אי מילוי אחר הוראות פסק דין על ידי ועדה רפואית

טענות הצדדים לטענת המערער, שגתה הועדה בכך שהיא לא מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר ולא התייחסה באופן עינייני ומלא לחוות הדעת של דר' מריו סקולסקי.

"נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהיתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).

טרם אחתום אוסיף, כי קביעת הועדה מתיישבת עם המלצת פקידת השקום מיום 24.6.21 (צורפה לתיק ביום 6.12.22) ולא מצאתי, כי קיים פער משמעותי בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית המצדיק הנמקת יתר, מעבר להנמקת הועדה הממלאת אחר הנחית פסק הדין המחזיר.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר והתמודדה עם קביעותיו של דר' סקולסקי באופן ענייני ומנומק.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

טענות הצדדים לטענת המערער, שגתה הועדה בכך שהיא לא מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר ולא נימקה את חוסר ההלימה בין נכותו הרפואית בשיעור 82% לבין דרגת אי הכושר ולא התייחסה באופן ראוי לגילו של המערער.

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהיתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).

הועדה אכן ניתחה את הנכות העיקרית שנקבעה למערער על ידי הועדה הרפואית לעררים – 50% בגין מיאלופתיה וחולשה בארבעת הגפיים, תוך הפנייה לפריט הליקוי שיושם – 29(3)(ב) לפיו מדובר לטענתה בחולשה קלה וכן לחוות דעת המומחה בנוירולוגיה שציין, כי המערער מסוגל לעבודה חלקית, עבודה בישיבה, ללא מאמץ פיזי; ודוק, הנכות הנוירולוגית בשיעור 50% היא כאמור חלק ממכלול הנכויות שנקבעו למערער (בשיעור מיצטבר 82%) ועל הועדה היה לשקול את השפעת מכלול הנכויות, בשילוב עם גילו המבוגר של המערער, על כושר הישתכרותו.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר והסבירה את הפער בין הנכות הרפואית לבין זו התפקודית, וקיבלה את הערר באופן חלקי, תוך התייחסות להשפעת הנכויות המצטברות ביחד ולחוד, לתיעוד הרפואי שהונח בפניה ולפרוטוקולים השונים ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר על יסוד האמור, הערעור מתקבל.

מנגד, המשיב טען, כך: - דין העירעור להדחות, היות שהמערער לא מצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה; - קביעת הוועדה לפיה המערער איבד 65% מכושר הישתכרותו עומדת בהלימה עם הנכות הרפואית שנקבעה למערער בשיעור 69%; - גם בפסק הדין המחזיר בית הדין קבע במפורש כי הוועדה התייחסה להשפעת כל ליקוי וליקוי ולהשפעה המצטברת של מכלול הליקויים על כושר העבודה; - הוועדה גם התייחסה להמלצת פקידת השקום, ואף בעיניין זה לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה הקודמת; - למעשה, העניין הוחזר לוועדה לבחינת קביעת הוועדה בניידות בלבד – הוראה שמולאה במלואה על ידי הוועדה; - הוועדה מילאה כנדרש אחר הוראת פסק הדין המחזיר, והיא עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעניין מוגבלות בניידות מיום 24.6.2022; - בהקשר זה, הוועדה קבעה כי במסגרת החלטת הניידות לא נקבע כי המערער זקוק לכסא גלגלים בהתאם לסעיף הליקוי; - מכאן, שלדעת הוועדה המערער מסוגל לעבוד בעבודה חלקית שאינה דורשת מאמץ גופני ניכר, וללא הליכה ועמידה ממושכים; - המערער אכן הגיש באמצעות אחותו תלונה על היתנהלות הוועדה וקיבל תשובה מפורטת לתלונתו, שבה נכתב כי הוועדה הקשיבה לטענות, בחנה את פסק הדין המחזיר והחליטה באופן מקצועי.

...

מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובמכלול החומר שבתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להידחות.

