אי יכולת להסיע ילדים לבית ספר בעקבות עונש שלילת רישיון

בכתב האישום נטען כי ביום 31/07/12, בשעה 18:40, מול בית ספר ג'בור שבשפרעם, נהג המערער ברכב בקלות ראש, בכך שהחזיק את בנו על ברכיו בזמן הנהיגה.

לעניין גזר הדין, טען בא כוח המערער, כי שגה בית משפט לתעבורה משהחליט להטיל על המערער עונשים כבדים וקנס משמעותי וזאת, תוך היתעלמות מהודאתו בעבירה אחת, בעובדה שהוא נוהג משנת 1994, העובדה שהוא נעדר עבר פלילי ותעבורתי, מנסיבותיו האישיות – מחלת אישתו והצורך בהסעתה לטיפולים ומנסיבות המקרה.

בא כוח המערער הוסיף וטען כי שגה בית משפט לתעבורה בכך שהטיל על המערער שלילה כה ארוכה וכן קנס גבוה החורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

עוד הוסיף כי מדובר במערער שנסיבותיו האישיות לא נילקחו בחשבון על ידי בית משפט לתעבורה וזאת לאור העבודה כי אישתו חולת אפילפסיה וכי יש צורך בהסעתה לבית חולים ולבדיקות אחרות וחשוב מכך, רישיון נהיגתו דרוש לו כי אישתו סובלת מהתקפי פרכוסים דבר המחייב את המערער להעבירה לטפול רפואי מידית.

לטענתו, נסיבותיו האישיות והמקלות הקיימות בעיניינו לא הובאו כלל בחשבון במסגרת העונש שכן לטענתו, הדבר אינו מתיישב עם רמת הענישה הנהוגה במקרים כגון דא. לחילופין, ביקש בא כוח המערער, לסייג את עונש הפסילה לרכב עבודתו של המערער על מנת שיוכל להמשיך ולהיתפרנס ובין השאר להסיע את אישתו, היה והערעור על הכרעת הדין וחלקו המכוון לעונש, ידחה.

לטענתו, בית משפט לתעבורה עמד על הסיכון הכרוך לילד ולציבור בנהיגה מסוג זה ובהתאם קבע את עונשו.

...

שבתי ובחנתי את קביעות בימ"ש לתעבורה הנכבד ולא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיו או במסקנותיו, כך שאין מקום להתערב בהכרעת הדין ומכאן אני דוחה את הערעור על חלקו זה. דיון בערעור על גזר הדין: גם חלק זה של הערעור דינו להידחות.

אשר על כן, ובהתחשב בכל האמור לעיל לא מצאתי מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש לתעבורה הנכבד ואני מחליט לדחות את הערעור על חומרת העונש.

סוף דבר: אני דוחה את הערעור על שני חלקיו.

על אף השתייכותו לציבור הערבי מוסלמי, למד הנאשם 12 שנות לימוד בבית ספר נוצרי וקיבלת תעודת בגרות מלאה.

זכאותו של הנאשם לסיוע מהמוסד לביטוח לאומי נשללה נוכח מגוריו מספר שנים בתחומי הרשות הפלסטינית.

לאור האמור, בשל החשש כי השתת עונש מאסר ולו בדרך של עבודות שירות, תפגע יכולתו לפרנסה עצמית, דבר העשוי להביא לקטיעת רצף של ניסיון שקום עצמי, ממליץ שירות המבחן לנקוט בגישה שיקומית ומצמצמת נזקים עתידיים, להמנע מהטלת עונש מאסר ולשקול הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהקף נרחב של 280 שעות, לצד הטלת מאסר מותנה וחתימה על התחייבות כספית להמנע מבצוע עבירה דומה בעתיד.

הנאשם רכש רישיון נהיגה מזויף ובאמצעותו גרם לאחר להעביר לרשותו מונית ובמשך 5 חודשים לעבוד כנהג מונית, להסיע מאות נוסעים, תוך סיכונם, משנהג ברכב, שאין לו היתר לנהוג בו, תוך פגיעה בציפיה הלגיטימית של הנוסעים להיות מוסעים על ידי אדם המחזיק ברישיון נהיגה מתאים.

