקומית יהיה מהאופוזיציה.

...

עמדה זו, כאמור, אינה מקובלת עלי.

מכל המקובץ עולה שאף כי העובדה שמדובר במינוי למשרת אמון היא נסיבה רלבנטית, אין היא בהכרח נסיבה המקלה על מתן אישור העסקה של חבר מועצה שחדל מכהונתו, ובוודאי שאין לקבל את עמדת המשיבים לפיה עצם העובדה כי מדובר במינוי למשרת אמון, מפיגה את החששות אותם באו סעיפים 122א(א) ו-122א(ט) לפקודה למנוע, ויש לראות בה, לבדה, נסיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 122א(א).

בנסיבות המקרה דנן, אף שמלכתחילה היה מקום לדחות את בקשת העירייה לאישור מינוי משיב 4 כמנכ"ל העירייה, בהעדר נסיבות מיוחדות שהצדיקו זאת, הרי שבדיעבד, בהתחשב במכלול הנסיבות - לרבות עמידתו של משיב 4 בתנאי הכשירות למשרה, העדר אינדיקציה למהלך פוליטי פסול ולפגיעה בטוהר המידות, ובעיקר לאור השיהוי בהגשת העתירה בעטיו מדובר במצב בו משיב 4 כבר מכהן בתפקידו מזה קרוב לשנה וחצי - אני סבור כי אין מקום להתערבותנו בהחלטות מועצת העירייה ומנכ"ל משרד הפנים לאישור המינוי.

] ביום 19.3.2020, לאחר שהתקבלה אצל התובעת תלונה אנונימית בעיניין בחירתו של הנתבע לתפקיד מנכ"ל הערייה שלא כדין לנוכח אי עמידה בתנאי הסף כנדרש בחוזר המנכ"ל ולנוכח ניגוד עניינים עקב העסקת רעייתו בערייה בתפקיד עו"ס במחלקת רווחה, פנתה התובעת אל הנתבעות לצורך קבלת תגובתם לטענות שהועלו בתלונה וכן התבקשו מסמכים בקשר לבחירתו של הנתבע לתפקיד מנכ"ל – הצעת המועמדות של הנתבע על נספחיה, פרוטוקול ועדת הבחינה, וכתב המינוי[footnoteRef:7].

...

מר דיאב לא נשאל בחקירתו הנגדית מדוע האישור בדבר הניסיון הניהולי שנמסר לנתבע לא התייחס לתקופת העבודה שקדמה להקמת החברה ועל כן, לנוכח העובדה שמר דיאב התבקש על ידי הנתבע ליתן לו אישור בגין תקופת עבודתו בחברת דילקום ומשעה שקבענו שלא היה שינוי בתפקידו של הנתבע בין תקופת העסקתו אצל מר דאיב במעמדו כעוסק מורשה לבין תקופת העבודה בחברת דילקום, אנו סבורים כי העדר ההתייחסות לניסיון הניהולי של הנתבע בתקופת העבודה במוקד בחודשים ינואר – אוגוסט 2012 מקורה בטעות בתום לב של מר דיאב.

] כך גם, איננו מקבלים את טענת התובעת ולפיה ההתייחסות לניסיון הניהולי בתקופת העבודה במוקד בחודשים ינואר – אוגוסט 2012 מהווה הרחבת חזית וזאת לנוכח העובדה שההתייחסות לתקופה זו לא נזכרה בתצהיר שהוגש על ידי הנתבע בהליך הזמני.

] סיכומו של דבר – בגין תקופת העבודה בחברת באבקום, הנתבע צבר ניסיון ניהולי של 8 חודשים ובגין תקופת העבודה אצל מר דיאב ובחברת דילקום, הנתבע צבר ניסיון ניהולי של 45 חודשים, כך שבסך הכל הנתבע צבר ניסיון ניהולי של 53 חודשים, כך שהוא עומד בתנאי הסף של ניסיון ניהולי הדרוש למשרת מנכ"ל העירייה.

הסיבה לכך הייתה ברורה וידועה לתובע: משרד הפנים לא אישר את מינויו של מר סופר כסגן בשכר בשל ניגוד עניינים הנובע מקרבת מישפחה בין מר סופר לבין מי ששמש באותה עת כמנכ"ל הערייה, מר חיים סופר.

] גם הגב' שני מיכאלי אשר העידה מטעם התובע הבהירה כי עוד כשהיא עבדה עם התובע בערייה היא ידעה כי עניין של "מקורב מישפחה של רמי סופר שכיהן כמנכ"ל הערייה, חיים סופר, היה לא פתור מבחינת המינויים" וכי "הם לא קיבלו שכר על עבודתם". הגב' שני מיכאלי הבהירה כי "זה משהו שכל עובד ערייה ידע". מכל האמור לעיל עולה, כי התובע ידע לאורך כל תקופת העסקתו כי לא ניתן לאשר את העסקתו מבלי שמינויו של מר סופר יאושר על ידי משרד הפנים.

...

התביעה לתשלום הפרשי דמי מחלה- נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה בשם הטוב, התנהלות בחוסר תום לב ופיטורים שלא כדין - נדחית.

התביעה לתשלום פיצוי בגין שלילת הזכות לדמי אבטלה- נדחית.