עוד אוסיף, כי בניגוד לטענת המערער, הועדה כלל לא נדרשה במסגרת פסק הדין המחזיר לבדוק אותו, או לשקול קבלת חוות דעת מיועץ כלי דם. למעשה, הטענה האחרונה אף נדחתה במפורש בסעיף 15 לפסק הדין המחזיר, שם נרשם, כדלקמן: "... בטרם אחתום אוסיף, כי לא מצאתי מקום להורות לועדה להיוועץ עם מומחה לכלי דם, שכן מדובר בועדה לעררים-אי כושר ולא בועדה רפואית לעניין קביעת דרגת נכות וככל שהמערער סבור, כי יש לקבוע לו נכות רפואית בשיעור גבוהה יותר בגין פגימה זו – בפני המערער עומדת האפשרות להגיש תביעה חדשה". על יסוד כלל האמור לעיל, ומשעה שהביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה מכח פסק דין מחזיר, מוגבלת לבחינת שאלה אחת ויחידה – האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו; ועת שוכנעתי כי הועדה אכן קיימה את הוראות פסק הדין כנדרש; הרי שלא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה והחלפת שיקול דעתה, בשיקול דעת בית הדין.

סוף דבר – לאור כלל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

עיקר טענות הצדדים המערער טוען, כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר מאחר שלא דנה בהשפעת הסיבוך של הפולינוירופתיה בגינו נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 65% באופן שהעלה את דרגת נכותו המשוקללת מ- 72% ל- 87%, אלא נתנה דעתה רק לליקוי הסוכרת המטופלת בכדורים.

המשיב טוען, כי הועדה יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר ודנה בהשפעת הליקויים הרפואיים על כושרו של המערער להישתכר, ובכלל זאת ובנגוד לנטען על ידי דנה גם בהשכלתו.

...

הוועדה סבורה כי לנוכח גילו של המערער בתקופה נשוא ערר זה 67 השכלה בת 12 שנות לימוד ניסיון תעסוקתי כדוור עד 2015 וניסיון תעסוקתי קודם כלוטש יהלומים לאור מכלול ליקוייו הרפואיים והמשמעויות כמתואר לעיל מבחינה אורטופדית פנימית ונפשית ולאחר העיון בחוות דעת עובד השיקום לאור כל זאת הוועדה שבה וקובעת כי ע"פ התשתית העובדתית שהייתה מונחת בפנינו אנו סבורים שהנ"ל היה כשיר לעבוד בהיקף חלקי במגבלות שפורטו לעיל בעבודות כגון פקיד מודיעין ללא צורך בנגישות למחשב תצפיתן בחדר בקרה מוקדן שירות הודעות כולל מביתו וכל זאת בהיקף שנקבע בדרג 1.

לבסוף טוען המשיב כי הוועדה לא התבקשה לדון בנתונים האישיים של המערער ובכל זאת עשתה כן ועל כן לא ברור על מה מלין המערער בהיבט זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל בחומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

טענות אלה אין בידי לקבל שכן בהתאם לדין, מבוטח שנקבעה לו דרגת נכות רפואית ודרגת אי כושר שמזכה בקצבה, יקבל אותה עד גיל הפרישה בלבד.

סוף דבר- נוכח כלל המפורט לעיל מצאתי כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ובהתאם כי דין הערעור להידחות.

במעמד הדיון בעירעור שבו הצדדים על טענותיהם; לבקשת המשיב ונוכח הערת בית הדין, כי נראה על פניו שהועדה לא מילאה אחר הוראת פסק הדין המחזיר בדבר בחינת ההשפעה המצטברת של מכלול הליקויים על כושר הישתכרות המערער, ניתנה למשיב שהות לבחון את הדברים ולהגיש את עמדתו לתיק.

ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהיתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).

בהיעדר עריכת דיון בהשפעתם המצטברת של כלל הליקויים על כושר הישתכרות המערער, הרי שלא ניתן לבחון את מידת התאמת המערער לעבודות שהומלצו על ידי הועדה ולא ניתן להבין את הפער בין דרגת הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר.

מדובר בועדה שנזקקה פעמיים לעניינו של המערער תוך שהיא אינה מקיימת את הוראות פסק הדין המחזיר ובנסיבות אלה, מצאתי, כי מקרה זה נימנה עם המקרים המצדיקים השבת עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, באופן בו עניינו של המערער יוחזר לוועדת ערר (אי כושר), בהרכב אחר.

הוועדה לא עמדה על ההשפעה המצטברת של מכלול הליקויים על כושר השתכרות המערער ובהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המשיב במסגרת תגובתו שהוגשה לאחר הדיון, כי בישיבה הקודמת לפסק הדין המחזיר עמדה הוועדה על השלכתם התפקודית של הליקויים האורתופדיים.

סוף דבר הערעור מתקבל.