העונש המתאים לנאשם הנאשם כיום כבן 52, אב ל-4 ילדים וסב נטל אחריות על מעשיו, הודה בביצועם והביע חרטה.

...

בהתאם לכללי הבניית ענישה אני סבור כי מתחם הענישה לאירוע כולו נע בין 5 לבין 15 חודשי מאסר.

לאחר שקילת מכלול הנתונים שבפניי, אני סבור כי לא מתקיים בעניינו של הנאשם התנאי המאפשר לבית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם, משלא שוכנעתי כי הנאשם "השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", כנדרש בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 10חודשי מאסר בפועל (בניכוי 18 ימי מעצרו).

האישום הרביעי – ביום 3.11.2019, המבקש נהג ברכבו ועצר בסמוך לקטינה, ילידת שנת 2010, אשר המתינה בתחנת האוטובוס להסעה לבית ספרה (להלן: ה.ה).

המבקש הציע לה כי יסיע אותה לבית הספר, וזו נעתרה לבקשתו ועלתה לרכבו.

ביחס לבנותיה של בת זוגו, בית המשפט הדגיש כי המבקש, שהיווה אף לדבריו במשך שנים דמוית אב עבורן, הפר את האחריות הבסיסית המוטלת על כל הורה להבטיח את שלום ילדיו.

כמו כן, בית המשפט היתחשב בתסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי המבקש ממוקד במילוי דחפיו המיניים ללא חשיבה על השלכות מעשיו, וכן שולל דפוסים בעייתיים בתחום המיני, לרבות משיכה לקטינות ודחפים מוגברים.

נוכח כל אלה, בית המשפט גזר על המבקש 78 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת מין בקטין, למשך 3 שנים; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור כל עבירת מין אחרת, למעט לפי סעיף 349 לחוק, למשך 3 שנים; פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים מיום שיחרורו; 12 חודשי פסילת רישיון על תנאי לבל יעבור עבירת מין, למשך שנתיים; ופיצויים לנפגעות העבירה בסכום כולל של 100,000 ש"ח. ערעור המבקש על גזר דינו – נדחה.

נקבע כי אף אם נפלה שגגה בקביעת תחתית מיתחם העונש ההולם על ידי בית משפט השלום כטענת המבקש, שכן עונש המינימום יכול שיהיה על תנאי, לפי סעיף 355 לחוק – הרי שהתוצאה העונשית הכוללת היא ראויה, ואינה מצדיקה את היתערבות ערכאת העירעור.

...

דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הנדרש, אין בידי לקבל את טענת המבקש כי בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעורו, לא נימק כראוי את מסקנתו.

רוצה לומר: משבית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות, לא נפל כל פגם בהחלטתו להותיר את עונשו של המבקש על כנו, וזאת "גם אם נפלה טעות בקביעת מתחם הענישה ההולם על-ידי הערכאה הדיונית" (ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (6.12.2018); ע"פ 448/14 מדינת ישראל נ' אזולאי, פסקה 8 (24.11.2014)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הוא כל בוקר מפזר את הילדים לבית הספר ומחזיר אותם כאשר אישתו צלמת אירועים, חתונות עד שעות מאוחרות בלילה והחלוקה היא חלוקה שווה.

ולכן אני אומר לבית המשפט, על מנת גם להשאיר את המערכת המשפחתית שתהיה בריאה ותקינה, כי אני לא רוצה לגרום לרגרסיה הן מבחינה משפחתית והן כלכלית, כי אני לא רוצה לגרום לסיטואציה שהנאשם לא יוכל לנהוג, אישתו תאבד את מקום העבודה והוא יחפש לפשוע? אני חושב גם שבית המשפט כשרואה לנגד עיניו את הצורך השיקומי הנידרש, אז אני חושב שאפשר לבוא ולהתמודד עם זה על פסילה על תנאי.

