המערער טען להסכם מכללא; ביחס לכך נפסק –
"העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך. ..
...
כב' השופט י. עמית נדרש לסוגיה, במאמרו חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981 הפרקליט מד ג' 459 בעמוד 469:
"כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק.
סבורני כי אין עילה להתערב בקשר עם שני השיקים הראשונים אשר חזרו א.כ.מ. המערער לא הוכיח יסוד סביר להניח כי היתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים;
עם זאת, מצאתי כי יש להורות לפנים משורת הדין על גריעת השיק השלישי על סך 300 ₪, אשר נמשך ביום 10.5.2016.21, מועד בו הגיעה מסגרת האשראי לסיומה הלכה למעשה.
אשר על כן אני מורה על גריעתו של שיק זה.
סוף דבר
אני מורה על גריעתו של שיק מס. 019 מיום 10.5.16 ע"ס 300 ₪, מרשימת השיקים שסורבו.