ב"כ המאשימה טען כי יש להטיל על הנאשם גם שלילת רישיון בפועל כאמור בפקודת הסמים, וב"כ הנאשם ביקש להמנע מכך, וזאת לאחר שלדבריו הנאשם זקוק לרישיון הנהיגה כדי להסיע את ילדיו, ולאור אינטרס השקום.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין הטלת פסילת רישיון, החלטתי להמנע מכך, וזאת כדי לאפשר לנאשם להוכיח המשך תיפקוד תקין, שתוף פעולה עם גורמי הטיפול וניקיון מסמים, וככל שלא יעשה כן ממילא בית המשפט יגזור את עונשו מחדש ואז ניתן יהיה להטיל עליו כל עונש אחר, לרבות פסילת רישיון בפועל.

הנאשם מוזהר על-ידי בית-המשפט כי אם לא ימלא אחר צו המבחן מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת בתקופת המבחן, בית-המשפט רשאי לגזור את עונשו מחדש, ולהטיל עליו עונש בגין תיק זה, בנוסף לעונש שנגזר עליו.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעניין הטלת פסילת רישיון, החלטתי להימנע מכך, וזאת כדי לאפשר לנאשם להוכיח המשך תפקוד תקין, שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול וניקיון מסמים, וככל שלא יעשה כן ממילא בית המשפט יגזור את עונשו מחדש ואז ניתן יהיה להטיל עליו כל עונש אחר, לרבות פסילת רישיון בפועל.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: א) מאסר לתקופה של 5 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות ב"שווים" ברחוב הבנאי 14 חולון, החל מיום 20/3/17, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.

בדחותו בקשת רשות העירעור, קבע כב' הש' רובינשטיין בפיסקה ו' להחלטתו "כמותי כבית המשפט המחוזי, סבורני כי ריצוי שלושה חודשי מאסר בעבירות שירות מהווה ענישה מקילה, אם לא מקילה מדי, גם בהיתחשב בשלל הנסיבות שהעלו המבקשים"; קיימת איבחנה בין הפסיקה שנסקרה לעיל לבין ענייננו, שכן התקיפה לא גרמה לחבלות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דן במקרים דומים לאלו שלפניי, אישר מתחמים הנעים בין מאסר מותנה למאסר בפועל, אשר יכול שירוצו בעבודות שירות, בעבירת תקיפה סתם, הכל כמפורט להלן - עפ"ג (ב"ש) 25058-02-20 ביליאנסקי נ' מדינת ישראל (9.12.20) - נדחה עירעורו של מי שנידון למאסר מותנה, של"צ ופצוי בגין הרשעתו בתקיפה סתם על רקע ויכוח בעינייני עבודה בין נהגי מוניות, לאחר שנקבע מיתחם הנע בין מאסר מותנה ל-6 חודשי מאסר בפועל, אשר יכול שירוצו בעבודות שירות; עפ"ג (ב"ש) 49936-06-16, 49854 יצחק ואח' נ' מדינת ישראל (14.9.16) - העירעור על הכרעת הדין היתקבל באופן חלקי, כך שנותרה הרשעת מערער 1 בסיוע לאחר מעשה ומערער 2 הורשע בתקיפה סתם ועל כל אחד מהמערערים הושת מאסר מותנה; עפ"ג (ב"ש) 48463-11-14 גוזלאן נ' מדינת ישראל (29.4.15) - נדחה ערעור על גזר הדין בו בעבירות גניבה וניסיון לתקיפה סתם, הושתו מאסר מותנה ופצוי על צעיר, נעדר עבר פלילי, שלו נסיבות חיים מורכבות ואשר להתרשמות שירות המבחן עשה מאמצים רבים לנהל אורח חיים נורמאטיבי; על פי פסיקת בית משפט השלום, אליה הפנה ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש - ת"פ (ב"ש) 50991-04-19 מדינת ישראל נ' טל טליה (17.7.19) - בעבירות תקיפה סתם, איומים והחזקת סכין, קבע סגן הנשיאה (כתוארו אז) כב' הש' ברסלר-גונן מיתחם של 2-12 חודשי מאסר והושתו 5 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

בית המשפט העליון קבע דרך חישוב הפצוי בהליך הפלילי, כמצוות סעיף 77(א) לחוק העונשין ב-ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל (8.1.20): "... בשל העובדה שפיצוי בהליך הפלילי אינו מחייב הליך של הוכחת נזק מדויק, ונקבע בהתאם להתרשמותו של בית המשפט, הרי שאין למצות במסגרתו את הנזק הכולל שניגרם לנפגע העבירה, ויש לתחמו. פיצוי זה הריהו 'עזרה ראשונה' הנתנת לנפגע העבירה בתום ההיתדיינות בפלילים. בצד אותה 'עזרה ראשונה' עומדת האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין, בגין מלוא ניזקי קרבן העבירה". גזירת העונשים המתאימים לנאשמים במסגרת המיתחם כפי שיפורט להלן, נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לארוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. כפי שציין בהגינות ב"כ הנאשמים עצמו, לאחר שטען כי המיתחם צריך להיות זהה "אם במיתחם הם צריכים להיות קצת יותר למעלה, זה כבר ויכוח ש... (לא ברור) נתווכח,...". זאת ועוד, כפי שנקבע בסעיף 4 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה ב-ע"פ 10370/02 סויסה נ' מדינת ישראל (27.5.03) (ההדגשות לא במקור - זד"ל), כי - "אין להשתית על עיקרון אחידות הענישה את תורת הענישה כולה. כלל זה מהוה שיקול ענישה חשוב, אך לא בלעדי, בין מכלול שיקולים שיש להעריכם ולאזנם באיזון ראוי כדי להגיע לתוצאת ענישה שקולה אשר תגשים את תכלית ההגנה על עניינו של הפרט ושל הציבור המשולבים זה בזה". כך נקבע גם ב-סעיף 15 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה ב-ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל (1.4.07) (ההדגשות לא במקור - זד"ל), כי - "עיקרון אחידות הענישה, עם כל חשיבותו, אינו שיקול עונשי העומד לעצמו, ואינו עיקרון בלעדי שלעולם אין לסטות ממנו... עיקרון זה נושא עמו משקל יחסי ביחס ליתר שקולי הענישה, ואם קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנו מטעמים של צדק ואנטרס צבורי כי אז על בית המשפט לחרוג ממנו ולהעדיף שקולי ענישה אחרים" כעולה מטיעוני ההגנה לעונש ומהתרשמות שירות המבחן, הנסיבות שלא קשורות בבצוע העבירות הרלוואנטיות לנאשם 1, בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין הן - מבחינת הפגיעה של העונש בנאשם 1 ובמשפחתו, נסיבות חייו והנזקים שנגרמו לו מבצוע העבירות ומהרשעתו - מתסקיר שירות המבחן עלה כי נאשם 1 כבן 34, הצעיר מבין 6 ילדי הוריו, שנפטרו, ומותם היוה עבורו טראומה.

באשר לעברו של נאשם 1 - מעיון ברישומו הפלילי של נאשם 1 עלה כי לחובתו 3 הרשעות קודמות ב-2 עבירות הפרת הוראה חוקית ו-5 עבירות הסעת שב"ח, בגינן אף ריצה 6 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

ב-2008 עזב את בית הספר על רקע סיכסוך מישפחות וחשש לנקמה, שב לאחר כשנה למסגרת חינוכית, אותה סיים ללא תעודת בגרות ובשנת 2018 הישתלב במכינה והשלים בגרויות.

בדבריו לעונש ביקש נאשם 3 לברר מה העונש שסוכם לגביו, ומשהבין כי מדובר במאסר מותנה, אמר "אם ניסגר על התנאי? תודה. אין לי מה לדבר, אין לי מה לדבר". לנאשם 3 אין רישום פלילי, אולם לחובתו 16 הרשעות תעבורה בעבירות מהירות, שימוש בטלפון, נהג חדש, חגורת בטיחות, סטיה מנתיב, רישיון לא בתוקף, אור אדום ורכב לא תקין.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.